socialism.org.il
"הבחירות הרביעיות"
הרוב דורש שינוי, אך נתניהו נהנה מההפקר
בעיצומו של משבר מערכתי היסטורי, רק 36% מעוניינים שנתניהו יישאר ראש הממשלה, לעומת 51% שהשיבו בשלילה, אך נתניהו מצליח לנצל את אפקט מבצע החיסונים בגלל המתנה הפוליטית שקיבל מכחול־לבן והעבודה ובסופו של דבר, כתוצאה מהחולשה הפוליטית של אופוזיציית ה"רק לא ביבי"
תנועת מאבק סוציאליסטי — המזכירות הארצית
23.03.2021 13:59

היום (שלישי) ילכו מיליוני ישראלים לקלפי בבחירות הרביעיות לכנסת בתוך שנתיים, הפעם בצל משבר בריאותי וכלכלי היסטורי, שהיה הרקע לסדרה של מחאות ושביתות בשנה החולפת, כולל רבבות שיצאו למחות במוצ״ש האחרון ופעם אחר פעם נגד נתניהו, עם הסיסמה "לך!". בסקר שפורסם ב'חדשות 12' ביום שישי (19.3), רק 36% אמרו שהם מעוניינים שנתניהו יישאר ראש הממשלה, לעומת 51% שהשיבו בשלילה. ציבור גדול היה רוצה לתרגם את הסיסמה "לך" למרד קלפיות שיסלק את נתניהו מבלפור.

חוסר הפופולריות של נתניהו וחוסר היציבות הפוליטית משקפים כשלעצמם משבר מערכתי עמוק, שמועצם בהקשר של המגפה ומשבר כלכלי עולמי, ומקבל ביטויים הרסניים בבריאות, בכלכלה, במצוקות חברתיות, בסביבה, ובסופו של דבר מתורגם גם לחוסר היכולת של גורמים בממסד הפוליטי להציע דרך קדימה.

למרות הכול, על רקע השפעת מבצע החיסונים והסרת ההגבלות על הלכי הרוח בציבור, נתניהו והליכוד הצליחו בשבועות האחרונים, בעזרת קמפיין הספין הציני "חוזרים לחיים", לשקם את מצבם בסקרים. כ־6,100 בני־אדם מתו מהמגפה בישראל — יותר מאשר בסין — מחציתם מאז פיזור הכנסת בסוף דצמבר. אך יעילות מבצע החיסונים, בזכות תשתית קופות החולים, גודל האוכלוסייה וההיענות הציבורית, מנוצלת בידי נתניהו והליכוד כדי להסיט את תשומת הלב מהיקף המחדלים, המצוקות, השכול והמשבר המערכתי.

כך, שיעור הסבורים שטיפול הממשלה במשבר הבריאותי "טוב" התרומם ל־57% בסקר של 'חדשות 12' (16.3), לעומת 44% שבועיים קודם. אומנם, באותו הסקר, 62% סבורים שטיפול הממשלה במשבר הכלכלי "רע", שעה שהמאיון העליון התעשר במשבר, גם כתוצאה ממתנות מהממשלה; שיעור האבטלה נותר גבוה גם בהשוואה בינלאומית, ונאמד במעל 15%; ומצוקות כלכליות וחברתיות מרימות ראש, ובכלל זה, אלימות נשק בקהילה הערבית־פלסטינית בישראל, ואלימות כלפי נשים. חוסר שביעות הרצון על רקע המשבר הכלכלי ומצוקות חברתיות מעיד על פוטנציאל נפיץ להתנגדות ולמחאה חברתית גם לאחר הבחירות. אך כרגע נראה שבלימת התחלואה משפיעה חזק יותר על נטיות ההצבעה בקרב שכבה לא מבוטלת של מצביעים.

