הממשלה שבסוף מרץ הייתה על סף נפילה מול תנועה המונית ושביתה כללית, ונאלצה בעל־כורחה לסגת, בינתיים, מניסיון "ההפיכה המשפטית", צפויה לסיים מחר (רביעי) בבוקר להעביר בכנסת ברוב דחוק את תקציב המדינה ו"חוק ההסדרים" ל־2023–2024. ביסודו של דבר, מדובר בצעדי חקיקה כלכלית נגד מעמד העובדים והעובדות, נגד עניים, נגד נשים, נגד פלסטינים, נגד השירותים החברתיים, נגד דמוקרטיה ונגד שלום הציבור.

נתניהו ושר האוצר וההתנחלויות סמוטריץ' ניטרלו את האיומים הפנימיים מתוך הקואליציה לפגוע בהעברת התקציב — מה שהיה גורר בחירות חדשות לכנסת. בדצמבר 20' היה זה נתניהו שהקדים כך את הבחירות, כדי לפרק את ממשלתו עם גנץ, בהימור כושל שמצבו הפוליטי ישתפר. הפעם, 'הליכוד' ומפלגות הימין הקיצוני והימין החרדי מודעות היטב לכך שהמיעוט בציבור שתמך בממשלה עם הקמתה התכווץ משמעותית והן חוששות מבחירות.

משבר יוקר המחיה

משבר יוקר המחיה נמשך. ענקיות המזון והשיווק ממשיכות בהעלאות מחירים להגדלת רווחים. העלאת ריבית בנק ישראל סייעה לבנקים לסיים את 2022 עם שיא חדש של רווח נקי בגובה 22.2 מיליארד שקל. השילוב של האינפלציה והעלאת הריבית הזניק את החזרי המשכנתאות החודשיים ב־1,150 שקל בממוצע בתוך שנה. נוכח קצב אינפלציה שנתי של 5% ולאחר שמדד אפריל סגר עלייה של 0.8% (ביחס לחודש הקודם), סמוטריץ' הודה שבממשלה חשבו "שנתחיל לראות ירידה, זה לא מה שציפינו".

שר הכלכלה המיליארדר ניר ברקת, הפוליטיקאי העשיר אי־פעם בישראל, חושש מהמחיר הפוליטי ופנה לאמץ אלמנטים של פופוליזם ימני בדמות עימות, רטורי בלבד בינתיים, עם ענקיות המזון, השיווק ומוצרי הצריכה. כפי שצייץ (21.5): "נילחם מלחמת חורמה במונופולים ובקרטלים שעושקים את הציבור שלא בצדק. חברות הענק התרגלו להתייחס לציבור הישראלי כאל פרה חולבת. ההנחיה שלי היא לפעול בכל הכלים העומדים לרשותנו, חמורים ככל שיהיו, כדי להלחם בכשלים העמוקים בשוק המזון בישראל. אנו רואים בבירור כי היצרנים והיבואנים מנצלים את הריכוזיות הגבוהה ואת חוסר התחרות בשווקים כדי להעלות מחירים. בזמן שאזרחי ישראל נאנקים, המונופולים מעלים מחירים בניתוק מזעזע, וזה בעת שמחירי התשומות ומחירי השינוע הימי בירידה מתמדת. החגיגה נגמרת!".

לאחר שעם ביטול המס על שתייה ממותקת החליטה קוקה־קולה ישראל לייקר את מוצריה, ברקת דרש בתחילת החודש מענקית המשקאות לספק מאזנים, תוך איום להטיל עליה פיקוח מחירים. בהמשך הוא אף הרחיב את הדרישה לחשוף נתוני עלויות ורווחיות ל־15 ענקיות ייצור ויבוא, ובמקביל דרש מיו״ר 'רשות התחרות' מיכל כהן להתפטר.

האיום להרחיב את סל המוצרים והשירותים שבפיקוח — בניגוד לקו של כל הממשלות האחרונות, לרבות ממשלת בנט־לפיד שביטלה את הפיקוח על החמאה, שמחירה זינק מאז — נראה בינתיים יותר כתרגיל יחסי ציבור, כשראוי להזכיר שגם את מחירי החלב שבפיקוח הממשלה ייקרה. אך מעבר לכך, צעדים מוגבלים של פיקוח מחירים רחוקים מלהספיק כמענה למשבר יוקר המחיה. ברקת ממחזר את השקר הגדול של "קידום תחרות" בשוק הקפיטליסטי המונופוליסטי כפתרון מבני לבעיה של שלטון ההון. לרעיון הזה יש פחות הד ציבורי כיום, ברמה העולמית בעידן של משבר קפיטליסטי מערכתי, ובארץ בפרט על בסיס הניסיון מכל הבטחות השווא הקפיטליסטיות, כולל סביב מחאת 2011, לפתרון משבר יוקר המחיה בעזרת כניסת עוד בעלי הון לתמונה, נוסח רמי לוי, קופיקס וכו'. מה שהמיליארדר ברקת ודאי אינו מציע הוא להפקיע מידי הטייקונים את השליטה במונופלים לטובת בעלות ציבורית במטרה להפעילם על בסיס דמוקרטי לצורכי הציבור.

