מורי ומורות בתי הספר הציבוריים של הרשות הפלסטינית בגדה וברצועת עזה, הנמצאים תחת כיבוש ומצור, יצאו בחודשים האחרונים להפגנות ולצעדי שביתה סביב דרישותיהם להעלאת שכרם ב־15% והצמדתו ליוקר המחיה, הקמת ועד עובדים עצמאי דמוקרטי ושיפור תנאי העבודה, כפי שהובטח להם בהסכם שנחתם בין איגוד המורים לבין הרשות הפלסטינית במאי 22' לאחר שביתה בת 57 ימים.

ההסכם היה אמור להיכנס לתוקף ב־1 בינואר, אך הרשות לא קיימה אותו. בתגובה פתחו 52 אלף מורים ומורות — המאורגנים בתנועה עצמאית בשם 'תנועת המורים המאוחדת 2022' (حراك المعلمين الموحد 2022) — בשביתה חלקית החל מתחילת פברואר בבתי ספר בהם לומדים כמיליון תלמידים ותלמידות. במהלך השביתה התקיימו לימודים רק בשעות הבוקר והתארגנו הפגנות, בהן הפגנת אלפים ברמאללה ב־20 בפברואר — במהלכה הציבה הרשות מחסומים כדי למנוע הגעה.

השביתה הופסקה ב־26 באפריל אך חודשה כבר ב־9 במאי, למעט ההכנות לבגרות (התאוג׳יהי), עקב אי־מילוי התחייבויות ממשלת הרשות. בפרט דיווחו ב'תנועת המורים' כי בניגוד להבטחתה שלא להעניש מורים ששבתו, הרשות סירבה לסגת מניכוי שכר על ימי השביתה ונמשכו זימוני מורים לשימועים במשרד החינוך ולחקירות בידי מנגנוני הביטחון של הרשות. כמו כן, בניגוד להתחייבויות, הרשות לא נקטה פעולות לקיום בחירות דמוקרטיות באיגוד המורים הרשמי (GUPT, שהנהגתו ממונה כיום בידי מוסדות תנועת פת״ח בראשות נשיא הרשות עבאס).

התנועה העצמאית, המאורגנת על בסיס דמוקרטי, מפרסמת הודעות על שביתות והפגנות בפייסבוק ובטלגרם. מקור 'תנועת המורים המאוחדת' הוא בהתארגנות דומה שצמחה בסבב המאבק הגדול של מורי הרשות ב־2016, שלצד דרישות לשיפור בתנאי השכר והפנסיה, העלה את הדרישה לדמוקרטיזציה באיגוד הרשמי. רבבות השתתפו בהפגנות ברמאללה, כולל תלמידים ותלמידות, תחת דיכוי משטרתי של מנגנוני הביטחון של הרשות. ראשי האיגוד הרשמי ניסו לחתום עם ממשלת הרשות על הסכם חלש מעל ראשי המורים, ובתגובה למאבק נאלצו להתפטר. עם זאת, הרשות עצרה ופיטרה כמה ממובילי המאבק, והצליחה למסמס התחייבויות ולחסום דמוקרטיזציה של האיגוד הרשמי.

שכר נמוך

במקביל למאבק מורי הרשות הפלסטינית, גם בבתי הספר של אונר״א (סוכנות האו״ם לפליטים הפלסטינים) במחנות הפליטים בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת עזה, ננקטו, כחלק ממאבק של כלל העובדים המקומיים של הסוכנות, צעדי מחאה ושביתה לאורך החודשים האחרונים, לרבות בדרישות להגבלת מספר התלמידים בכיתה, לקליטת עובדות הוראה נוספות ולהעברת עובדים המועסקים בחוזים יומיים לחוזים קבועים.

שכר עובדי ועובדות ההוראה הפלסטינים כל כך נמוך עד שחלקם נאלצים לעבוד במקביל במסעדות, דוכני פלאפל, כנהגי מונית וכו׳. אחת מדרישותיה המרכזיות של 'תנועת המורים' היא להעלות משמעותית את שכר הבסיס עצמו. "יש לי חמישה ילדים והמשכורת שלי מסתכמת בערך ב־3,800 שקל, מה שלא מספיק כדי לפרנס את המשפחה ולכן יש לי עבודה נוספת", סיפר ראסים מושות לאתר החדשות TNA. מורה אחר תיאר כי "הרשות מפעילה לחץ על בתי הספר כדי לפתוח את בתי הספר ומורים מחליפים נקראים לשבור את השביתה שלנו".

