על רקע סכנת התלקחות במזרח התיכון בגיבוי ממשל ביידן־האריס, טראמפ מאיים לחזור לשלטון
ההיבריס של מלחמת הכיבוש וההשמדה, וקמפיין ה"חיסולים", בדרך לתקיפת ראווה באיראן
דף הבית
מי אנחנו
על מה אנחנו נאבקים.ות
אפשר שאלה על סוציאליזם?
כנס סוציאליזם
דברו איתנו / הצטרפות
תרומת סולידריות
תשלום דמי חברות
התנועה העולמית ISA
ארכיון כתבות
תקנון התנועה
דברו איתנו
תודה רבה!
ההודעה נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
המאבק ב"הפיכה המשפטית"
השביתה הכללית השיגה דחייה, אך נתניהו והימין הקיצוני נערכים מחדש — שום פשרה עם דריסת זכויות!
עוצמת העבודה המאורגנת אילצה את נתניהו להשהות את החקיקה, אך הנסיגה החלקית מתקבלת בחשדנות המונית מבוססת ובדריכות מול ההיערכות המחודשת של נתניהו והימין הקיצוני למתקפה בחסות "הידברות" עם גנץ ■ לא להקמת המשמר הלאומי, לא להפיכה המשפטית, ממשלת נתניהו–בן גביר הביתה
1,375

1,375

השביתה הכללית הפוליטית חסרת־התקדים במשק, שהתפתחה, לאחר ליל הפגנות סוער, כחלק מהמאבק ההמוני המתמשך ב"הפיכה המשפטית", ועל רקע מפולת חדה בתמיכה בממשלה, לא הותירה לנתניהו ברירה אלא לבצע נסיגה טקטית, בחתירה לשמור על שלמות הקואליציה ולהיערך מחדש למתקפה. בתום יום דרמטי, שבמהלכו הושבתו גם נתב״ג והנמלים, הוא כופף את לוין ותפר דיל עם בן גביר. אלה, למרות איומי הפרישה הנחושים, הבינו ברגע השיא שהתנועה ההמונית עוד מסוגלת להפיל את הממשלה, השרויה במשבר לגיטימציה חריף.

נתניהו ניסה לנפח את הפגנת התמיכה שאירגן הימין המתנחלי לממשלתו, והמשיך להתעקש שיש לו "תמיכה עצומה בעם". לאורך כל המשבר הפוליטי של 3 החודשים האחרונים חוזר השקר המדוקלם שרוב דחוק בכנסת — שעוד בבחירות ייצג פחות מ־50% מהקולות — מייצג את "רצון העם". למעשה, מדובר בניסיון לתת כסות דמוקרטית לסדר־היום האנטי־דמוקרטי המסוכן של קואליציה מושחתת של 'הליכוד' עם הימין החרדי והימין הקיצוני. הממשלה הלא פופולרית הזאת נמצאת בעימות חזיתי עם מאבק המוני. היא מבקשת לחטוף ולרכז בידיה עוד כוח, בעודה מתדלקת משבר יוקר מחיה, אי־שוויון ועוני, מקדמת רמיסת זכויות דמוקרטיות, ומובילה הסלמה מדממת בסכסוך הלאומי כדי להגן על הדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות. בזמן שבצרפת המונים נאבקים ושובתים נגד ממשלה התוקפת את גיל הפרישה ונגד רודנות בתחפושת דמוקרטית, גם כאן התחפושת לא עושה רושם על מי שיצאו להפגין, לחסום כבישים ולשבות.

בשבועות האחרונים 'הליכוד' צלל בסקרים. על הרקע הזה, כפי שהודו גם ב'ישראל היום': "נתניהו העריך בשלב מסוים כי לא בטוח שיהיה לו רוב בליכוד להעביר את שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים ברוב של 61 בכנסת, כפי שהוא סבר שצריך להעביר חוק יסוד שכזה. נפילת החוק במליאה היתה תרחיש הקצה להפלת הקואליציה. גם לוין הבין זאת ולכן הסכים שלא להתפטר במטרה לשמור על שלמות הקואליציה". בליץ החקיקה היהיר ירד עוד קודם מהפרק בלחץ התנגדות המונית עיקשת, אך הממשלה המעיטה בהערכת עוצמת ההתנגדות גם כשניסתה "להסתפק" במושב הכנסת הנוכחי בהשתלטות על הוועדה למינוי שופטים.

