₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


אחד במאי 2007
למען החרפת המאבקים!
ב־1 במאי מציינים העובדים, המובטלים, הנוער והסטודנטים בכול העולם את יום מאבקם כנגד שלטון ההון — הקפיטליזם — ותוצאותיו ההרסניות: עושק, עוני, רעב, מלחמות והרס הסביבה בה אנו חיים

הדפסה

האחד במאי הוא יום הסולידריות הבינלאומי בין עובדים. השנה מתקיים האחד במאי על רקע משבר חברתי עמוק ומשבר פוליטי חסר תקדים, שהואץ לאחר מלחמת לבנון השנייה. הפוליטיקאים המושחתים סיימו עוד מלחמה מיותרת ומטופשת (לפחות לרמטכ״ל דאז חלוץ היה זמן להעביר את השקעותיו), מכרו עוד נתח עסיסי מהנכסים הציבוריים למשפחות ההון, קברו את שירותי הרווחה, עשו עוד כסף מהשואה ומהתעללות בניצולים, גנבו מפה ומשם, הכשירו את המעבר חזרה לתנאי העבודה הנצלניים של המאה ה־19, החריפו את העוני והדיכוי הצבאי בשטחים, ובקיצור הראו מאיפה משתין הדג. הדג הזה הוא המערכת השלמה של שלטון ההון, שחשפה את השפעתה בקשרים הישירים עם הפוליטיקאים, ברשות המיסים, בקשרים שבין המאפיה למשטרה, בהלבנות ההון, בהרס דירות של המוני תושבים לטובת מבני פאר של איילי מקרקעין, בהשחתת הסביבה עד סכנת חיים לטובת תענוגות העשירים, בקשר שבין הקיצוצים לטובת בעלי התאגידים לבין הלנת שכר עובדי הרשויות המקומיות וכו'... הסיפור ברור. כול המפלגות הגדולות חושפות את פרצופיהן כמשרתות ההון הגדול וכנציגות האליטה המושחתת ותאבת הבצע. המערכת מתפרקת לפוליטיקאים השלומיאלים בין הידיים, כתוצאה מהמשבר הידוע מראש, והחשש מביא אוליגרך כמו גאידמק לפזר "לחם ושעשועים" מהכסף ששדד ברחבי העולם, כאמצעי לבניית כוחו הפוליטי. בנתיים, מאמצי ה"שיקום" של האליטה עשויים להוביל בקרוב למרחץ דמים חדש.

כרגע קיימת לכאורה דיכוטומיה מוזרה בין משבר חברתי ופוליטי עמוק לבין כלכלה כביכול משגשגת. ניגודיות זו לא תימשך לאורך זמן, ועתיד הצמיחה — שמקורה העיקרי בהגברה משמעותית של סחיטת העובדים בשנים האחרונות דרך הפרטות ענק, קיצוצים ופגיעה דראסטית בתנאי העבודה — הוא להפוך למיתון כלכלי שבו משפחות ההון והפוליטיקאים שלהן ישתמשו כדי לתרץ מתקפות אכזריות חדשות כנגד העובדים והעניים. אבל, לא צריך לחכות למיתון. כבר עכשיו פריחת הבורסה הישראלית וההכרזות על צמיחה מתמשכת הן מראה להמשך התרוששות המונית והעמקת הפערים החברתיים. 80% מהשכירים לא מקבלים דבר מהעלייה ברווחי הקפיטליסטים. המציאות עבור משפחות העובדים והעניים בארץ נותרת קשה. מיליון וחצי עניים, מחציתם ילדים ובחלק גדול מהמקרים ממשפחות בעלות מפרנס במשרה מלאה. למרות זאת אין מקום לייאוש.

