ב־6 במאי, בשעות אחה״צ, נהרג בתאונת "פגע וברח" רפאל אדנה בן ה־4 בזמן שחצה את הכביש עם סבו ואחיו ליד ביתו בנתניה. הנהגת הדורסת נמלטה מהמקום ללא הגשת סיוע, דיווח למשטרה או קריאה לעזרה. לאחר שבוע של מאבק על חייו נפטר רפאל אדנה מפצעיו. בתום שלושה חודשי חקירה הוחלט בפרקליטות להגיש כתב אישום נגד קרול פסלר, אמה של בעלת הרכב, היידי פסלר, בגין הפקרה בלבד. מצד הפרקליטות והמשטרה נטען כי היא נהגה לבדה וכי התאונה היתה "בלתי נמנעת".

שאלות רבות נותרו ללא מענה מספק: האם נלקח הרכב למוסך לאחר התאונה או בבוקר למחרת לצורך שיבוש ראיות? האם קרול נסעה לבדה? מדוע גם לאחר שנמצא נזק לרכב לא דיווחו למשטרה? על מה מסתמכת הטענה שרפאל ז״ל היה כבר צעד וחצי בתוך הכביש כשנפגע בשעה שאת הסב — העד המרכזי — חקרו באופן מלא רק חודש וחצי לאחר האירוע (ובמטרה לבדוק אם ניתן להפיל את האחריות הפלילית עליו)? האם לא נמצאו סימני שפשוף באבן השפה שמעידים על אובדן שליטה של הנהגת? האם הנהגת לא הייתה יכולה להבחין מבעוד מועד במשפחה על אי התנועה באור יום ובכביש רחב וישר ולנקוט ביתר־זהירות, בייחוד כשרשיונה כבר נשלל בעבר לאחר שחצתה צומת באור אדום ופצעה רוכבת אופנוע?

לאור המידע המועט שפורסם, חוסר השקיפות הגביר את החשד הלא־בלתי־מבוסס שבמקרה הזה יעדיפו גורמי אכיפת החוק "לא להרוס את החיים" למשפחה מהמעמד הבינוני־גבוה, בייחוד כשהקורבן הוא מקהילה שגם כך סובלת מאפליה גזענית, ספציפית בתחום אכיפת החוק.

לכל אורך החקירה לא חשפו ולא שיתפו את משפחת אדנה בראיות ובממצאים שהביאו להגשת כתב אישום. רק בזכות המחאה הוצגו ב־24 באוגוסט חלק מחומרי החקירה בפני המשפחה השכולה, כשבמקביל ניהלו הפרקליטות והמשטרה קמפיין בכלי התקשורת להדיפת טענות המחאה נגדן. בתום הפגישה עם הפרקליטות נמסר מטעם המשפחה כי החקירה "מלאת חורים כמו גבינה שוויצרית במאורת עכברים… נראה שאין צדק ברשות החוקרת". המשפחה קראה להמשיך בהפגנות כי בלעדיהן הצדק לא ייצא לאור. לטענת המשפחה יש סרטונים ממצלמות אבטחה שטרם הוצגו להם. על רקע זה עולה במחאה הדרישה "לשחרר את הקלטות". זהו צעד ראשון והכרחי כחלק מהצורך בשקיפות מלאה של החקירה והממצאים ושיתוף המשפחה.

"אין לי אמון בשום גוף במדינה הזו"

ניסיון העבר מוכיח שלא ניתן לסמוך על המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט שיעשו צדק במקרים כאלה. הירי למוות ביהודה ביאדגה ובסלומון טקה בידי שוטרים, וכן זיכוי השוטר שרצח את איאד אל־חלאק, הם רק חלק מהמקרים המראים כי ככל שמדובר בקבוצות מדוכאות ומודרות אין צדק בהיכל.

למשפחות עובדות רבות אין כסף לעורכי דין חזקים ומקושרים כמו אבי חימי, יו״ר לשכת עורכי הדין לשעבר המייצג את משפחת פסלר. במערכת המטפחת אי־שוויון ופערים חברתיים, לא יכול להיות גם "שוויון בפני החוק".

ב־21 באוגוסט, עם הגשת כתב האישום, יצאו אלפי מפגינים ומפגינות למודי ניסיון לדרוש צדק לרפאל. בהפגנה הדהדו, בין היתר, הקריאות "צדק לרפאל", "שחררו את הקלטות", "כולנו רפאל אדנה". המפגינים החזיקו שלטים עם הסיסמאות "דם רפאל אינו הפקר", "Black Lives Matter", "הצבע לא קובע, הוא קובר", "יש דין שונה לכל צבע" ועוד. בין המפגינים היו גם משפחת סלמסה ואביו של סלמון טקה שנשא דברים במהלך ההפגנה.