רק בראשון בערב פיטר נתניהו את שר הביטחון של ממשלתו במפגן כוח יומרני שביקש למשמע את מורדי 'הליכוד' ולהמשיך לדהור עם מהלך ההשתלטות על הוועדה. כעבור יממה, נוכח הטלת עוצמתה של העבודה המאורגנת למערכה, נתניהו התהפך ופנה להשהות את החקיקה, תוך מאמץ למנוע בריחת שרים מממשלה טובעת. כחלק מהדיל, לבן גביר הובטח שיתקדמו מיידית להקמת מיליציית "המשמר הלאומי" שתופקד בידיו. דבר מזה לא הוזכר בנאום נתניהו.

באותו נאום נסיגה טקטית, נתניהו קפץ על הזמנתו של גנץ ל"הידברות", תוך שהוא מבהיר שלא מדובר בוויתור על "ההפיכה המשפטית", אותה התחייב להשהות בסה״כ עד מושב הקיץ של הכנסת (מאי–יולי). בינתיים, ההצעה לשינוי הוועדה למינוי שופטים הוכנה "טכנית" לאפשרות הצבעה במליאה. כביכול הדבר יכול להיעשות אפילו בימים הקרובים, אף שמדובר יהיה בגול־עצמי דרמטי עבור הממשלה, שתיענה בתרחיש כזה במאבק המוני להפלתה. בעוד נתניהו והימין הקיצוני נערכים מחדש, הנסיגה החלקית של ממשלתם מתקבלת לא באשליית ניצחון אלא בחשדנות המונית מבוססת ובדריכות לקראת המהלכים הבאים של הממשלה.

השביתה הכללית

אחרי ההפגנות וחסימות הכבישים הספונטניות של ראשון בלילה, בהשתתפות רבבות שיצאו להפגין בתל אביב, בחיפה, בבאר שבע, בירושלים ובמוקדים נוספים, יום שני נפתח באופן דרמטי בשביתה כללית תקדימית ששיתקה את המשק. מאות אלפי עובדות ועובדים השביתו את המגזר הציבורי, את בזק ואת מקורות, את בנק דיסקונט, בנק הפועלים ועוד שורה ארוכה של בנקים ותאגידים. אל ההסתדרות הכללית חברה גם ההסתדרות הרפואית (הר״י). בבתי החולים איכילוב בתל אביב, בני ציון בחיפה, שערי צדק והדסה בירושלים ובקופ״ח כללית ומאוחדת עברו הצוותים הרפואיים למתכונת שבת. בנמלי הים, העובדים שיחררו רק תוצרת מתכלה ותרופות. ברכבת, באגד, בדן, ובמטרופולין עבדו במתכונת חלקית אך הפעילו שירותי תחב״צ, בין השאר, לטובת הפגנת הענק שהתקיימה אתמול בירושלים. דיילות ודיילי קרקע ואוויר השביתו את חברות התעופה אל־על, ישראייר וארקיע ועובדות ועובדי רשות שדות התעופה השביתו את נתב״ג וגרמו לביטול ועיכוב של עשרות טיסות. מועצת התלמידים הארצית החליטה להשבית את הלימודים בכיתות ז'-י״ב, וגם הנהלות האוניברסיטאות הודיעו ערב לפני כן על השבתת לימודים. בנוסף, בלחץ הכרזת ההסתדרות הודיע גם מרכז השלטון המקומי על השבתת הרשויות המקומיות.