גל של מאבקים — סטודנטים ועובדים

זוהי תקופה של מאבקים רבים וחשובים: מאבקם של הסטודנטים והמורים כנגד הפרטת החינוך, מאבקן של עובדות הקבלן בחברת "דואר ישראל" להשוואת תנאיהן וקבלתן כעובדות קבועות, מאבקם של השומרים והמאבטחים כנגד תנאי העסקתם המחפירים ובעד זכותם להתאגד תחת ועד עובדים ואיגוד מקצועי שיגן עליהם, מאבקם של עובדי החשמל כנגד ההפרטה, מאבקם של נהגי חברת האוטובוסים "דן" לשיפור תנאי עבודתם, מאבקם של עובדי הרשויות המקומיות נגד הלנות שכר, מאבקם של מובטלים נגד תוכנית ויסקונסין, מאבקם של העובדים הזמניים בנתב״ג נגד הפיטורים וקבלתם כעובדים מן המניין ועוד. תנועת מאבק סוציאליסטי מצדיעה לסטודנטים ולכול העובדים הנאבקים בתקופה זו; כמו גם לקשישים, ובהם ניצולי השואה, שהרימו קול מחאה נגד התעללות הממסד בהם.

מאבקים אלה מסמנים את תחילתה של תקופה חדשה עבור העובדים בישראל. תקופה של התעוררות, התארגנות ובטווח הארוך יותר גם הצבת אלטרנטיבה. חלק מהסטודנטים למדו כבר שאי אפשר להסתמך על הבטחות הפוליטיקאים: במקרה הזה, במסגרת ועדת וינוגרד א'. מרבית הרחוב הישראלי לא צריך את וינוגרד ב' שתספר לו עד כמה הממשלה הזו פתטית ועד כמה היא נושאת באחריות למלחמה. כמו כול ועדות החקירה/בדיקה המרעישות, הן נועדו בסך הכול להשתיק מחאה. כול עובדת ועובד יודעים כיום שזהו שלטון מושחת, רקוב, אנטי־דמוקרטי (במיוחד כשאולמרט ופרץ יחד זוכים לבקושי 4% תמיכה) ויותר מכול — אליטיסטי ומנותק. זהו השלטון שרומס את חייהם של מיליונים לטובת קומץ מיליונרים וטובות הנאה. המחסור באלטרנטיבה ברורה כרגע מחזק יאוש ותחושת חוסר אונים בקרב עובדים רבים. המקור לאלה הוא לא חוסר־יכולת להדוף את ההתקפות על תנאי החיים או להחליף בסופו של דבר את שלטון ההון. אלא, החולשה העיקרית של המאבקים בתקופה זו היא הפירוד בין העובדים, בידודם, חוסר התארגנותם וחוסר הניסיון.

עכשיו תור העובדים להתארגן

הנהגת ההסתדרות הביורוקרטית בראשות עופר עיני עושה יד אחת עם בעלי־ההון כדי לרכך את מאבקי העובדים, לפלגם ולהחליש את כוח העבודה המאורגנת, במקום להשתמש בכוח זה להגנת העובדים. לעובדים דרושה התאגדות ארצית לוחמנית ודמוקרטית, שתוכל להשתמש בעוצמה האירגונית של העובדים כדי למנוע את הפגיעה בעובדים ולשפר את תנאיהם. הבחירות למוסדות ההסתדרות, שכמעט ובוטלו בשיתוף פעולה של כלל הסיעות (ובהן סיעת חד״ש), חושפות כעת את הניוון העמוק. העסקן עופר עיני קורא ל"הסתדרות בלי פוליטיקה", כשהוא משחק על מיאוס העובדים מעסקנים פוליטיים שכמותו, שמוכרים את מאבקי העובדים בזה אחר זה, לטובת קידומם האישי ולסיפוק רצון קבוצות ההון והתאגידים הרב־לאומיים. עובדים בלתי־מאורגנים שעברו גיהנום בניסיונות התארגנות — כמו במקרים הבולטים של חיפה כימיקלים דרום ב־2003, מטרודן ב־2005 והמאבטחים השנה — לא זכו לגיבוי רציני למאבקם ולהפעלה של כוחה של ההסתדרות לחיזוקם, אלא במקום זאת להכפפתם המוחלטת להחלטות פקידים אפורים ושופטי בית־הדין לעבודה. עובדים במאבק לומדים על בשרם שוב ושוב שהנהגת ההסתדרות, על כול סיעותיה, מהווה מקל בגלגלים. ייתכן שחלק מהעובדים יאלצו בתקופה הקרובה למצוא גם דרכים חדשות לעקוף את מכשול הביורוקרטיה ולהקים התארגנויות־עזר שיחזקו את יכולת השיתוף־פעולה בין העובדים.

