ב־1 בספטמבר הכריזה ההסתדרות בראשות ארנון בר־דוד סכסוך עבודה כללי במגזר הציבורי, לראשונה מאז שהחל משבר הקורונה, בתגובה לאולטימטום שהציב שר האוצר ישראל כ״ץ, שאיים תחילה להוביל קיצוץ שכר רוחבי במגזר הציבורי באופן מיידי החל מ־13 בספטמבר. האיום של כ״ץ הגיע באופן ציני רגע לפני חגי תשרי וכשברקע גל תחלואה ואפשרות להטלת סגר ארצי. משמעות הכרזת ההסתדרות היא שבתום שבועיים של "ימי צינון" פורמליים, החל מ־15 בספטמבר, עשויה ההסתדרות לנקוט גם צעדי עיצומים ושביתה עד כדי שביתה כללית בכל מקומות העבודה במגזר הציבורי.

שר האוצר טען שבכוונתו להניח על שולחן הממשלה את ההצעה לקיצוץ עוד קודם ושאם ההסתדרות לא תיענה לדרישותיו הוא יוביל את העברת הקיצוץ בכל מקרה, בחקיקה. היום (שלישי, 8.9) הוא כבר פירסם שהחליט שלא להעלות את הנושא לישיבת הממשלה הקרובה וכי הוא מעוניין ב"מיצוי ההידברות עם ההסתדרות". ב'כלכליסט' ייחסו לגורמים יריבים בממשלה טענה שבמקרה הזה, כ״ץ יזם ספין תקשורתי במטרה להסיט זעם ממנו ומנתניהו נוכח סירובם להסכים על תוכנית לתקציב המדינה. אלא שתהיה זו טעות אם ההסתדרות תגיב לנסיגה הנקודתית של כ״ץ בנסיגה מהצהרת הכוונות על הובלת מאבק בנושא. זה לא הזמן להוריד הילוך.

המו״מ נמשך כבר חודשים ולאיומים של כ״ץ שותפים גם גורמים בפקידות האוצר, המעוניינים לקדם מהלך דומה, אך במסגרת תוכנית לתקציב המדינה. לפי דיווחים, שר האוצר התייעץ עם "אני שולמן", התארגנות בעלי עסקים קטנים ובינוניים, שראשיה בקשר הדוק איתו, ומשיקולים פופוליסטיים ימניים העדיף בשלב הזה את עמדתם על פני עמדת פקידוּת האוצר. ראשי ה"שולמנים", שהסיתו בעבר עצמאים נגד עובדים שכירים, נחשפים שוב כמי שמנצלים את העצמאים הקטנים שעה שהם משתפים פעולה עם ממשלת האחדות הקפיטליסטית ועם פגיעה באנשים עובדים.

מה כוללים האיומים על עובדי המגזר הציבורי? לפי הפרטים שדווחו עד כה:

1. קיצוץ בשכר כלל עובדי המגזר הציבורי, כנראה למשתכרים מעל 7,000 שקל לחודש: 3% מהשכר למשתכרים עד 10,000 לחודש; משתכרי 15–20 אלף לחודש, 7%; ומעל 20 אלף לחודש, 10%.
2. העלאת דמי הטיפול בפנסיה תקציבית מ־2% ל־7%.
3. הקפאת תוספת ותק שנתית בגובה של כ־1% ברוטו מגובה המשכורת החודשית.
4. בנוסף, לפי הערכות בתקשורת, כ״ץ אף שוקל לנסות להעביר בכנסת את הצעת חוק "בוררות חובה" האנטי־דמוקרטית, במטרה לפגוע בחופש השביתה במגזר הציבורי (וואלה, 30.8), לכאורה אם ההסתדרות לא תשתף פעולה עם שאר הגזירות.

דמגוגיה זולה

שר האוצר אוהב להציג מצג שווא כאילו עובדי המגזר הציבורי "לא נותנים את חלקם" בזמן שכביכול רק "המגזר הפרטי" שילם מחיר כלכלי כבד כתוצאה מהמשבר הבריאותי והכלכלי. מדובר באחיזת עיניים דמגוגית מצד הממשלה היקרה בתולדות ישראל, מבחינת מספר השרים וסגני השרים שלה. זו גם ממשלה שדאגה לאתרג את רווחי הטייקונים (החלק במגזר הפרטי שלא שילם מחיר כבד...) לכל אורך המשבר הכלכלי. המיסוי על בעלי ההון לא הועלה ומהם לא דרשה ממשלת האחדות הקפיטליסטית "להיכנס מתחת לאלונקה".