השביתה הכללית הזאת, ובליבה מפגן הכוח העוצמתי של המעמד העובד בחברה, שבלעדיו שום דבר לא זז, הגיעה אחרי שבועות ארוכים שבהם הרעיון של שביתה כללית היה מרכזי בתנועה נגד "ההפיכה המשפטית", ושעה שעובדות ועובדים גם בשירותים החברתיים הקימו התארגנויות לפעולה ואף קידמו צעדי שביתה. הרעיון השתקף גם בקריאות לשביתת מחאה ארצית סמלית, על בסיס השתתפות יחידנית, בימי פעולה מרוכזים, שעה שהנהגת ההסתדרות בראשות בר־דוד, הדבקה במדיניות הרסנית של שקט תעשייתי הכובלת את ידי העבודה המאורגנת, סירבה במשך 12 שבועות להביע תמיכה במאבק, על בסיס סדר־יום המייצג את ציבור העובדות והעובדים, או לנקוט אפילו צעדים סמליים.

בר־דוד הקל על הממשלה כשהקפיא את קמפיין יוקר המחיה וכשנמנע מלהוביל מאבק ממשי על הסכם השכר במגזר הציבורי. הוא גם נמנע מלהוביל דיון דמוקרטי ולהכין את הקרקע לקראת צעדים ארגוניים מכל סוג, כל שכן המהלך החשוב, המאוחר, של השביתה הכללית. הוא נגרר להיעתר לקריאה לשביתה כללית אחרי שבועות ארוכים בהם התעקש שזה לא נחוץ, כי אין כביכול שום איום מצד הממשלה על ציבור העובדות והעובדים (!), שאין מנדט לכך ושזה לא מתפקידה של ההסתדרות ועוד.

לעומת זאת, התארגנויות עצמאיות של צוותי רפואה, של עובדות סוציאליות, של הפסיכולוגיה הציבורית בלטו במחאה ואף יזמו עצרת מול בית ההסתדרות (16.3) בדרישה לשביתה כללית. במקביל לכך נערכו משמרות מחאה מול הבית של בר־דוד, וכן עצומה של פעילי ופעילות איגודים, חלקם נציגות ונציגי עובדים כיום או בעבר, שקראו להוביל שביתה כללית. הלחץ על בר־דוד הלך ונבנה. זו למעשה אחת הסיבות שבגללן הוא נמנע ממש עד הרגע האחרון לכנס את ראשי הוועדים בבית ההסתדרות לדיון והחלטה על צעדים ארגוניים נגד "ההפיכה המשפטית" — מה שצריך היה לקרות מהרגע הראשון.

הנהגת ההסתדרות נאחזה בכל תירוץ אפשרי, ודוברים מטעמה הביעו זלזול חסר־אחריות כלפי הקריאה לשביתה כללית, שעה שהפקירו את המאבק. בין השאר, עלתה הטענה המובנת מאליה שלא כל העובדים והעובדות תומכים במאבק — כאילו שתפקידה של הנהגה במאבק כלשהו הוא להיות שבשבת ולא לעזור לתת תשובות להסתה ולהוביל מאבק על בסיס האינטרסים של ציבור העובדות והעובדים. אל סל התירוצים נזרקה גם הטענה המשפטית, ש"שביתה פוליטית" אינה חוקית בישראל, כלומר, אינה "מוגנת", לרבות בפסיקות בג״ץ, שנדרשים 14 ימי צינון, שאין עילה ל"סכסוך עבודה" וכו' — כאילו שהנהגה לא יכולה לומר שיש כאן התקפה על ציבור העובדות והעובדים שדגל שחור מתנוסס מעליה ושכל טענה לאיסור על מאבק בנושא היא אנטי־דמוקרטית ביסודה.

מה שהביורוקרטיה בהסתדרות טענה במטיפנות פטרונית שהוא בלתי־אפשרי, הוכח מעשי ואפקטיבי. שר האוצר סמוטריץ' ניסה במשך שעות ארוכות לפנות לבית הדין לעבודה בטענה ל"שביתה פראית", אלא שאפילו פרקליטות המדינה שבתה ולא היה מי שייצגו אותו. את הרגע המעצב הזה שבו הופגנה, גם אם להרף עין, העוצמה של התותחים הכבדים של העבודה המאורגנת במאבק פוליטי מול ממשלה דורסנית אי־אפשר יהיה למחוק מהתודעה, והוא רומז גם לפוטנציאל להשיג הכרעה מול איומי הממשלה.