המחאה בבלפור (צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)

ברית נתניהו והכהניסטים, חולשת האופוזיציה

סביב תחילת מערכת הבחירות, שורת פוליטיקאים ממסדיים קרייריסטיים זיהו פוטנציאל בהתנגדות לנתניהו ולממשלה והחליטו לנסות למצב את עצמם כ"משיחי הקורונה" בעזרת רטוריקה ממסדית חלולה ולדהור לשלטון. חלקם, כמו ראש עיריית ת״א חולדאי, הצליחו להשתעשע עם כמה מנדטים חולפים בסקרים, לפני שפרשו. מימין, הפילוג שהוביל סער בליכוד חתך לבנט מומנטום בסקרים. שתי הרשימות חתרו לרכוב על התסכול ההמוני מהמשבר באמצעות עימות מול נתניהו והליכוד על בסיס רטוריקה פופוליסטית ימנית רדודה, שעטפה תוכניות ניאו־ליברליות ולאומניות משיחיות. אך בעוד שהיה להם מרחב מסוים בשביל להצטייר, בעיקר עבור מאוכזבי הליכוד, כמעין אפשרות להצבעת ענישה, מבצע החיסונים כיווץ אותם. הליכוד הצליח להחזיר חלקית תמיכה שעברה אליהם. רשימות הימין של סער ובנט, צללו מכ־34 מנדטים יחד בסקרים באמצע דצמבר לכ־18 ערב הבחירות — תזוזה מסיבית השקולה למאות אלפי קולות.

העובדה שנתניהו זקוק לברית עם בן גביר בשביל לנסות להרכיב ממשלה היא תזכורת לכך שנכנס למערכת הבחירות מעמדה מוחלשת. אלא שעצם ההיתכנות להרכבת ממשלה כזו היא עדות גם לחולשה הפוליטית של מה שפרשנים בתקשורת הממסדית מכנים "מחנה השינוי", שלא מצליח לגייס תמיכה אלקטורלית לניצחון מכריע על מפלגת השלטון.

ארבע רשימות מתנדנדות על סף אחוז החסימה — כחול־לבן, מרצ, רע״ם ו'הציונות הדתית' — ומחיקה של כל אחת מהן עשויה טכנית להטות משמעותית את מאזן המנדטים. אולם נראה שנתניהו מגרד כעת את סיכוייו להרכבת "ממשלת ימין על מלא", עם הימין החרדי והימין הקיצוני, לרבות הכהניסטים. העובדה שנתניהו זקוק לברית עם בן גביר בשביל לנסות להרכיב ממשלה היא תזכורת לכך שנכנס למערכת הבחירות מעמדה מוחלשת. אלא שעצם ההיתכנות להרכבת ממשלה כזו היא עדות גם לחולשה הפוליטית של מה שפרשנים בתקשורת הממסדית מכנים "מחנה השינוי", שלא מצליח לגייס תמיכה אלקטורלית לניצחון מכריע על מפלגת השלטון. הנסיבות האלו, אחרי שנת משבר קטסטרופלית, זועקות מחסור חמור בייצוג פוליטי של ממש לאינטרסים של ההמונים במערכת הפוליטית.

המשבר שטילטל את החברה הישראלית היה התירוץ של כחול־לבן ומפלגת העבודה לחבירה לממשלת המשבר הקפיטליסטית האסונית יחד עם נתניהו במאי, והוביל בתוך כחצי שנה אחר־כך לפיזור הכנסת, לאחר שבלחץ זעם חברתי המוני העמיקו הפיצולים בצמרת, לרבות בליכוד עצמו, למרות בסיס תמיכה יציב יחסית. עיתוי הבחירות נכפה על נתניהו. אלא שהמתנה הפוליטית שקיבל מגוש כחול־לבן איפשרה לו להיות בעמדה נוחה לנצל היטב בצורה דמגוגית לא רק את מבצע החיסונים, אלא, באופן אבסורדי, גם את המשבר הכלכלי. כחלק מהקמפיין, נתניהו חתר למצב את עצמו בצורה פופוליסטית כמי שרק מחכה להשיק תוכנית מענקים חדשה, ולדבריו אף תוכנית חילוץ מסיבית נוסח תוכנית ביידן, אך נחסם בגלל התנגדות מצד כחול־לבן וגורמים אחרים. אומנם, נראה שרוב בציבור ראה בדיבורים על התוכנית "כלכלת בחירות", כלומר, תוכנית צינית שנועדה לקנות קולות, אך יריביו ממפלגות הממסד לא ניצלו את ההזדמנות כדי לעלות למתקפה ולדרוש ולאלץ את ממשלת המעבר להעביר מיידית מענקי סיוע ופיצויים לאנשים עובדים ולעניים, במקום למאיון העליון. בינתיים דווח על עלייה של מאות אחוזים בפניות לארגוני סיוע לקראת פסח.