ההסתה הקפיטליסטית מציגה לציבור מספר משתכרי משכורות גבוהות מאוד במגזר הציבורי, ששכרם יקוצץ לפי תוכנית כ״ץ. אלא שהתוכנית המדוברת לא עוסקת רק בקומץ של בכירים בעלי משכורות עתק, דוגמת כ״ץ ושרי הממשלה עצמם, ששכרם עלה באחרונה. היא גם לא מציעה להטיל מס חירום כלשהו על מנכ״לים ובכירים בעלי משכורות עתק — המגיעות למיליונים בשנה — בתאגידים פרטיים. וכאמור, במשפחות ההון מלכתחילה לא נוגעים. במציאות, מצאו שעיר לעזאזל ופרה חולבת בדמות עובדי ועובדות המגזר הציבורי, המפרנסים מאות אלפי משקי בית, שרבים מהם אף ספגו פגיעות קשות בהשפעת המשבר הכלכלי.

במדינות אחרות העלו שכר

חלקים בתקשורת הקפיטליסטית, שופרים של המעמד השליט, גיבו את האיום של כ״ץ עם תעמולה נלהבת בעד קיצוץ בשכר במגזר הציבורי. אך מנקודת המבט של ציבור העובדות והעובדים, הכרחי להתנגד באופן גורף לרעיון ולניסיון לקדם "הפרד ומשול" בין עובדי/ות המגזר הציבורי והפרטי. ראוי לציין שמבדיקה שערך 'דבר', אתר החדשות של ההסתדרות, עד כה, רק מדינה אחת ב־OECD, פולין, פגעה בשכר עובדי המגזר הציבורי בתקופת המשבר. בכל יתר מדינות הארגון, הממשלות הקפיטליסטיות, בניסיון לרסן את המיתון, או ששמרו על השכר או שאף הגדילו אותו, כפי שקרה בבריטניה, צרפת ואמור לקרות גם בגרמניה.

מיהו המגזר הציבורי שהתקשורת הקפיטליסטית ונתניהו עצמו תמיד מסיתים נגדו כפרזיטי כביכול? מתוך 700,000 עובדי המגזר הציבורי 200 אלף הן מורות ומורים. 111 אלף עובדי מערכת הבריאות, כמו אחיות, מתמחים וכו'. בנוסף, 250 אלף מתוך כלל עובדי המגזר הציבורי הם עובדי השלטון המקומי, שקיצוץ שכרם לא ממש "יחסוך" לקופת האוצר (הנתונים, שאול אמסטרדמסקי, כאן 11, 16/7).

מדובר בעובדות והעובדים הנמצאים בחוד החנית של ההתמודדות עם הקורונה. בכלל זה, הרופאים שנאבקו כדי שלא ינוכו להם ימי מחלה על בידוד שנכפה עליהם בעקבות עבודתם. או עובדי המעבדות שנאלצו לצאת לשביתה. או העובדות הסוציאליות שיצאו להיאבק לשיפור תנאים לאחר שנים של תת שכר, השיגו תוספות שכר מסוימות, וכעת האוצר מודיע להן שההסכמות על תוספות שכר היו כתובות על קרח. יש מחסור באלפי תקנים של עובדות סוציאליות שלא מאוישים בגלל תנאי העבודה הירודים — והנה האוצר מחריף את הבעיה. בנוסף, מעל 60% מעובדי המגזר הציבורי הן נשים. דווקא בתקופת המשבר, שהובילה לפגיעה ביציבות התעסוקתית ואף בביטחון האישי של נשים, מוביל שר האוצר התקפה נוספת על נשים עובדות.

מדיניות השקט התעשייתי: קשירת ידיים מאחורי הגב

יו״ר ההסתדרות, בר־דוד, אמר על מדיניות ההנהגה בראשותו כי "התנהגנו כל המשבר כמבוגר האחראי. ושר האוצר לא מבין שב־10 במרץ המגזר הציבורי נתן לראש הממשלה שקט, מרחב פעולה ותמרון לנהל את המשבר הזה בשקט. תארו לכם שהיינו נכנסים אז במהומות? בתחילת הדרך? ולא נכנסים מתחת לאלונקה לחודש וחצי חופשות על חשבוננו כדי ליצור למדינה ולראש הממשלה מרחב תמרון כדי לנהל את המשבר הגדול בתולדות המדינה? עובדי המגזר הציבורי עבדו סביב השעון". את מי שירת השקט שנתן בר־דוד לנתניהו, שהוביל מדיניות אנטי־חברתית?

עובדי המגזר הציבורי נאלצו לצאת לחופשה כפויה על חשבון ימי החופשה הצבורה שלהם למשך שבועות ארוכים בתחילת משבר הקורונה. למי שלא היו ימי חופשה צבורים גם לא הייתה זכאות לדמי אבטלה עבור אותם ימים. זו הייתה עיקר הפשרה הקודמת שבר־דוד עשה בשמם ומעל ראשיהם של עובדי המגזר הציבורי. במגזר הפרטי, ההנהגה בראשות בר־דוד לא הובילה מאבק להגנת הפרנסה והבריאות, אלא הסכימה לאפשר להוציא מאות אלפים לחל״ת ולהסתמכות על הכנסה זעומה מדמי אבטלה. בהמשך, התפרסמו דיווחים שבר־דוד נמצא במו״מ עם האוצר על הקפאת שכר ארוכת טווח לעובדי המגזר הציבורי. אין פלא ששר האוצר קיבל מספיק ביטחון כדי לעבור להתקפה ישירה.