הבטחות נתניהו בקמפיין הבחירות ל"הקפאת מחירים" של דלק, מים, חשמל וארנונה, ולחינוך חינם לגילאי 0–3, עברו תוכנית הרזיה. הממשלה המשיכה את מדיניות קודמתה עם סבסוד נקודתי לריכוך קוסמטי של התייקרויות. בטיוטת תקציב המדינה שאושרה בממשלה, ההבטחה לרפורמת חינוך חינם לגיל הרך מוסמסה לחלוטין, אך בסוף אפריל נתניהו כינס מסיבת עיתונאים מתוך מצוקה פוליטית במטרה להשקיט חלק מהזעם על יוקר המחיה והכריז על תוכנית להגדלת הסבסוד למעונות היום המפוקחים (בהם נמצאים כרבע מהפעוטות), מתן נקודות זיכוי מס להורים לפעוטות והשקעה בתוכנית חומש לבניית מעונות נוספים. בפורום מסגרות החינוך לגיל הרך תקפו את המהלך אז: "אין לנו כוח אדם (מטפלות־מחנכות) בכדי להפעיל את המעונות. תוכנית הממשלה כפי שהוצגה תביא לקריסת מערך המעונות לגיל הרך".

חנק השירותים החברתיים והונאת "קרן הארנונה"

מתחילת השנה פועלת הממשלה על "תקציב המשכי", תקציב צנע בפועל, על בסיס תקציב השנה הקודמת. כעת, התקציב החדש, בהמשך למדיניות ממשלת בנט־לפיד, יפחת בפועל בחישוב ריאלי, נוכח האינפלציה וגידול האוכלוסייה. גם ללא קיצוצים דרסטיים חדשים, זהו תקציב צנע שמרני, עם השלכות קשות עבור מיליונים בישראל הנאבקים לסגור את החודש בעיצומו של משבר יוקר מחיה. הסתדרות הגמלאים קיימה בשבוע שעבר הפגנה סמלית מול הכנסת בדרישה להעלאת קצבת הזיקנה, הנותרת קפואה כבר עשרים שנה. על בתי החולים הממשלתיים לבריאות הנפש, שכבר כיום על סף קריסה, ייכפה כעת תקציב הנמוך יותר מבשנת 2019. במקביל, חבילת "חוק ההסדרים" האנטי־דמוקרטית כוללת ניטרול של "חוק אוויר נקי", בתואנה של שמירה על אספקת חשמל סדירה, כשבפועל הממשלה נמנעת מהשקעת החירום הנדרשת במעבר לאנרגיה מתחדשת.

הממשלה הממשיכה בחיסול הדיור הציבורי מקדמת הונאה חדשה בכסות מענה למשבר הדיור תחת הכותרת "קרן הארנונה", שנדחסה ל"חוק ההסדרים". בשבוע שעבר, מייד בתום ההסלמה הצבאית המדממת שהובילה הממשלה, הכריז מרכז השלטון המקומי בראשות ראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות חיים ביבס ('הליכוד') על השבתת שירותים מוניציפליים שנמשכה 4 ימים, החל מה־15 במאי, בדרישה לביטול "קרן הארנונה". לבסוף, בהיעדר לחץ נוסף על הממשלה בנושא וכפי הנראה עקב פיצול בין ראשי הערים, הודיע המרכז שיפעל משפטית נגד התוכנית לאחר אישורה. זו הייתה השבתת המחאה השלישית השנה של הממשל המקומי נגד הממשלה, לאחר החבירה לשביתה הכללית נגד "ההפיכה המשפטית" ב־27 במרץ ויום השבתת שירותים ב־23 בפברואר, ערב אישור טיוטת התקציב בממשלה.

