₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


מכירת החיסול של העבודה המאורגנת
ממשלת הסיסמאות החברתיות של פרץ, הגימלאים וש״ס, המשרתות הכנועות של קדימה, ממשיכה במדיניות שתשלח עוד ועוד עובדים אל מתחת לקו העוני הרשמי. המלחמה פגעה קשות בחייהם של רבים בצפון. את מחיר המלחמה אנחנו שילמנו ובתקציב 2007 אנחנו נדרשים לעשות זאת שוב ובדרך לאבד את אחרוני מקומות העבודה המאורגנים בארץ.

הדפסה

אז מי יצילנו מרעב? לא העבודה והמלאכה, כפי שיודעים היטב עובדי הרשויות בקריית שמונה, בנצרת וגם ברמאללה. 40% מהעניים רשמית הם עובדים. בבדיקה שערך משרד התמ״ת נמצא שב־92% ממקומות העבודה, העובדים לא מקבלים את זכויותיהם המינימליות הקבועות בחוק. זאת תוצאה של מאמץ מכוון להפיכת העובדים לכלי משחק "גמישים" (נטולי זכויות) בידי המעבידים ע״י שבירת העבודה המאורגנת ומעבר להעסקה דרך סוכנויות כוח־אדם. מדיניות ההפרטה הופכת תהליך זה לפשוט יותר. בנוסף, מאמץ זה מגובה בעזרת אי־אכיפה שיטתית של חוקי העבודה ובאמצעות שחיקתם.

הממשלה משרתת את ההון, ההון משרת את עצמו, ומי ישרת אותנו? ההסתדרות הכללית היא התאגדות העובדים הגדולה ביותר בארץ והגוף היחיד שמייצג על־פי הגדרתו את העובדים והעובדות בישראל אל מול המעבידים והממשלה. ההסתדרות מאגדת כ־700 אלף עובדים, המהווים כ־20% מכוח העבודה. דווקא בתקופה של קיצוצים חריפים, במקום לחזק את הכוח של העובדים ולאגד מגזרים נוספים, פועלת הנהגת ההסתדרות כחותמת הגומי של האוצר והמעבידים. הביורוקרטיה המסואבת באירגון משמשת כבלם למאבקים הפורצים. כך במקום להוביל את המאבקים נגד התקפות האוצר ולשמש כגב החזק של כלל העובדים בארץ, ההסתדרות לא מגינה אפילו על החברים בה.

העובדים נמכרים

ביום הראשון למלחמה הבהירה הנהגת ההסתדרות את כוונותיה לגבי העובדים. השביתה הכללית למען עובדי הרשויות בוטלה בתירוץ של "אחריות לאומית". הוכרז שעכשיו זה לא הזמן. למה? האם באותה השעה החליטו המעבידים להפסיק את כל הלנות השכר, הפיטורים והקיצוצים? ההפך הוא הנכון. המלחמה נוצלה על־ידי מעבידים ברחבי הארץ כתירוץ לפגיעה בתנאי ההעסקה. עובדים בצפון לא קיבלו משכורות או אוימו בפיטורים במידה ולא הסכימו לעבוד תחת ההפגזות. כמות התלונות שהגיעה להסתדרות היתה צריכה להביא לשיתוק המשק עד להבטחת דרישותיהם הבסיסיות של תושבי הצפון. אבל יו״ר ההסתדרות, עופר עיני, העדיף לנדב את העובדים לתרום יום עבודה לצורך "שיקום הצפון". בסופו של דבר אולצו העובדים בצפון לוותר על ימי חופשה בתמורה לתשלום משכורותיהם. המצאה מבריקה... העובדים אולצו לשלם לעצמם את המשכורת. יצירתיות דווקא לא חסרה.

גם לאחר המלחמה סירבה הנהגת ההסתדרות לבצע את חובתה ביוזמה ובהובלת מאבקי העובדים. בנוגע לשכר עובדי הרשויות היא איימה שוב בשביתה כללית ושוב ביטלה כשהירשזון הבטיח שיגיע הכסף. כמובן שכמו תמיד, האוצר לא עמד בהבטחתו. לקראת יום כיפור הוחלט להשבית את הנמלים במחאה על אי־תשלום המשכורות לעובדי עיריית נצרת. אבל שוב הירשזון הבטיח ושוב בוטלה השביתה. כבר יותר משנתיים נמשכת ההצגה המגוחכת הזו. בעבר עוד אפשר היה להאשים את האוצר ברמאות. כעת כבר ברור שהנהגת ההסתדרות מעדיפה להימנע ממאבק אמיתי. הסיבה לכל ההכרזות, הסותרות לחלוטין את המעשים, היא הלחץ העצום המופעל על הביורוקרטיה מצד נציגי העובדים שבשטח. היא צריכה להראות כאילו היא עושה משהו למען העובדים לפני שהעסק מתפרק.