התמיכה הצינית של בעלי ההון בשביתה

השביתה במשק פגעה כמובן גם ברווחי בעלי ההון, ולכן גררה התנגדות מצד 'התאחדות התעשיינים'. אולם עיקר המעמד השליט הקפיטליסטי, באופן חריג וצבוע, דווקא ראה בשביתה הזאת בגדר "הרע במיעוטו" מבחינתם, כנשק יום הדין נגד ממשלה שלא נענתה לדרישותיהם לעצור את החקיקה ולאיומיהם בבריחת הון. בעלי הון, במיוחד מהבנקים, המסחר וההייטק, התערבו ב־3 החודשים האחרונים לצד גורמים מהאליטה הביטחונית ומנגנון המדינה, עם מפלגות הממסד מהאופוזיציה בכנסת. הם רואים בממשלה הנוכחית פירומנים המאיימים על יציבות המערכת שלהם, על היחסים הבינלאומיים של הקפיטליזם הישראלי, על יציבות מכונת הרווחים, כמו גם משטר הכיבוש. לאחר שההפגנה הראשונה התארגנה ביוזמת השמאל, הם חטפו את היוזמה והשתלטו על סדר־היום של התנועה נגד התוכנית המשפטית, שהתפתחה כתנועה חוצת־מעמדות. אבירי שלטון ההון והכיבוש הם לא אבירי הדמוקרטיה. קיימת סתירה יסודית בין שאיפות ההמונים במאבק — לבלום התקפות על חירויות דמוקרטיות והשתוללות הימין הקיצוני, כמו גם המיאוס ההמוני מהמצב הקיים, מיוקר המחיה, המשברים החברתיים, הסכסוך הלאומי המדמם — לבין מי שמינו עצמם לתפקיד "ראשי המחאה", מבוגי יעלון ועד יו״ר 'נשיאות המגזר העסקי' דובי אמיתי, וראשי הבנקים.

אולם לצד בר־דוד בשידור ההכרזה על השביתה ישבו גם דובי אמיתי ובעלי הון נוספים. פתאום, כשהם חסרי אונים מול הממשלה, בעלי ההון מוכנים להקפיא לרגע את כל ההגבלות החוקיות האנטי־דמוקרטיות על שביתות, ובפרט "פוליטיות". מעבר לכך, הם נאלצים בעל־כורחם להודות בעוצמה המכרעת של המעמד העובד בחברה. ב"דה מרקר" הסבירו אתמול כי "עד לאחרונה ניהלה ההסתדרות מאבק נגד יוקר המחיה. את האצבע המאשימה הפנתה ההסתדרות גם לחלק מראשי החברות שישבו איתה [בשני בבוקר] ומחאו לה כפיים". הם הבינו שאין להם אפשרות טובה יותר: "ויזל [יו״ר רשת פוקס] ויתר החברות ידעו כי בלי ההסתדרות, הודעה שלהם על שביתה לא תהיה אפקטיבית מספיק".