"קרן הארנונה" היא רעיון שפקידוּת האוצר גילגלה כמה שנים ואומץ בחום בידי סמוטריץ', נאמן פורום קהלת. המהלך נעטף בסיסמאות פופוליסטיות ריקות על "צדק חלוקתי" והבטחה כאמור לטפל במשבר הדיור. הקרן אמורה לקחת נתח מהכנסות מארנונה לעסקים ברשויות עם הכנסה גבוהה בקטגוריה זו, ולהעביר כספים לרשויות שינפיקו יותר היתרי בנייה למגורים. סביון, הרשות המקומית העשירה בישראל, שאינה מסתמכת על שטחי מסחר, תקבל מהקרן לטובת בנייה לעשירים. התנחלויות יקבלו מהקרן ולא ייתנו לה. רשויות ערביות לא יקבלו מהקרן, שכן הן סובלות ממדיניות של חנק תכנוני והפללת בנייה החוסמת בנייה מוסדרת. רשויות מרוששות אחרות שאינן בלב אזורי ביקוש, דוגמת מצפה רמון וירוחם, ישלמו לקרן ולא יקבלו ממנה. מעבר לכל העיוותים האלה, מדובר בעוד תוכנית לקידום בנייה מסיבית בידי קבלנים פרטיים בשוק הפרטי, המשעבדת את צורכי הדיור לאינטרס הרווח של כרישי נדל״ן ובנקים.

מנגד, בנק ישראל הציע להעלות את הארנונה למגורים ולהפחיתה לעסקים, כדי לתמרץ כביכול רשויות לקדם בנייה למגורים. כלומר, להקל על עסקים בלי קשר לגודלם, אך להכביד במיסוי מעוות מלכתחילה על משקי בית, שלא תלוי בשווי הנכס או ביכולת כלכלית. לעומת זאת, מתווה לתוכנית חלופית התואמת את האינטרס של א.נשים עובדים צריך ללכת בכיוון אחר לגמרי: השקעה ממשלתית הולמת בתשתיות ובשירותים לציבור, הגדלת "מענקי האיזון" המקוצצים בהתאם לצורכי הרשויות, חלוקה שוויונית של הכנסות מאזורי תעשייה, הכרזה על תוכנית חומש ליצירת רבע מיליון דירות לפחות בדיור הציבורי והטלת פיקוח על שכר־דירה.

בונוסים לגזענות והדתה

סעיף "הכספים הקואליציוניים" מהווה אומנם רק כ־1% מהתקציב השנתי, אך הצליח לעורר זעם מיוחד הפעם שעה שזינק ממיליארדים בודדים ל־14 מיליארד שקל לטובת קידום סדר־יום של ריאקציה לאומנית־דתית — שההתנגדות לה היא חלק בולט מהמוטיבציה של שכבות רחבות להתגייס לתנועת המחאה נגד הממשלה בחודשים האחרונים.

על רקע האטה בצמיחה הכלכלית, הממשלה הקפיטליסטית נמנעת מצד אחד ממדיניות של הרחבה תקציבית בשלב הזה, אף שיועצו הכלכלי של נתניהו, אבי שמחון, מיחזר סביב דיוני התקציב את הרעיון של "קופסאות חוץ־תקציביות", בדומה לתקופת הקורונה, שיאפשרו לממשלה לממן הוצאות ייעודיות "בנפרד" מהתקציב הרשמי. אולם בינתיים, המפלגות השותפות בקואליציה הלא פופולרית זקוקות בכל זאת לכספים ייעודיים לצורכי "קליינטליזם", הטבות ייעודיות לתחזוקת בסיס התמיכה שלהן.

כרטיסי המזון שהיו הבטחת הבחירות המרכזית של יו״ר ש״ס דרעי, ושהתבססו על תוכנית כרטיסי המזון החורקת ב־2021 על רקע משבר הקורונה, אומנם יעבירו מעט סיוע למשפחות מרוששות, אך לדברי יו״ר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, רוני סטריאר, "רק 14% מהאנשים שנמצאים בחוסר ביטחון תזונתי עומדים בקריטריון של 70% הנחה בארנונה". בנוסף כוללים "הכספים הקואליציוניים" גם הגדלת תקצוב ציבורי לחינוך החרדי הפרטי (במקום לקדם חיזוק של החינוך הציבורי והשתלבות בו), לישיבות, למינוי רבנים, לחיזוק "זהות יהודית" בקרב צעירים, ל"גרעינים תורניים" (סוכנים להעמקת שסעים לאומיים ודתיים בלב הערים), להתנחלויות ול"ייהוד" הנגב והגליל על חשבון האוכלוסייה הפלסטינית. בנוסף, ח״כ אבי מעוז יקבל 300 מיליון שקלים לשנה וחצי הקרובות כדי להילחם בנשים ובלהטב״ק+ במערכת החינוך.