המאבק נגד התקציב

סכסוכי עבודה הוכרזו בשלושה משרדים ממשלתיים, איגוד ערים לכבאות וקופת־חולים כללית. זאת בנוסף לסכסוך של עובדי החשמל והסכסוך הכללי במשק בנושא עובדי הרשויות. כל סכסוכי העבודה האלה קשורים לתקציב 2007. כולם מופרדים ומבודדים על־ידי ההסתדרות, במקום שיאוחדו במסגרת מאבק כולל. אפילו בזמנו של פרץ, ההנהגה הפשרנית היתה עושה שרירים בתקופת אישור התקציב ומכריזה על שביתות כלליות, שחלקן כוונו רשמית נגד התקציב כולו והפגיעות במעמד העובד ובעניים.

אם לא תשתנה המדיניות, סביר להניח שעובדי החשמל ישיגו פיצויים מסויימים תמורת ההסכמה להפרטה. במקרה של ועדים קטנים יותר, לא יהיו אפילו פיצויים וכל עוד הדבר תלוי בהנהגת ההסתדרות הנוכחית, הם יוכשלו. הלך הרוח הכללי לפיו ההסתדרות דואגת רק לוועדים הגדולים יתחזק. אבל, במציאות גם הוועדים הגדולים אינם מקבלים מההסתדרות את התמיכה הנחוצה כדי לטרפד את ההפרטה. קיומם של הוועדים הגדולים חיוני עבור שאר מגזרי העובדים, משום שהם משמשים עבורם כנשק המחזק את כוחם. אבל גם העובדים החזקים ביותר, כמו עובדי הנמלים, לא מסוגלים להביס את ההפרטה ואת הפגיעה בתנאי העבודה כשהמאבק שלהם נשאר מבודד. עופר עיני השאיר את עובדי החשמל להילחם לבדם, אך ראוי לציין את ניסיונותיהם המבורכים לפנות לכלל הציבור על־ידי הפסקת גביית חשבונות החשמל, ואי תיקון תקלות חשמל עבור משרד האוצר.

ההסתדרות מתפוררת

הפקרת עובדי הרשויות וההסכמה להכנסת שכירים "דור ב'" משוללי זכויות וחברות קבלן לתוך מקומות עבודה מאורגנים מערערות את כוחה של ההסתדרות — ושל העבודה המאורגנת בכלל — במקומות העבודה. במקביל, ההסתדרות לא עושה שום מאמצים להגדלת השפעתה. דבר לא נעשה במטרה לצרף להסתדרות את מאות אלפי העובדים הבלתי מאורגנים. חמור מזאת, כשעובדים מבקשים להתאגד ופונים להסתדרות, הם נתקלים בחומה של אטימות ביורוקרטית. עובדי המלצרות וחברות השמירה — המגזרים הגדולים ביותר של העבודה הבלתי מאורגנת במשק — עובדים תחת חוזים קיבוציים שנחתמים בשמם. נציגי ההסתדרות ויתרו, בשם העובדים, על הזכות הבסיסית להקמת ועד וכתוצאה מכך גם על התאמת הדרישות לתנאים בהמשך. במקרה של חברות השמירה, מנוכה מס אירגון ממשכורות העובדים עבור השירות ה"מסור" שההסתדרות סיפקה להם. הקלות שבה ההסתדרות מוותרת כיום על הסכמים קיבוציים מומחשת בסיפור של עובדי עיריית אור־יהודה. העירייה החליטה שהיא מבטלת את ההסכם הקיבוצי חד־צדדית. לאחר שהתקבל האישור מבית הדין לעבודה, הפקירה הנהגת ההסתדרות את העובדים לגורלם.

כשלעובדים רבים לא ברור מה ההסתדרות יכולה לעשות בשבילם, מספר המצטרפים נשאר נמוך. במצב כזה, חברים עשויים להעדיף לעזוב ולהיפטר מתשלום מס החבר. למגמה הזו יהיו תוצאות הרות אסון עבור כל עובדת ועובד בארץ. הסתדרות חלשה טובה רק למעבידים. במצב כזה, תנאי העבודה בארץ ימשיכו להתדרדר וכלי המאבק של העובדים רק יתמעטו ויכורסמו.