זה די ברור מדוע במצב שנוצר, מי שמכונים בתקשורת הממסדית "ראשי המשק" נזקקו לכוח המאורגן של מי שבאמת מפעילות ומפעילים את המשק. אלא שהמשוואה לא עובדת הפוך. זו לא אי־העבודה של בעלי ההון שמשתקת את המשק. תפקיד ההסתדרות הוא לא לעשות יד אחת איתם, אלא לחשוף את התמיכה הצינית הזאת מצד טייקונים ותאגידים המשלמים שכר עוני ומפקיעים מחירים על חשבון ציבור העובדות והעובדים. ההסתדרות היא ארגון העובדות והעובדים הגדול במשק ולכן משקלה חשוב ביותר. אולם הביורוקרטיה בהסתדרות, שהיסטורית הייתה זרוע של המדינה והמעביד הגדול במשק, בנויה בצורה אולטרה־ריכוזית, חונקת כל אלמנט של דמוקרטיה איגוד־מקצועית הנחוצה לקידום האינטרסים והמאבקים של עובדות ועובדים, ורואה עצמה עד היום אחראית, ביסודו של דבר, על "האינטרסים של המדינה", לרבות הסדרת יחסי עבודה, ולא כמכשיר מאבק של ולמען עובדות ועובדים. לכן בר־דוד, אף שהקדיש כמה מילים בנאום ההכרזה על השביתה למצב של עובדות ועובדים מהשורה ויצא נגד 'פורום קהלת' התאצ׳ריסטי, מיצב את השביתה במסגרת אחדות מזויפת על בסיס לאומי עם הטייקונים, אחדות מנצלים ומנוצלים, במקום לצאת נגדם ונגד המדיניות המיטיבה איתם, ולעזור להבהיר שלא מדובר במאבק של "אליטות".

לפי דיווח של 'כאן', המסרים במסיבת העיתונאים אף תואמו עם לשכת נתניהו, וכך גם עיתוי הכרזת השביתה. נראה שמטרת התיאום הייתה לצמצם את משך השביתה ומידת ההתנגשות עם הממשלה למינימום, כשההנחה במקור הייתה שעצם האיום או מהלך של שביתה קצרה יחלצו מנתניהו את ההכרזה על עצירת החקיקה. "אני הבנתי שזה יהיה שעה–שעה וחצי. חיכינו למסיבת העיתונאים של ראש הממשלה, שלא הייתה", סיפר יו״ר ועד עובדי רשות שדות התעופה פנחס עידן, חבר מרכז 'הליכוד', שהכריז במהלך מסיבת העיתונאים על עצירת כל ההמראות.

דמוקרטיה איגוד־מקצועית

ההחלטה על הפסקת השביתה הכללית התקבלה — לבסוף רק בערב — דקות ספורות לאחר נאום נתניהו והבטחותיו להשהיית החקיקה. בראיון לערוץ 13 בר־דוד הסביר את עצירת השביתה בזה שנתניהו "עוצר את החקיקה והוא מדבר על הידברות. אלה שני דברים שלא היו לנו אתמול. זה מספק אותנו וזה אומר שנעצור את השביתה כי זו הייתה מטרה של השביתה". עוד הוסיף בר־דוד "אם יבוא ראש הממשלה במושב הבא וינסה לחוקק באגרסיביות — הוא ימצא את המחאה ואותנו מולו. חקיקה בלי הסכמה תוביל לשביתה מיידית". האיום בשביתה כללית נוספת אכן נחוץ ביותר, ויש להתייחס לשביתה האחרונה כשביתת אזהרה. אך כדי לחזק את פוטנציאל ההצלחה של המאבק בכלל ושל מהלכי שביתה נוספים, נדרשים היערכות נרחבת והמשך בנייה של המומנטום של המאבק ההמוני. בממשלה גם יודעים זאת. לכן חלק ממה שנתניהו ניסה להשיג באמצעות השהיית החקיקה היה קטיעת המומנטום והרדמת השטח. אף מעביד לא רוצה לנהל משא־ומתן בזמן שביתה, וגם נתניהו מעדיף לפתוח ב"הידברות" כשברקע התנועה בשטח מורידה הילוך וחלקים ממנה מתפזרים.