שריף אברהים, מורה לאזרחות בתיכון הדו־לשוני במערב ירושלים, אמר בשיחה איתנו: "יצא לי לשמוע ממורה מכפר ליד רמאללה שהשכר שלו 3,500 שקל, ומדובר על מורה עם ותק. זה קשה. המורים גם מפחדים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים. עוד כשהם שבתו בשנה שעברה, הרשות פיזרה אותם בכוח. זה היה מזעזע. עכשיו הרשות מענישה מורים ששובתים, והם מלכתחילה לא מקבלים שכר מלא כי הרשות אומרת שאין לה תקציב לשלם".

צעדי חנק כלכליים תחת הכיבוש

מאבק המורים הפלסטינים בא אחרי ובסמוך למאבקים של קבוצות נוספות של עובדי שירותים ציבוריים, על רקע משבר כלכלי עמוק ומתמשך ברשות ובעזה, המוקצן תחת הכיבוש והמצור. בין השאר, ממשלות ישראל הקפיטליסטיות פעלו בשנים האחרונות להחרפת צעדי ענישה כלכליים נגד הרשות הפלסטינית, כולל עיכוב ושוד של כספי מיסים פלסטיניים שמדינת ישראל אמורה לגבות עבור הרשות — ובפרט חוק דמגוגי מ־2018 ה"מקפיא" כחצי מיליארד שקל בשנה מכספי המיסים שאמורים לעבור לידי הרשות, כענישה על תמיכתה במשפחות אסירים.

אומנם, שלטון הכיבוש, כעת תחת ממשלת נתניהו–בן גביר, מרסק את הכלכלה הפלסטינית וכופה על מיליונים חיי עוני ומצוקה. אך כפי שהמורים הפלסטינים יודעים היטב, ממשלת הרשות משתמשת בהתקפות של הכיבוש כתירוץ ציני לדיכוי מאבקם ולדה־לגיטימציה לדרישותיהם המינימליות, שעה שהמיליונרים והביורוקרטים העשירים באליטה המושחתת של הרשות ממשיכים "להסתדר" יותר.

סולידריות

נחישות המורים והמורות הפלסטינים במאבקם כעת, בתנאים קשים תחת כיבוש ומשבר כלכלי, על האפשרות לסגור את החודש וגם על הזכות להתארגן באיגוד עצמאי דמוקרטי, יכולה לשמש השראה עבור עובדים ועובדות בכל מקום. כך גם, למרות ההבדל בתנאים, בארגוני המורים והמורות הישראליים, שיצאו למאבקי שכר צודקים בתקופה האחרונה, ניתן יהיה לחזק מהותית את כוחם להגיע להישגים אם למשל הסכמים יוכפפו להכרעה דמוקרטית רחבה.

המורים הפלסטינים נאבקים בסופו של דבר לא רק בממשלת הרשות או בהנהלת אונר״א אלא גם בהשלכות על חייהם של אותו שלטון הימין הקפיטליסטי הישראלי שמקדם את "ההפיכה המשפטית" כדי להקל על ביצוע מדיניות של התקפות על א.נשים מהשורה, הכבדה של דיכוי לאומי ברוטלי על מיליוני פלסטינים והסלמה מדממת בסכסוך הלאומי. המדיניות הזאת היא ההפך מקידום פרנסה בכבוד, חיי רווחה, חינוך ציבורי איכותי לכולם, שוויון ושלום. התשובה הנדרשת מצד ארגוני המורים והמורות הישראליים, העבודה המאורגנת הישראלית, ובקרב תנועת המחאה הישראלית היא סולידריות עם מאבקי המורים הפלסטינים, קידום מאבקים להעלאות שכר עבור כלל העובדים והעובדות, התנגדות לשכר עוני, לסנקציות הכלכליות על הרשות ולכיבוש, הגנה על זכות שווה להגדרה עצמית, וקידום אלטרנטיבה חוצת־קהילות של א.נשים עובדים מהשורה לפוליטיקה הקפיטליסטית הלאומנית.