גם תעמולת השלום החלולה של נתניהו בחודשים האחרונים, בעקבות הסכמי הנורמליזציה ותהליך ההתקרבות האסטרטגית בין ישראל והמשטרים הערביים, נתקלה בשבחים מצד ה"אופוזיציה" הקפיטליסטית, ולכל היותר עם קריאה "להמשיך" גם להסכם ישראלי־פלסטיני — שעה שההסכמים לא הרחיקו סכנת שפיכות דמים אלא נעשו במובהק באופן שמקבע מציאות בשטח של שסע לאומי עמוק, אפליה, ומיליונים שחיים תחת כיבוש, מצור ועוני, ללא זכויות. נתניהו מבטיח עוד ארבעה הסכמי שלום בדרך, וייתכן שייחתמו עוד הסכמים. אולם המתיחות בין שלטונו למקביליו בירדן, ההכחשות מקטאר, וגם החזרה על המסר מסעודיה לפיו ידרשו הכרה פורמלית במדינה פלסטינית, מרמזים לכל הפחות לוויכוחים פנימיים ולחששות בצמרת הדיקטטורות הערביות מהאפשרות לעורר התנגדות המונית לשיתוף־פעולה עם הדיכוי של מיליוני פלסטינים, בעידן של חוסר יציבות, ושל תהליכי מהפכה ומהפכת־נגד במזרח התיכון.

(צילום: אורי בש״א)

פוליטיקת הרע במיעוטו

באופן מהותי הרבה יותר ממבצע החיסונים, נתניהו והליכוד נהנים מהעובדה שמערכת הבחירות הנוכחית מתקיימת אחרי ההתרסקות הקטלנית של מיזם ה"רק לא ביבי" הגדול של כחול־לבן, מבלי שתצמח מולם קריאת תיגר אלקטורלית אחרת בסדר־גודל דומה. זו לא רק האכזבה מההבטחה החלולה של כחול־לבן, אלא גם חוסר האטרקטיביות של המסרים של מפלגות הממסד ופוליטיקת "הרע במיעוטו" שמאפיינת את מחנה ה"רק לא ביבי". אחד הביטויים לכך הוא קמפיינים שמתמקדים במסרים "אריתמטיים" רדודים סביב הרעיון של חזרה על השגת גוש חוסם לנתניהו בכנסת. במקרה של מרצ, קמפיין געוואלד מתמקד במסר שבלי מרצ, יהיו לנתניהו 61. קמפיין הגעוואלד של כחול־לבן דומה למדי, ומכוון בפרט להפעיל לחץ להשארת שרי המפלגה בממשלת המעבר.

יו״ר מרצ ניצן הורוביץ הצהיר באופן נואש שהוא בעד שאחרי הבחירות, המפלגה בראשותו תשתתף בהקמת "ממשלת חירום כלכלית" עם "מפלגות מהימין", כדי להדיח את נתניהו. בדומה, יו״ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי הבהירה, "כבר מההתחלה אמרתי שאשב בקואליציה עם בנט וסער אם יהיה צריך את זה להחליף את נתניהו" (16.3), אף שלשיטתה "סער הוא ימין קיצוני מאוד, גם בתפיסתו המדינית וגם בתפיסתו הכלכלית. ובנט ואנשיו מאמינים בסיפוח יהודה ושומרון, במתקפה ובהגבלת מערכת המשפט ובאג׳נדה כלכלית הרסנית" (13.2). מנגד, בנט לא היסס מצידו להודיע שמפלגתו לא תשב עם מרצ ו"לחתום" שלא יאפשר ללפיד להיות ראש ממשלה.

אם מרצ ומפלגת העבודה ייכנסו לממשלה היפותטית בהובלת סער, בנט ולפיד הן לא יהיו יותר מעלה־תאנה "חברתי" למדיניות קפיטליסטית ולאומנית הרסנית. הן ישמשו למעשה תפקיד דומה לזה של עמיר פרץ ואיציק שמולי "החברתיים" במשרדי הכלכלה והרווחה של ממשלת נתניהו הנוכחית.