מזה תקופה התרברב בר־דוד בכך שמדיניות השקט התעשייתי שהוא מוביל בלמה צעדי חקיקה התוקפים את העבודה המאורגנת. הרעיון היה שאם ההסתדרות לא תיאבק "להפוך שולחנות", לדבריו, ותתמקד בהידברות עם ארגוני המעבידים והממשלה "לטובת המשק", היא כביכול תוכל בצורה האפקטיבית ביותר למנוע פגיעות ולהגיע להישגים עבור ציבור העובדות והעובדים. העלייה של שר האוצר למתקפה חושפת פשיטת־רגל של אותה אסטרטגיה של קשירת ידיים מאחורי הגב, שבוודאי בתקופה של משבר כלכלי עמוק מקלה על פגיעה בעובדים. מאבק, ובאופן מכריע, הפעלת הכוח של מעמד העובדים המאורגן, זו הדרך היחידה למנוע פגיעה רוחבית ועמוקה בשכר ובזכויות של עובדי המגזר הציבורי ושל מעמד העובדים/ות בכלל.

כן לשביתת אזהרה: לקחת מהטייקונים, לא מהעובדים

הגיע הזמן שהנהגת ההסתדרות תיקח דוגמה מהעו״סיות, האחיות, עובדי המעבדות, המתמחים ברפואה... הגיע הזמן לשנות כיוון ולהוביל מאבק רציני!

יש צורך במאבק תקיף במטרה לבלום כליל את האיום לפגוע בשכר של מאות אלפי עובדי ועובדות המגזר הציבורי. מול איומי כ״ץ ומדיניות הממשלה בכלל, נחוץ להציע תוכנית חלופית להתמודדות עם המשבר. תוכנית שתדרוש למשל להפחית דרסטית את שכר השרים ובעיקר שתפנה את האצבע אל הטייקונים במשק ותדרוש לקחת מהם, ולא מהעובדים והעובדות, ובדרישה להגנה על הבריאות והפרנסה של כלל מעמד העובדים ולהשקעת חירום בבריאות, ברווחה, בחינוך ובשאר השירותים הציבוריים.

אם הנהגת ההסתדרות מתכוונת ברצינות להובלת מאבק ולא מכוונת לסגור בהקדם האפשרי מאחורי הקלעים על פשרה גרועה עם כ״ץ, דרושים צעדים מעשיים נוספים ונחרצים. כ״ץ הציב אולטימטום לצעדים בטווח המיידי. איפה צעדי ההסברה הנגדיים של ההסתדרות, שיחשפו את הציניות של כ״ץ והממשלה, בפרט על רקע התחלואה והחגים שבפתח? איפה מתווה הצעדים והדרישות של הנהגת ההסתדרות? האם ראשי ההסתדרות יקראו ויפעלו כדי לארגן ולגייס עובדים ועובדות להפגנות נגד האיומים ונגד מדיניות הממשלה? האם יוכרז מועד לשביתת אזהרה במגזר הציבורי, בליווי עצרת מחאה המונית, לקראת אפשרות של הסלמה נוספת במאבק, עד כדי שביתת אזהרה כללית במשק? האם הם יפעלו להקמת מטה מאבק משותף של כלל ארגוני העובדים והעובדות והארגונים החברתיים נגד מדיניות הממשלה?

בכל מקרה, ועדי העובדים והאיגודים השונים בהסתדרות לא צריכים להמתין. כחלק מהיערכות למאבק ולשביתת אזהרה במגזר הציבורי, התארגנות במקומות העבודה ובאיגודים לאסיפות עובדים/ות (בזום במידת הצורך) תוכל לאפשר לעובדים לדון על איומי הגזירות ועל תמונת המצב הרחבה יותר, כמו גם להחליט על צעדי הסברה ומאבק ועל קידום דרישות. בנוסף, ניתן לשלוח משלחות מאורגנות של עובדים ועובדות גם להפגנות המחאה בבלפור נגד הממשלה, ולגייס תמיכה למאבק רחב יותר נגד מדיניות הממשלה. בו־זמנית, אם המפגינים בבלפור יפגינו סולידריות עם עובדי המגזר הציבורי נגד כ״ץ, הם יוכלו לסמן אופק למאבק משותף ועוצמתי הרבה יותר נגד סדר היום של ממשלת האחדות הקפיטליסטית של נתניהו.