בתוך ההסתדרות, תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת להסתדרות ללא עסקנים במקום ל"הסתדרות ללא פוליטיקה", מכיוון שהעובדים לא יכולים להשאיר את העניינים הפוליטיים רק לאליטה, כאילו אין זה עניינם. אנחנו קוראים לבנייה של סיעת אופוזיציה לוחמנית חדשה, לצד התארגנות שכזו. כדי לאפשר התאגדות עובדים לוחמנית באמת, אנחנו קוראים לסיעה שכזאת לאמץ את העקרונות הבאים: שכר ממוצע לכול נציג עובדים; אפשרות להחלפת נציג באופן מיידי; סוף להנחתת הסכמים: כול חוזה חדש יידון ויאושר על־ידי הוועדים הרלוונטיים, ובמידת הצורך גם בהצבעה של העובדים; פעילות מתמדת לאיגוד של עובדים בלתי־מאוגדים; הבטחת נאמנות בלתי־תלויה לעובדים ופעולה כנגד ההתקפות הניאו־ליברליות המהוות חלק ממדיניות כוללת הפוגעת בעובדים, ובכלל זה ההפרטות, הקיצוצים הדראסטיים, ריסוק תנאי העבודה (גם באמצעות סוכנויות כוח־אדם וקבלן) והפיטורים ההמוניים; בחירות למוסדות ההסתדרות ולוועדים אחת לשנתיים; שיתוף פעולה הדוק עם פדרציית איגודי העובדים הפלסטיניים בשטחים ועם מאבקי העובדים במזרח־התיכון ובכלל.

פוליטיקה של עובדים

התשובה לאלו שמבקשים שהעובדים ישאירו את הפוליטיקה לאליטה וימשיכו לתמוך באופן פאסיבי במפלגות ההון הגדולות, צריכה להיות הקמה של מפלגת עובדים, לראשונה בישראל, שתוביל את המאבק החברתי. רק מפלגה כזאת תוכל להתחיל להציב אלטרנטיבה חברתית, מעמדית, לפוליטיקה של ההון והשחיתות. רק מפלגה כזאת, שתוביל את מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים בארץ, תוכל גם למגר את העוני ולהביא שלום: מה שאף מפלגה קפיטליסטית לא תוכל לעשות בישראל.

מיגור העוני עובר בהפסקת שיטת העושק והניצול הקפיטליסטית, והדרך לכינון שלום במזרח־התיכון, עוברת בהפסקת הכיבוש והדיכוי הצבאי והכלכלי של ההמונים הפלסטיניים על־ידי האליטה הישראלית. האליטה הצבאית־מדינית־כלכלית לא תוכל להסיר את האיום על ביטחונם האישי של התושבים בישראל, מכיוון שפעולותיה רק מחריפות אותו. רק מפלגת עובדים בארץ תוכל לבודד את המסיתים לטרור בשטחים, על־ידי הצבת אלטרנטיבה בדמות מאבק משותף נגד הניצול, הדיכוי ולמען שיקום ושלום ולא למען חיזוק מעמד האליטה הפלסטינית של מחמוד עבאס (אבו מאזן), דחלאן, אחמד קריע (אבו עלא) וחבריהם.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת להפסקת המצור הכלכלי, מיגור העוני ופיתוח תשתיות ושירותים בשטחים ובישראל; סוף להפרדת תשתיות: פתיחת כול הכבישים בגדה המערבית לכלל האוכלוסייה; הסרת המגבלות על מעבר סחורות וחופש תנועה ומעבר חופשי בין הרצועה לגדה; פירוק חומת ההפרדה המהווה מלכודת דמים להמוני הישראלים והפלסטינים. פירוק כול המחסומים והמכשולים הפיזיים ופינוי כול הבסיסים וכוחות הצבא מתחומי הגדה המערבית;עצירת הבנייה בהתנחלויות, פינוי כל ה"מאחזים" המבודדים וההתנחלויות האידיאולוגיות; השקעה בדיור ציבורי ומקומות עבודה בישראל ובשטחים; הפלת שלטון ההון בארץ והאליטה הפלסטינית המושחתת באמצעות מאבק המוני והקמת ישראל סוציאליסטית לצד פלסטין סוציאליסטית בריבונות מלאה, כשירושלים הרחבה תהיה עיר בירה משותפת ומאוחדת של שתי המדינות, כחלק מהמאבק למזרח־תיכון סוציאליסטי ודמוקרטי.