המחאה נגד "תקציב הביזה"

העובדה שתנועת המחאה שפרצה נגד התוכנית המשפטית פנתה לתקוף את "תקציב הביזה" הייתה התפתחות חיובית בהחלט. הנושא היה במוקד ההפגנה הגדולה של רבבות בקפלן בתל אביב במוצ״ש האחרון (20.5). כ־2,000–3,000 גם הגיעו להפגנה מול הכנסת הערב (שלישי), שבה השתתפו בין השאר התארגנויות צוותים רפואיים ('החלוקים הלבנים'), עובדות סוציאליות ('עו״סות דמוקרטיה') ומרצות ('בלי דמוקרטיה אין אקדמיה'). גם סניף ירושלים של מאבק סוציאליסטי היה בשטח.

עם זאת, הקו שהובילה הנהגת תנועת המחאה, בדמות מטה המאבק הרשמי, היה בעייתי. ראוי לציין שמדובר בהנהגה שמלכתחילה לא קראה תיגר בשום צורה משמעותית עד היום על שלטון ההון, עקב ניגוד אינטרסים. הכוחות הדומיננטיים בהנהגת תנועת המחאה חוצת־המעמדות מגיעים בעצמם מקרב המעמד השליט או מקבלים תמיכה מבעלי הון או תומכים בבעלי הון המתנגדים לממשלה בנושא התוכנית המשפטית. לכן הם מקדמים קמפיין "הפרד ומשול" המנצל התנגדות נחוצה לריאקציה לאומנית־דתית ורותם אותה באופן ציני להסטת המיקוד מהבנקים, תאגידי הענק, הייבוש של השירותים החברתיים ואי־השוויון לעבר סימון הקהילה החרדית כשעיר־לעזאזל — כולל בצעדות מחאה שהתארגנו דווקא לסימון תושבי בני ברק, העיר הצפופה בישראל, ולא סביון או קיסריה, בה נמצאת אחת הווילות של נתניהו.

אולם אם הנהגת ההסתדרות הכללית הייתה מתערבת ומובילה מאבק רציני נגד התקציב, נגד חנק השירותים החברתיים ונגד יוקר המחיה, עם מיקוד על הבנקים והתאגידים הגדולים, לצד התקפה על לאומנות ופנאטיות דתית, התוצאה הייתה לא רק "שינוי השיח" סביב התקציב, אלא גם שינוי דרמטי במאזן הכוחות מול הממשלה בצומת הזה. למעשה, הממשלה אף הייתה עשויה ליפול. את הרכבת הזאת יו״ר ההסתדרות בר־דוד פיספס במכוון, מכיוון שרק באחרונה הוא חתם מעל ראשי עובדי ועובדות המגזר הציבורי על הסכם שכר חלש, שסמוטריץ' הגדיר "אחראי", ומכיוון שאין לו עניין להיכנס לעימות ממשי עם בעלי ההון.

המפכ״ל לשעבר אלשיך אמר בכנס הרצליה ש"הממשלה הבינה את מגבלות הכוח. אם היה נדמה למישהו שלשלטון יש כוח בלתי מוגבל ככל שיש לו רוב, הוא גילה שלא. מי שלא למד את זה בכיכר תחריר, למד את זה עכשיו — לציבור ברחוב יש כוח". האמירה הצבועה הזאת מצד מי שפיקד על דיכוי מחאות מבטאת את העוינות לממשלה הנוכחית בחוגי הממסד, אך גם מהדהדת שביעות רצון במעמד השליט מסדר־היום הדומיננטי בתנועת המחאה. ראש השב״כ לשעבר יורם כהן טען כי אומנם הסיכויים של הסכם פשרה בבית הנשיא "אינם גבוהים", אך קרא לנתניהו להקפיא את התוכנית המשפטית, באמירה ש"כך יש סיכוי שחלק מהמחאות יחלשו". הם מעוניינים בתנועת המחאה כל עוד היא משמשת מבחינתם איל־ניגוח לריסון נתניהו והממשלה, ואינה פונה לקרוא תיגר על קווי מדיניות משותפים לממשלת הכיבוש הקפיטליסטית הקודמת ולזו הנוכחית.