בר־דוד, הידוע לשמצה כמתנגד שביתות ועוין לדמוקרטיה איגוד־מקצועית, טוען שקיבל את ההחלטות על השביתה ועל סיומה בעצמו, ובאופן טיפוסי מנסה לטפח רושם כוזב שהכוח של העבודה המאורגנת הוא כוחו שלו. התנהלות סמכותנית, אינדיבידואליסטית ואולטרה־ריכוזית כזאת, הדומה לזו של מנכ״לים, והופכת את יתר מוסדות ההסתדרות לקישוט, משמשת גם לסגירת דילים אנטי־דמוקרטית מעל ראשי העובדות והעובדים. היה נחוץ ואפקטיבי יותר אם ההכרעה להצבת אולטימטום לממשלה ולקיום שביתה כללית הייתה מתקבלת על בסיס הובלת תהליך דמוקרטי מהשלב הראשון של דיון ואימוץ עמדה, והובלת צעדים ארגוניים מקדימים — מה שמתבקש מצד הנהגה שכביכול הייתה מודאגת מעובדות ועובדים שאינם מצדדים במאבק. כך גם, ההכרעה לסיום השביתה הייתה צריכה להיעשות על בסיס דיוני הערכת מצב והצבעה דמוקרטית רחבה, כחלק מעמדה המחויבת להמשך המאבק. בכל אופן, דיונים בעקבות השביתה ולגבי המשך המאבק ניתן ליזום ברמת מקומות העבודה, הוועדים והאיגודים גם מבלי להמתין לבר־דוד. המאבק חייב להימשך ולהיבנות, כולל האיום בשביתה כללית נוספת במידת הצורך.

המיליציה של בן גביר ואיום הימין הקיצוני

נתניהו הבטיח לבן גביר להחליט כבר בישיבת הממשלה הקרובה על הקמת "המשמר הלאומי", שלפי דיווחים ימומן באמצעות קיצוץ רוחבי בשירותים החברתיים! לא רק שבן גביר הצליח לסחוט מנתניהו אור ירוק למיליציה תחת פיקודו, אלא אף הבהיר שמבחינתו הסכים "להסיר את הווטו לדחיית החקיקה, תמורת התחייבות של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי החקיקה תובא לאישור הכנסת במושב הבא, במידה ולא יגיעו להסכמות בזמן הפגרה". כלומר, אם הממשלה לא תוכל להשיג הסכמות מראשי האופוזיציה בכנסת להמשך החקיקה האנטי־דמוקרטית במתכונת כלשהי, היא תנסה לחוקק אותה בנוסח המקורי.

לנתניהו אין שליטה מלאה על הקואליציה שלו. נראה שרוטמן נחוש לנצל כל תחבולה לקידום חוקי "ההפיכה המשפטית". בד־בבד, דרישת בן גביר להקמה מיידית של "המשמר הלאומי" מגיעה אחרי שבועות ארוכים בהם הפעיל לחץ על צמרת המשטרה להכביד את הדיכוי נגד ההפגנות וחסימות הכבישים. הגוף החמוש החדש לא יהיה כפוף לצמרת המשטרה ובהחלט עלול לשמש את בן גביר לדיכוי ברוטלי יותר של ההפגנות, וזאת לצד המטרה המרכזית של מנהיג 'עוצמה יהודית', דיכוי מחאות בקרב פלסטינים ופלסטיניות אזרחי ישראל.

בלילה שבין שני לשלישי ראינו מול חסימת הכביש הספונטנית בקפלן בת״א שילוב בין ברוטליות משטרתית לתקיפות מצד הימין הקיצוני. במקביל, בירושלים, בתום עצרת הימין המתנחלי, הותקפו צוותי טלוויזיה של 'כאן' בערבית ועיתונאים מערוץ 13 ו'וואלה'. בנוסף, נהג מונית פלסטיני, שנקלע למקום, הצליח להיחלץ מתקיפת תומכי 'לה פמיליה', שהייתה עלולה להסתיים בלינץ'. באותו הערב, עשרות מתנחלים תקפו שוב בחווארה וניסו להצית בתים על יושביהם.

