ברחבי ארה״ב — ניו יורק, וושינגטון, שיקגו, דאלאס ובעוד ערים רבות — התקיימו הפגנות של אלפים ואף רבבות, תחת הסיסמה המרכזית "תשוחרר פלסטין". ההדים מהתפרצות הענק הבינלאומית של מחאת BLM ("חיי שחורים נחשבים") נגד אלימות מדינתית ממסדית בשנה שעברה נשמעו היטב בהפגנות אלו. הלחץ מלמטה הוביל להתנגשות משמעותית ראשונה בין האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית לממשל ביידן, כולל דרישה לבטל את עסקת הנשק בת מאות מליוני דולרים עם ישראל שביידן אישר רק זה עתה. להתנגשות זו היתה השפעה על מידת הדחיפות בה הפסיק ביידן לגבות את המשך הלחימה ולפעול למען הפסקת אש — שגם נועדה לפייס את הביקורת שספג ביידן מבית.

אלפים הפגינו גם בלונדון ובברלין ובעשרות ערים ברחבי אירופה. הפגנה בפריז נאסרה ופוזרה על ידי המשטרה "מחשש לאלימות", למרות שלא הייתה כזו לפני שהמשטרה התערבה. גם הפגנות אלה הוסיפו ללחץ הבינלאומי להשיג הפסקת אש.

גל ההפגנות הוא חלק ממגמה מתחזקת בשנים האחרונות של מחאות המוניות, בעיקר של צעירות וצעירים, כנגד אפלייה ודיכוי על רקע של נטייה מינית, מגדר או גזע, בכלל זה גם גילויי אנטישמיות זוכים להתנגדות. משבר הקורונה הגביר את ההבנה שדיכוי ואלימות מערכתיים הם בעיה חוצת־גבולות שצריך להיאבק נגדה על ידי סולידרוית בינלאומית — כפי שהשתקף גם במימדי הענק של מחאת BLM לפני שנה.

החטיבות השונות של ארגון ה־ISA הבינ״ל, שמאבק סוציאליסטי היא חלק ממנו, השתתפו במחאה במוקדים רבים. בגרמניה למשל, חברי הארגון היו מעורבים גם בהפגנה נגד הכיבוש ונגד האנטישמיות שאורגנה ע״י פלסטינים מקומיים. בדרום־אירלנד, חבר הפרלמנט מטעם הארגון מיק בארי קידם הצעת החלטה להפסקת סחר בנשק עם ישראל, ובסיאטל חברת־המועצה קשאמה סוואנט קידמה הצהרת מחאה באותו נושא כדי להגביר את הלחץ על ממשל ביידן.

הפגנות ענק נרשמו בערים המרכזיות בטורקיה, עיראק, לבנון וירדן וכן בתוניסיה ובמדינות אחרות באזור. הפגנות נוספות נערכו על הגבולות בין ישראל ללבנון ולירדן, אזרח לבנוני אחד אף נהרג מאש הצבא הישראלי. גם להפגנות אלה היה משקל בלחץ על מדינות האזור לבלום את ממשלת נתניהו וגנץ, כולל על מדינות שחתומות על הסכמי שלום ונורמליזציה.

האם "בכל העולם שונאים אותנו"?

להפגנות ברחבי העולם תפקיד חשוב בהשגת הפסקת האש. כשלעצמן הן אמנם לא ימנעו את הסבב הבא, אבל הן מראות את הדרך לשינוי על ידי מחאה משותפת חוצת לאומים מול מערכת עולמית מנותקת שלא סופרת חיי אדם. הביטוי המשמעותי והאפקטיבי ביותר של אותו גל מחאה עולמי צריך להיות כאן, בתוך ישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. מאבק המוני נגד הכיבוש, המצור והדיכוי הלאומי יוכל להגביל את האלימות הממוסדת של ממשלות ישראל, כמו גם להציע אלטרנטיבה לאלימות חסרת האבחנה שמציעים גורמי ימין כמו החמאס. זה התסריט המאיים ביותר מבחינת גופי הבטחון ומפלגות הממסד בישראל, שמנסים למצוא נוסחה לשליטה צבאית חונקת על מליוני נשים וגברים מבלי שאלה יתקוממו. זו הסיבה שכל מחאה כנגד המדיניות הישראלית מיד נצבעת על ידי שופרות ההסברה בצבעי "טרור" או "אנטישמיות".

אבל עוצמת ההפגנות כלל לא מעידה על התחזקות האנטישמיות בעולם כפי שההסברה הישראלית מנסה לטעון. אמנם לא ניתן להכחיש שבחלק קטן מההפגנות — בעיראק, בלבנון ובגרמניה למשל — נכחו גם אלמנטים לאומניים כגון שריפת דגלים והצהרות תמיכה בחמאס, או גורמי ימין אנטישמיים שניצלו את ההזדמנות לקרוא קריאות נגד יהודים. אך זה היוצא מן הכלל שמובלט ומודגש באמצעות עריכה מגמתית של תקשורת לאומנית וצהובה. זהו כלל לא מאפיין גורף של המחאה העולמית, שעיקרה הבעת סולידריות עם הסבל והדיכוי של מליונים ברצועה החיים בעוני בלתי־אנושי תחת מצור והפצצות, ובהחלט כוללת גם מאמץ מודע להרחיק או לבודד גורמים אנטישמיים. הסיסמה החוזרת בה היא "תשוחרר פלסטין". אין פירוש הקריאה הזאת "תושמד ישראל", לא משנה כמה מערך ההסברה הישראלי ייתעקש על כך בתעמולה שתופסת טרמפ ציני וזול על המאבק נגד האנטישמיות.

למעשה, יש דמיון מסוים בין הה"הסברה" הישראלית לגורמים הלאומניים במחאות נגד המתקפה על עזה. גם אלה וגם אלה טוענים שביטחון עבור ישראלים וישראליות תלוי בהכרח בדיכוי ובסבל של פלסטינים ופלסטיניות. אך המציאות היא הפוכה — להמונים משני צידי הקו הירוק אינטרס משותף בשלום ובטחון הדדיים, המבוססים על סולידריות, שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה. בסיס שונה לחלוטין מהיסודות של החברה הנוכחית, הקפיטליסטית — שיצריך מאבק משותף ולמעשה בינלאומי למען שינוי החברה מהיסוד ובניית חברה חדשה, סוציאליסטית.