אסטרטגיית "הרע במיעוטו" ההופכת את הדחת נתניהו לתכלית המרכזית היא מעוורת ומסוכנת, ועלולה להמליך כוחות פוליטיים ריאקציוניים מסוכנים עוד יותר לאנשים עובדים ועובדות, לנשים, לערבים, ללהט״ב, לשירותים החברתיים, לזכויות דמוקרטיות ולשאיפות לשלום. המשימה של הדחת נתניהו רלוונטית רק בהקשר של מערכה תקיפה להצבת אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הימין הקפיטליסטי, ונגד כלל הכוחות הפוליטיים הימניים, אויבי האנשים העובדים והקהילות המדוכאות. יחסי הכוחות הפוליטיים מול הימין ישתנו לא דרך בריתות פוליטיות מפוקפקות אלא דרך בניית תנועה רחבה של שינוי בחברה, סביב פתרונות רציניים לטובת אנשים מהשורה מול משבר מערכתי קפיטליסטי.

קמפיין הגעוואלד של מרצ (מקור: דף הפייסבוק של מרצ)
קמפיין הגעוואלד של כחול־לבן (מקור: דף הפייסבוק של בני גנץ)

"כלכלה סוציאל־דמוקרטית פמיניסטית"

הקמפיין של מיכאלי בראשות מפלגת העבודה, מאז שנבחרה בינואר, הצליח באמצעות היבטים של פנייה שמאלה להחיות את התמיכה במפלגה, שגססה מתחת לאחוז החסימה. אומנם לא מדובר בסחף המוני של ממש, אך הזיהוי של מיכאלי עם גישה פמיניסטית, היותה האישה היחידה בראשות רשימה במערכת הבחירות הנוכחית, קידום רשימה עם ייצוג מגדרי שווה, והקידום של תוכנית ל"כלכלה סוציאל־דמוקרטית פמיניסטית" הצליחו בתוך שבועות ספורים למשוך רבבות תומכות ותומכים בסקרים, ואלפי מתפקדות ומתפקדים, אחרי שאלפים נטשו בעקבות החבירה לנתניהו.

הקמפיין דיבר בין השאר על "כלכלה עובדת לטובת שוויון", "שירותים חברתיים איכותיים בחינם, בלי תשלומי הורים, בלי ביטוחים פרטיים ברפואה", "חינוך ציבורי איכותי חינם" מגיל אפס, חופשת לידה והורות של שנה לשני ההורים, כמו גם הטלת מס עושר וחיזוק העבודה המאורגנת. האלמנטים השמאליים האלה, שמזכירים אלמנטים מתוכניות עבר שהציגו עמיר פרץ ושלי יחימוביץ', הובלטו באופן מוגבל ולא לוו בהיבטים של רטוריקה מעמדית שאפיינה את פרץ. הם השתלבו בקמפיין "מרכז־שמאל", שהתאפיין גם באלמנטים ממסדיים, ימניים, עם רשימה שכוללת פוליטיקאים ממסדיים פרו־קפיטליסטיים. הקמפיין כלל הדגשת נקודת מבט לאומית ממסדית ולמעשה ימנית ביחס לסכסוך הלאומי, וגם שאיפה להחזיר "עטרה ליושנה", להחזיר את המפלגה ל"דרך רבין" ולשלטון. הסלידה שקיימת כיום בקרב חלקים ממעמד העובדים והעובדות ממפלגת העבודה קשורה גם בתפקיד ההיסטורי שזו מילאה, שכלל פגיעה בעובדים ועובדות, במזרחים, בערבים־פלסטינים. ראוי להזכיר גם שממשלת רבין השנייה הייתה במציאות ממשלה ניאו־ליברלית שהובילה תהליכי הפרטה, והתהליך שהציגה כתהליך שלום המשיך מציאות של כיבוש, התנחלויות וסכסוך לאומי.