מאבקו של המעמד העובד הוא מאבק לאיחודם של המאבקים השונים כמו גם הקבוצות והמגזרים השונים: יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, גברים ונשים, מובטלים, קשישים, נוער וסטודנטים להקמת מפלגת עובדים חדשה שתוכל להוביל את המאבק במקומות העבודה, בשכונות, ברחובות, בכפרים, בקמפוסים ובבתי־הספר כנגד השיטה הקפיטליסטית, שמשרתת קומץ בעלי הון ופוליטיקאים ומדכאת את כולנו ובעד אלטרנטיבה סוציאליסטית, של ניהול החברה והכלכלה בצורה דמוקרטית ע״י העובדים.

חג הסולידריות בין העובדים

מקור ציון האחד במאי כיום העובדים הבינלאומי הוא בשביתה כללית ופעילה של 350 אלף עובדים ב־1200 מפעלים ברחבי ארצות -הברית החל מה־1 במאי 1886, ולזכר התגובה הרצחנית של הממשל. השביתה התקיימה לאחר שהממשל האמריקאי לא עמד באולטימטום שהציבו שנתיים קודם לכן איגודי העובדים בארצות־הברית ובקנדה להגביל את יום העבודה ל־8 שעות (נכון, בישראל במאה ה־21, עדיין עובדים נדרשים לעבוד יותר מזה!). בימי השביתה התקיימו הפגנות סוערות של עשרות אלפים במוקדים שונים, שדוכאו ביד קשה, מכיוון ששביתות והתארגנויות עובדים היו אסורות בארצות־הברית אז. בהפגנה לוחמנית במיוחד בעיר שיקגו באילינוי, נהרגו כמה מפגינים מירי שוטרים, לאחר שאחד השוטרים נהרג כתוצאה מהשלכת פצצה (כנראה פרובוקציה של סוכן סמוי). כתוצאה מציד מכשפות שנערך בעקבות ההפגנה ("מהומות היימארקט"), נעצרו שמונה מנהיגי קבוצות רדיקאליות, וארבעה מהם הוצאו להורג בתלייה לעיני הציבור. בדרכם האחרונה שרו את המארסייז (המנון צרפת, שהיה עד תחילת המאה ה־20 המנון מהפכני, עד שהוחלף בהמנון האינטרנציונל המוכר). בשנת 1889 קמה מפלגת העובדים הבינלאומית — האינטרנציונל — השנייה. האינטרציונל הסוציאליסטי, שאיחד תנועות עובדים מכול העולם, הכריז באותה שנה על האחד במאי כעל יום המאבק והסולידריות של העובדים בכול העולם.

תנועת מאבק סוציאליסטי שולחת את ברכת האחד במאי לכול העובדים, הסטודנטים, המובטלים, הנוער, הפנסיונרים והמדוכאים בארץ ובעולם. ברחבי העולם כולו יוצאים עובדים למאבקים אדירי מימדים נגד מתקפות שלטון ההון, למען זכויות עובדים ושירותי רווחה. באמריקה הלטינית המונים כבר נאבקים בדרך לבניית חברה סוציאליסטית שתחליף את שלטון ההון. תנועת מאבק סוציאליסטי נאבקת לאורך כול השנה כנגד הניצול, הדיכוי, הכיבוש, הטרור והשחיתות ולמען האלטרנטיבה הסוציאליסטית לניהול החברה. אנחנו זקוקים לכוחות ומשאבים נוספים במאבק על עתיד החברה שלנו: הצטרפו אלינו!

בברכת מאבק, סולידריות וסוציאליזם!
חג עובדים שמח.



   


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.