את אווירת הייאוש והתסכול ניסה לנצל יו״ר הסתדרות הפקידים (המעו״ף), ליאון מורוזובסקי. בעקבות סכסוך פנימי בקרב הביורוקרטיה הגבוהה, החליט מורוזובסקי להקים אירגון חדש. הוא קיווה ש־220 אלף עובדי הסתדרות המעו״ף יחברו אליו. לרוב המוחלט של העובדים לא היתה אפילו הזדמנות להביע את דעתם בעניין. ראשי הוועדים החליטו על דעת עצמם מי יצטרף לפילוג ומי לא. בסופו של יום, מורוזובסקי לא זכה לתמיכה לה ציפה, התקפל ונכנע. גם אם הפילוג היה יוצא לפועל, הוא לא היה מבטיח לעובדים שהיו מצטרפים איגוד לוחמני ודמוקרטי יותר. הפילוג היה פוגע באחדותם של העובדים המאורגנים וכתוצאה מכך בכוחם של כל העובדים בארץ. מדיניותו התבוסתנית של עיני היא זו שאשמה בכל ניסיון פילוג. יו״ר ההסתדרות נפגש עם ראשי התעשייה יותר פעמים משהוא נפגש עם עובדים נאבקים. הוא ממונה כמתווך בסכסוכי עבודה, בין הבוסים לעובדים. הוא מנסה, בעצם, להחזיר את ההסתדרות לימים בהם היא לא היתה איגוד עובדים אמיתי, אלא היתה האחראית על סידור העבודה במשק. המדיניות של עיני מחסלת את ההסתדרות. זה החלום הרטוב של כל ראשי המשק: שוק עבודה שאינו מכיר מושגים כמו "איגוד מקצועי", "ועד עובדים" או "חוזה קיבוצי".

אסור לנו לוותר על ההסתדרות

יחד עם כל הביקורת על התנהלות ההסתדרות ביומיום, עדיין מדובר בכוח רב עוצמה בעל פוטנציאל להפוך לכלי מאבק חיוני עבור העובדים בארץ. האכזבה של העובדים מהנהגת ההסתדרות ומהדרך שבה מכרה את עובדי הרשויות המקומיות פעם אחר פעם, מולידה מרירות מוצדקת שצריכה להיהפך לאופוזיציה של ממש. השנה הקרובה היא שנת בחירות בהסתדרות (אמורות להתקיים במאי 2007). סיעת "העמלים" של עיני ללא ספק תשלם בקלפי על בגידתה. "עוז", הסיעה המשמעותית היחידה שלא שותפה לקואליציה של עיני, היא גם לא אלטרנטיבה אמיתית. חה״כ חיים כץ, המזוהה עם סיעה זו, ניסה להעביר לאחרונה חוק הקורא להפחית בצורה משמעותית את מיסי החבר המשולמים להסתדרות. צעד זה היה פוגע בעצמאותה הכלכלית של ההסתדרות והופך אותה לגרורה של הממשלה. האופוזיציה החדשה לקראת הבחירות הקרובות יכולה לצמוח רק מהשטח. אלפי עובדים שנאבקו בשנים האחרונות מול המעבידים והממשלה היו רוצים לראות מנהיגות אחרת. רשימה משותפת של ועדי עובדים לוחמניים ממגזרים שונים יכולה להפעיל לחץ עצום על הנהגת ההסתדרות, גם בתור אופוזיציה, שתוכל לגדול לאורך הזמן. אופוזיציה כזאת תוכל, לבסוף, לסלק את הביורוקרטיה הישנה ולהפוך את ההסתדרות לגוף דמוקרטי ולוחמני. █

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

  • מאבק בלתי מתפשר נגד המתקפות על העובדים, כולל שביתה כללית והפגנות נגד ההצעה הנוכחית לתקציב המדינה
  • תכנון המאבקים בהתאם לצרכי העובדים, ולא בהתאם לדרישות המעבידים והאוצר
  • התנגדות להסתת המאבקים לפסים משפטיים בלבד או להכפפתם לבית־דין לעבודה
  • התנגדות להנחתת הסכמים מלמעלה. הבאת כל ההסכמים לדיון והצבעה של העובדים
  • קמפיין כלל ארצי לאירגון עובדים בלתי־מאוגדים מכל המגזרים (כולל מהגרי עבודה) וגיוסם להסתדרות
  • הקמת אופוזיציה פעילה לביורוקרטיה של עיני והקליקה הישנה של פרץ
  • הפיכת ההסתדרות לאיגוד עובדים דמוקרטי, לוחמני ופעיל בשטח
*   מתוך עיתון 'המאבק', אוקטובר־דצמבר 2006




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.