למרות הסתירות בקמפיין, התעוררות העניין והתמיכה סביבו היא פועל יוצא של האלמנטים השמאליים יותר שנכללו בו. אפילו רמז לפוליטיקה שמייצגת ומשרתת את האינטרסים של ההמונים מסוגל להצית מידה של התלהבות אצל שכבות לא מבוטלות.

דווקא בהקשר הזה יש לבחון את הקמפיין של 'הרשימה המשותפת', בגלגולה הנוכחי, לאחר פרישת הימין האסלאמיסטי. באופן מובן, רבים, במיוחד בקרב מצביעים ומצביעות ערבים־פלסטינים, יצביעו למשותפת כהצבעת מחאה נגד גזענות וכיבוש ובעד דמוקרטיה ושלום, ונגד השתוללות אלימות הנשק בקהילה. עם זאת, רבים גם התאכזבו מהמשותפת. התמיכה בה הייתה במגמת נסיגה, וסביר שזו אחת הסיבות לצפי לירידה באחוז ההצבעה בקרב יישובים ערביים.

למרבה הצער, גם כעת, לאחר שרע״מ בראשות מנסור עבאס פרשה מהרשימה, הקמפיין אינו מתיימר לקדם אלטרנטיבה ברורה של שמאל, עם פנייה שיטתית על בסיס מעמדי לשכבות רחבות על רקע המשבר הבריאותי והכלכלי — שפגע באופן לא פרופורציונלי בציבור הערבי־פלסטיני בישראל. בנוסף, העובדה שהקמפיין הרשמי שיתף פעולה עם הסתה נגד להט״ב, ושההנהגה של חד״ש, השמאל ברשימה, בחרה במודע להתחמק מעמידה עקרונית תקיפה ובלתי משתמעת לשתי פנים להגנה על זכויות להט״ב היא בגידה מבישה בעקרונות משיקולים אלקטורליים צרים. הגישה הזאת רק מדגישה את הנחיצות שבקידום אלטרנטיבה פוליטית של שמאל סוציאליסטי אמיתי.

היום שאחרי הבחירות

במערכת הבחירות הרדומה יחסית הפעם, מסרים שמאליים נותרו יחסית בשוליים. מסרים סוציאליסטיים לא היו חלק מהמשחק — מסרים ברורים ותוכניות של שמאל מעמדי. חשבונאות המנדטים הצרה ופוליטיקת ה"רק לא ביבי" הממסדית הזינו פעם נוספת הלך רוח פסימי, העדפת "הרע במיעוטו" והנמכת ציפיות.

למרות זאת, ברור שציבור גדול יצביע היום "נגד נתניהו" בדרכים שונות בתקווה לייצר מולו שוב גוש חוסם בכנסת, שאולי לא יתפורר. תרחיש שבו מוקמת קואליציית מיעוט של "רק לא ביבי" כרגע לא נראה סביר, אף שאם יתממש, יוביל ודאי לחגיגות ולעימותים מול המחנה הביביסטי. ממשלה חלופית היפותטית כזו תהיה ממשלת משבר מאוד לא יציבה, שמהותית לא באמת תציע דרך חלופית למדיניות נתניהו. קיים תרחיש שבו שוב הקונסטלציה הפוליטית לא תאפשר אף קואליציית רוב, ונתניהו ינסה לבצר את כוחו בממשלת המעבר עד לבחירות הבאות. לחלופין, נתניהו עלול בהחלט להצליח להקים ממשלת ימין חדשה. בכל מקרה, הוא ינסה כרגיל לצרוב תמונת ניצחון לאחר הבחירות.

אך בכל תרחיש לאחר תוצאות ההצבעה היום, צריך להיערך להמשך מאבק מול ממשלה קפיטליסטית ימנית, במתכונת כזו או אחרת, ועל רקע משבר מערכתי מעמיק שיימשך בחברה הישראלית. דרך המחאות והמאבקים שיידרשו ויתפתחו על תנאי מחיה ועבודה ועל זכויות דמוקרטיות ולמען שינוי, ייפתחו הזדמנויות גם לקידום אלטרנטיבה פוליטית נחוצה בשמאל, בדמות מפלגת מאבק רחבה של ולמען האנשים העובדים והעובדות, יהודים וערבים, וסביב סדר יום של שינוי סוציאליסטי.