ב־30.6.2019 נורה למוות סולומון טקה, צעיר בן 18 ממוצא אתיופי, בידי שוטר שהיה לא בתפקיד. לפי כתב האישום, טקה וחבריו ישבו בגינה הציבורית כשניגש אליהם שוטר לבוש אזרחי ללא זיהוי ודרש — באופן בלתי חוקי — שירוקנו את כיסיהם כיוון שלטענתו חשד שביצעו פשע. בין הנערים לשוטר התפתח עימות מילולי.

כשהשוטר החל לעזוב את המקום הלכו אלה בעקבותיו. בזמן הזה התקשר השוטר למוקד 100 ודיווח כי מאיימים עליו. לטענת השוטר, טקה וחבריו השליכו לעברו אבנים וגרמו לו חבלות. משווידא כי אשתו וילדיו מרוחקים, שלף את נשקו, נכנס למצב כריעה וירה לכיוון הריצפה. הכדור פגע באספלט ונתז נכנס לחזהו של סולומון והרג אותו במקום.

מדריך נוער שהיה בקרבת האירוע והזעיק את האמבולנס סיפר כי בזמן ש"אחד המדריכים ניסה להנשים את סלומון ראיתי את השוטר שירה ממש מסתובב בינינו מעל הגופה. כשהוא הסתובב בינינו, לא ראיתי שהוא פצוע, ואם הוא היה פצוע, הוא הצליח להסתיר את זה ממש טוב... לא הייתה שם סכנת חיים וגם הילדים שלו לא היו לידו, הרחוב היה ריק". השוטר "שחש סכנה לחייו", פינה עצמו לבית החולים ושוחרר לאחר זמן קצר.

בעקבות מותו של סולומון התפרצו במספר ערים הפגנות סוערות ואמיצות תחת הסיסמאות "הגזענות הורגת", "שוטר אלים חייב להיות בפנים", ועוד. בלחץ ההפגנות, כפי שהסברנו בעבר, נאלצה מח״ש להודות כי הירי של השוטר "היה מנוגד לנוהל המשטרתי בנושא, ומשכך היה רשלני", וזאת בניסיון לפייס את הזעם מצד אחד ולהמשיך במדיניות הטיוח מצד שני. לכן מח״ש הסתפקה בהגשת כתב אישום על "גרימת מוות ברשלנות" — העבירה הקלה ביותר בחוק דאז למצב בו אדם גורם למותו של אחר. חמש שנים לאחר מכן, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, זאיד פלאח, זיכה את השוטר אפילו מעבירה זו.

אור ירוק לירי על אזרחים

בהקראת פסק הדין שזיכה את השוטר שירה למוות בסולומון אמר השופט כי "הצדק לא פועל רק לצד אחד, מביע תנחומים עמוקים". לפי אמירה זו אפשר לחשוב כי לרוב נעשה צדק עם קורבנות האלימות, האפליה וההזנחה המערכתית, אך המציאות מראה תמונה לגמרי אחרת — עבור "צד אחד" המערכת אכן לא מציעה צדק.

לפי דוח מבקר המדינה ממאי 23', רק 1.2% מכלל התלונות על שוטרים מתגבשות לכדי כתב אישום (68 כתבי אישום מתוך 11,776 תלונות שהוגשו), וברובם המוחלט של המקרים השוטרים הנאשמים אינם מורשעים. בשנים 2014–2020 הרגו שוטרים 16 אזרחים. אף שוטר לא הורשע.

רק ביולי האחרון זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים את השוטר שירה למוות באיאד אל חלאק, צעיר פלסטיני בעל צרכים מיוחדים ממזרח ירושלים, בטענה כי "הוא [השוטר] לא ידע שאיאד היה אדם תמים ובעל צרכים מיוחדים". השוטר הזה אף קודם בתפקידו במשטרה. בחודש פברואר האחרון חבר כיתת כוננות ביישוב רתמים שמדרום לבאר־שבע ירה בעורפו של ג׳ומעה אלדנפירי והרג אותו במקום, "כיוון שחש סכנה", וזאת לאחר שכבר ביצע עליו חיפוש גופני והשאיר אותו בגופייה ובתחתונים — חלק מהרחבת סמכויות מסוכנת שניתנה לכיתות כוננות לאחר ה־7.10 — וכחלק ממדיניות ממשלתית תחת השר בן גביר, המעצימה את הסכנה הנשקפת מכוחות חמושים ברשות המדינה.

"יש להם עכשיו אישור לכל השוטרים להרוג ילדים", כך זעקה בתום הדיון בבית המשפט אחותו של סולומון טקה. אך האמת המרה היא שיש אור ירוק מזה שנים לפגוע ביוצאי אתיופיה, ערבים־פלסטינים וקבוצות מודרות נוספות. "תחושת סכנת חיים", האשמת הקורבן והדבקת תוויות "מחבל" או "עבריין" הובילו למקרים רבים של זיכויים או ענישה קלה.

לא טעות, מדיניות!