גם נתניהו קרא, מעמדת חולשה ציבורית, לימין הקיצוני להרים ראש ולצאת לרחובות. התמיכה במחאה נגד הממשלה גדולה לאין שיעור מהתמיכה הציבורית בימין הקיצוני, אבל אם הפגנות הרחוב יידלדלו משמעותית, הימין הקיצוני ינסה לכבוש את המרחב הציבורי. הסכנה גדולה במיוחד נוכח ההסלמה שהממשלה מובילה בסכסוך הלאומי, עם הכבדת הדיכוי הצבאי נגד ההמונים הפלסטינים בגדה ובמזרח ירושלים וכן הריסות בתים, התעמרות משטרתית ושורת פרובוקציות לאומניות־דתיות המקבלות רוח גבית מהימין הקיצוני בממשלה בזמן הרמדאן ולקראת הפסח. אף שגורמי ממסד הצליחו להטמיע בתנועה בשטח "תחרות פטריוטיות" מול הממשלה, הכוללת הצפה מאורגנת של דגלי ישראל וגישה ומסרים המלבים "הפרד ומשול" ודיכוי על רקע לאומי, קיימת בבירור סלידה נרחבת בהפגנות מהימין הקיצוני. ארגוני העובדים והעובדות ותנועות שמאל יכולים וצריכים להתערב בתנועה הזאת כדי לקדם מאבק חוצה־קהילות נגד מכלול סדר־היום של הממשלה הקפיטליסטית של נתניהו והימין הקיצוני.

ממשלת נתניהו–בן גביר הביתה

הממשלה חלשה ביותר והסמכות של נתניהו בשפל. אולם הם לא הוכרעו והם חותרים להיערך מחדש. הם ינצלו כל נסיגה בתנועה בשטח. כעת, ההיערכות להמשך המאבק נגד התקפות הממשלה צריכה לכלול גם הסקת מסקנות, בזמן שגנץ מושיט יד לנתניהו ובבית הנשיא נפתח משא ומתן רשמי בין נציגי הממשלה לנציגי 'יש עתיד' ו'המחנה הממלכתי'. בתנועה בשטח התבלט בשבועות האחרונים סנטימנט רחב נגד פשרה על מרכיבי התוכנית המשפטית, לצד שאיפה להרחבת זכויות, ובפרט זכויות נשים ולהטב״ק+, והתנגדות לריאקציה לאומנית־דתית. ההון הפיננסי, האליטה הביטחונית ומפלגות הממסד פתוחים, במידה כזו או אחרת, ל"הידברות" עם ממשלת נתניהו, מתוך חתירה ל"פשרה" שתכלול עדכון של כללי המשחק ה"חוקתיים", כדי לפלס נתיב מייצב עבור המערכת. בין שמהלך כזה יכלול, כוויתור, הרחבה מסוימת של זכויות משפטיות שהושמטו בחוקי יסוד, ובין שלא, הוא לא יסמן צעד אמיתי קדימה לפתרון הבעיות הבוערות בחברה העומדות ביסוד המשבר הפוליטי המטלטל של השנים האחרונות, שנכנס לשלב חריף תחת הממשלה הנוכחית.

המאבק צריך להימשך כעת נגד עצם הלגיטימיות של ממשלת נתניהו והימין הקיצוני, ועם קריאה להסתלקותה. אולם גוש מפלגות "השינוי" הן לא אלטרנטיבה. ממשלת הסטטוס־קוו הקפיטליסטית האחרונה שלהם הבעירה משברים שסייעו לנתניהו ולימין הקיצוני להרכיב, בקושי, את הממשלה הנוכחית. בינתיים, נתניהו תחת לחץ בינלאומי, אך אינו מוותר על ביקורים אצל שותפיו בממשלת הימין הקיצוני באיטליה. עליית גורמי ימין קיצוני בעת הזאת היא אחד הסימפטומים לעידן הרב־משברי במערכת העולמית. מצרפת ועד איראן, מדרום אפריקה ועד תוניסיה, מהמחאות של צעירים וצעירות פלסטינים נגד דיקטטורה של כיבוש ועוני, ועד לתנועה נגד "ההפיכה המשפטית" — המאבקים על זכויות מתארגנים מול מערכת קפיטליסטית במשבר, הדוהרת לעבר הכבדת דיכוי, אי־שוויון, חורבן סביבתי ומלחמות. ממשלת נתניהו החלשה, שבה נתניהו עצמו שבוי בידי הימין הקיצוני, היא ביטוי למשבר מערכתי עמוק, לבסיס המעורער של קפיטליזם וכיבוש, המתורגם להתעצמות של אי־יציבות פוליטית. מול סדר־היום של גוש נתניהו ומול גוש לפיד־גנץ, נחוץ לקדם הצבת חלופה פוליטית, בדמות מפלגה רחבה חדשה, שתסתמך על מאבק מעמדי חוצה־קהילות ותוכנית של שינוי סוציאליסטי.