לאחר שנודע כי כתב האישום הוגש על הפקרה בלבד, התארגנה הפגנה נוספת ב־23 באוגוסט. ההפגנה נתקלה באלימות משטרתית ברוטלית, כולל שימוש באלות, רימוני הלם ומעצרים אלימים. המשטרה אף הלינה באופן בלתי חוקי עצורים בתחנת משטרה, ולפי העדויות הם נאלצו לישון על ספסלים ללא מיטה. רוח הקרב והאלימות מצד המשטרה נועדו להעביר מסר ברור של "מי פה בעל הבית", ברוח קמפיין השר לביטחון לאומי.

ב־31 באוגוסט נערכה הפגנה נוספת במרכז ת״א. אביו של רפאל ז״ל אמר בנאומו: "אין לי אמון בשום גוף במדינה הזו. שלא יראו לי תמונות מטושטשות ויביאו לי תיק מלא חורים". אביו של סלומון טקה ז״ל הוסיף: "תאונות קורות. אם היא לא היתה בורחת לא היינו כאן. הפגנות זה לא התחביב שלנו. הצעירים שלנו נעצרים על זה שדורשים את הזכויות שלהם".

מופקרים מול מערכת של אי־צדק

כוחות שיטור נשלחו כאמור לדכא את המחאה. בהקשר הזה, בשולי ההפגנות, בהן משתתפים אלפים רבים, נרשמה גם פגיעה פיזית במספר שוטרים, ואף במפגין באמצעות חפצים חדים ובקבוקי תבערה. ככל ששימוש כזה בנשק אינו הכרחי בוודאות לצורך הגנה על ההפגנה מפני אלימות משטרתית, מדובר בצעד הרסני למאבק. פעולות כאלו מגיעות פעמים רבות מתוך תחושת ייאוש ש"המאבק לא הולך רחוק מספיק". אחריות מיוחדת לספק נתיב אפקטיבי ש"הולך רחוק" עבור קהילה שסובלת באופן תדיר מאלימות משטרתית שגבתה קורבנות רבים בנפש, היא על ארגוני העובדות והעובדים ובראשם ההסתדרות, וכן על האגודות בקמפוסים ברחבי הארץ.

ההפגנות המרשימות עד כה צריכות להתרחב ולסייע בגיוס שכבות רחבות יותר. משמרות מחאה, הפגנות ואסיפות הסברה במקומות העבודה, בשכונות ובמוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה יוכלו לעזור לגייס עוד שכבות, להגביר את הלחץ, ולהניע לפעולה ארגונים נוספים.

באופן חיובי השתתפו בהפגנות גם פעילים ופעילות מתנועת המחאה נגד "ההפיכה המשפטית". זוהי התגייסות חשובה שצריכה להראות את הדרך קדימה לבניית סולידריות ומאבק חוצה קהילות מול מדיניות של דיכוי, אפליה, עוני ואלימות. חשוב לתת משקל־נגד לניסיונות הצבועים של הממשלה לרכוב על המחאה למען צדק לרפאל אדנה במסגרת המאמצים שלה להפוך את מערכת אכיפת החוק של המדינה הקפיטליסטית לעוד יותר אלימה וגזענית.

לדרוש צדק ממערכת המשפט

המחאה נגד התוכנית המשפטית צריכה לעמוד בסולידריות עם משפחת אדנה ולקדם את הדרישה לשקיפות וחשיפת הממצאים. נחוץ לדרוש הקמת ועדת חקירה עצמאית, חיצונית למשטרה ולפרקליטות, שתחקור את דריסתו של רפאל. ועדה שתורכב מנציגי ציבור שנבחרו דמוקרטית, מקרב המפגינים והקהילה, מארגוני מאבק נגד גזענות, מארגוני עובדים וארגונים חברתיים נוספים המייצגים את הציבור הרחב. ועדה כזו, שתיעזר באנשי מקצוע, תוכל לשמור על שקיפות ולהביא לגילוי האמת, ללא מעורבות של גורמים המעוניינים "לשמור" על עצמם או על מקורבים להם ולטייח את המקרה.

מול ממשלת נתניהו והימין הקיצוני דרוש מאבק להדיפת "ההפיכה המשפטית", אבל לא להגנה על הסטטוס־קוו במערכת המשפט ובחברה, אלא כחלק ממאבק לשינוי החברה ובדרישה למשפט שוויוני יותר: קידום הכשרה מותאמת ופיקוח דמוקרטי על המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ושב״ס לשם הליך הוגן יותר וכפוף יותר לדין וחשבון, כחלק ממאבק בהטיות מעמדיות נגד אנשים עובדים ועניים, ובדעות קדומות גזעניות, סקסיסטיות או עוינוֹת ללהטב״ק+. להתנגד בכל תוקף למדיניות גזענית ומפלה ולקדם רפורמה חברתית במערכת המשפט להרחבת זכויות, דמוקרטיזציה, שקיפות ולשינוי עמוק במציאות החיים.