רוח המפקד והמערכת היא שיש "חשודים טבעיים" כפי שתיאר המפכ״ל לשעבר אלשיך את פרקטיקת הפרופיילינג (אפיון גזעי) בה נוהגת המשטרה. הפרקטיקה הזאת אינה נחלת המשטרה בלבד, אלא נמצאת בכל שדרות מערכת החוק וגם בבתי המשפט. עדות השוטר, שלפי פרסומים שונים היה מעורב לפני מספר שנים באירוע בו נורה למוות עובד פלסטיני בבת־ים, נחשבת יותר משורת עדויות שנתנו נערים ותושבי השכונה.

השופט זאיד פלאח, שהחל את הקריירה המשפטית שלו כתובע צבאי בשירות הכיבוש ובעברו התנהלות לא תקינה, הגדיר את עדויות הנערים כבלתי־אמינות ואת הנערים עצמם כ"שתויים" וכמובן, כמקובל במשפטים מהסוג הזה, את הקורבן המנוח כ"שיכור ומסומם".

לעומת זאת, השוטר היורה זוכה מכל אשמה כיוון "שחש איום לחייו", הגדרה המסתמכת אך ורק על הטענה הסובייקטיבית של השוטר עצמו. האם לאור ההיסטוריה של הרג נערים יוצאי אתיופיה בידי המשטרה הם לא היו אמורים לחוש סכנת חיים גם כן? על כך השופט לא נתן את דעתו — התחושות שלהם שקופות וחסרות משמעות עבורו.

השר בן גביר מנצל את האווירה הציבורית בעת שפיכות דמים היסטורית להעצמת האלימות הממוסדת הקטלנית. רוח ה"אין בלתי מעורבים" המשמשת להצדקת הקטל המסיבי של רבבות, רובם נשים וילדים, לא עוצרת בעזה. פסיקת השופט מצטרפת לגל של זלזול בחיי אדם ומספקת לגיטימציה מסוכנת לירי מסכן חיים של כוחות שחומשו על ידי המדינה ברגע שהם "חשים מאוימים". הריגת יובל קסטלמן בידי מתנחל, שטויחה בידי המשטרה, תצטרף לעוד ועוד מקרים בשעה שבן גביר מציף את החברה בנשק, בעיקר ל"אנשי שלומו", ובשעה שמערכת המשפט מגבה את היורים ולא את הקורבנות.

הזיכוי של השוטר גם מתווסף להחלטת בית המשפט, פחות משבוע קודם, לבטל את הרשעת הנהגת שהודתה בהפקרה למוות של רפאל אדנה בן ה־4 לאחר שפגעה בו עם מכוניתה. תזכורת כי ב"מערכת הצדק", אם אתה שחור/עני/ערבי דמך מותר.

צדק לסולומון ושאר הקורבנות. הגנה וביטחון מפני האלימות המשטרתית

כדי שהצדק יושג והדין באמת ייעשה נחוץ כעת לחדש את המחאה וההפגנות. עצם הגשת הערעור המתבקש על פסק הדין תדרוש מאבק. התגייסות של אלפים ואף רבבות, יחד עם ארגוני עובדים, תלמידים, סטודנטים וארגוני מחאה, בדרישה להקמת ועדת חקירה עצמאית, חיצונית למשטרה ולפרקליטות, שתחקור מחדש את תיק טקה ואת שאר התיקים של קורבנות ירי בידי שוטרים יכולה להיות צעד משמעותי בכיוון.

ועדה כזו תורכב מנציגי ציבור שנבחרו דמוקרטית, מקרב המפגינים והקהילה, מארגוני מאבק נגד גזענות, מארגוני עובדים וארגונים חברתיים נוספים המייצגים את הציבור הרחב וחווים את האלימות על בשר הקהילה בה הם חיים. כך, ותוך עזרה של אנשי מקצוע בלתי תלויים, תוכל לשמור על שקיפות ולהביא לגילוי האמת, ללא מעורבות של גורמים המעוניינים "לשמור" על עצמם או על מקורבים להם ולטייח את המקרה.

זאת, כחלק ממאבק נגד בן גביר והממשלה שלו, המעצימים את סכנת החיים ומתירים את הדם של קבוצות מופלות, בין היתר באמצעות העמקת הכיבוש והמשך הקטל בעזה. במקום מדיניות הימין והימין הקיצוני צריך להיאבק למען שינוי אמיתי של החברה ודרישה למשפט שוויוני יותר: קידום הכשרה מותאמת ופיקוח דמוקרטי על המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ושב״ס בדרישה לקידום הליך הוגן וכפוף, כחלק ממאבק בהטיות מפלות נגד אנשים עובדים ועניים, ובדעות קדומות גזעניות, סקסיסטיות או עוינוֹת ללהטב״ק+. להתנגד בכל תוקף למדיניות גזענית ומפלה ולמען הרחבת זכויות, דמוקרטיזציה של מערכת המשפט שקיפות ושינוי שורשי, סוציאליסטי, של השיטה.