השביתה הכללית האחרונה, על רקע מאבק המוני, הייתה מפגן הכוח העוצמתי ביותר של העבודה המאורגנת מזה שנים — ודאי בהשוואה לשביתות הכלליות הסמליות לחלוטין שאירגנו ראשי ההסתדרות ב־2017 (במחאה על הפיטורים ב'טבע'), וב־2011 ו־2012 (במחאה על העסקה קבלנית). הפעם "השד המעמדי" יצא לרגע מהבקבוק, ואף שהיו בעלי הון שראו בו איל־ניגוח לצורכיהם מול הממשלה, הוא סיפק רמז מוחשי קטן לעוצמה הפוטנציאלית המכרעת של העבודה המאורגנת והמעמד העובד בכלל בחברה. רמז נוסף, מכיוון אחר, סיפקה לפני פחות משנתיים "שביתת הכבוד" הפלסטינית של מאי 21', שבין השאר, הדמימה אתרי בנייה. מדובר בעוצמה המסוגלת פוטנציאלית לא רק לבלום ולהגיע להישגים מול מעבידים וממשלות, אלא אף לחולל שינוי עמוק בחברה. אלטרנטיבה פוליטית של שמאל מעמדי, סוציאליסטי, דרושה גם כדי לשרטט אופק לאלטרנטיבה אמיתית לממשלות המשבר הקפיטליסטיות של מפלגות הממסד.

מה הלאה עכשיו?

הכרזת שורת ארגוני מחאה שהמאבק חייב להימשך וההיערכות להפגנות נגד הקמת מיליציה בשליטת בן גביר חשובות. אולם שעה שקיימת שכבה רחבה הנחושה להמשיך במאבק עד לגניזת החקיקה ואף נגד הממשלה בכלל, בשלב הנוכחי היא אינה מאורגנת מספיק ביחס לגורמי הממסד הקפיטליסטיים המציגים עצמם כדוברים מטעם המאבק, שמבחינתם נועד בשורה התחתונה להגן על הממסד הקיים. הם חלק מהבעיה, לא מהפתרון. אפשר לחזק צעדי התארגנות — פיתוח התארגנויות מחאה דוגמת אלו של העובדות הסוציאליות, החלוקים הלבנים, והקמת ועדי פעולה נוספים של מי שמעוניינות ומעוניינים לפעול ברמה המקומית, ובמקומות עבודה ולימודים. ניתן אף לקדם מטה מאבק דמוקרטי, חוצה־קהילות, ברמה הארצית על בסיס נציגות נבחרת מההתארגנויות השונות. חיזוק מגמת ההתארגנות יוכל לסייע גם בהיערכות להפגנות, לרבות ארגון הגנה עצמית במידת הצורך, ומעל לכול בפיתוח דיון פוליטי רחב על הקווים האדומים והמטרות של המחאה ועל החלופה שנחוצה לסדר היום ההרסני של ממשלת 'פורום קהלת' והלאומנים המשיחיים.

הצטרפו למאבק!
מול ממשלת הון גזענית, כיבוש וסכסוך ללא סוף באופק, ומול שיטה קפיטליסטית שמנציחה אוליגרכיה מושחתת, אי־שוויון, אפליה, מלחמות והרס סביבתי — נדרש מאבק לשינוי שורשי. מאבק סוציאליסטי היא תנועה של רעיונות בפעולה, עם ניסיון בשטח ועם שותפים ושותפות בעשרות מדינות. אנחנו מעורבים במחאות ובמאבקים, ומקדמים סולידריות והתארגנות במטרה לסייע להם לנצח, כחלק מהמאבק לשינוי סוציאליסטי. הצטרפו אלינו במאבק לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית!


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 125, תל אביב–יפו 6100101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.