תנועת המחאה, שנמצאת בשלב של הורדת הילוך בשל ירידה בתחושת הדחיפות של שכבות רחבות, בכל זאת תימשך. היא מאותגרת בצומת הזה להרחיב את סדר־יומה לסימון כולל של הממשלה. ברקע יוסיפו להתפתח גם מאבקים נוספים על רקע משבר יוקר המחיה, ומשבר חברתי מעמיק ובתגובה להתקפות מצד ממשלת נתניהו והימין הקיצוני — בין השאר, מאבק השכר של ארגון המורים העל־יסודיים, המחאה בקהילה הערבית־פלסטינית נגד אלימות נשק, מחאות נגד אלימות כלפי נשים או רדיפת להטב״ק+, יוזמות מחאה סביבתיות ועוד.

ראשי האופוזיציה הרשמית, הבורגנית, וחלקים מהנהגת תנועת המחאה, שהתייצבו לצד הממשלה בפעולותיה הצבאיות בהסלמה המדממת האחרונה סייעו לנתניהו לשקם מעט את מצבו הפוליטי בסקרים. אך הממשלה נותרה חלשה. אף שנתניהו הוביל מאז השביתה הכללית לציפוף שורות משיקולי שרידות פוליטית, כולל מעבר בצמרת 'הליכוד' מפיטורים להצגת חזית אחידה עם גלנט, הוא מצא עצמו סביב העברת התקציב שוב בעימות עם ראשי ערים ממפלגתו שלו, שעה שממשלתו נותרה במשבר לגיטימציה עמוק. כפי שהראתה התקופה האחרונה, מאבקים לוחמניים יוכלו לכופף אותה, והם עשויים אף להפיל אותה.

אייכלר: "יש פה עיוותים של קפיטליזם שהרס את העולם"

עם הקראת התקציב בכנסת אמר ח״כ ישראל אייכלר ('יהדות התורה'): "פעם, בשנות ה־1950, המדינה הייתה ענייה, אבל האזרחים קיבלו מהמדינה תמיכה, משכנתאות, מענקים לדיור. הפכנו ממדינה ענייה עם אזרחים עשירים למדינה עשירה עם אזרחים עניים. יש פה עיוותים של קפיטליזם שהרס את העולם. אני לא סוציאליסט ולא מתפעל מברית המועצות, אבל אם יש ערך של לעזור לעניים ולא רק להעשיר את העשירים ולחזק את אוצרות המדינה זאת מהפכה — לא רוצה להגיד מרקסיסטית, אבל מהפכה שצריכה לבוא בחשיבה, לחשוב על היחיד, על הציבור, על העתיד, ולא כמה הפקידים יוכלו להסתובב בעולם ולהגיד כמה לישראל יש רזרבות כשיש אזרחים רעבים".

דבריו של אייכלר מתכתבים עם רוח הזמן של משבר לגיטימציה לא רק של הממשלה בה שותפה מפלגתו בישראל אלא גם של המערכת הקפיטליסטית פושטת־הרגל ברמה העולמית. אייכלר מבכה על היעדר תמיכה מהמדינה למשקי בית נוכח מצוקת הדיור שהממשלה שלו מטפחת, בשירות רווחי הבנקים והקבלנים. את האלמנטים של רשת ביטחון כלכלית־חברתית שהיו קיימים בעבר בישראל, שהוקמה מלכתחילה כמדינה קפיטליסטית, ועל יסוד דיכוי ונישול המוניים על רקע לאומי, ואפליה עדתית, היו ממשלות שחיסלו במשך עשורים במסגרת מהפכת־הנגד הניאו־ליברלית בשירות האינטרסים של בעלי ההון.

מפלגת הימין החרדית של אייכלר הייתה שותפה לתהליך ולהתקפות קשות על מעמד העובדים ועל העניים, כולל בקרב הקהילה החרדית. כעת, אותו נציג מבקש להרחיק את מפלגתו מאחריותה המשותפת למדיניות הכלכלית של הממשלה, ולהצטייר כביקורתי כלפי "קפיטליזם שהרס את העולם", תוך שהוא מוודא שלא יטעו בו חלילה כסוציאליסט או מרקסיסט. למעשה, נוכח משבר מערכתי עמוק, אפילו אייכלר נאלץ למצב את עצמו ביחס לרעיונות המציגים אלטרנטיבה יסודית לקפיטליזם, ולעוני ולמצוקה שהמערכת מחוללת. אולם אכן, במקום אלטרנטיבה כזו, אייכלר מבהיר שהוא בעד "להעשיר את העשירים", אבל לא "רק", והוא אינו תוקף את בעלי ההון, אלא קורא בפטרונות לצדקה, "לעזור לעניים", ולהגן על מדיניות קפיטליסטית מנציחת עוני.

יותר מכל, דבריו של אייכלר מבליטים את הצורך הדחוף בהצבת אלטרנטיבה של שמאל מעמדי, סוציאליסטי, על סדר־היום.