₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


המאבק בגזירות
האדם העובד במרכז גזירות ממשלת ההון
הדמגוגיה על דאגה לאדם העובד משמשת את לפיד להסוואת תוכנית תאצ׳ריסטית למלחמה בעובדים ובעניים ■ ההסתדרות צפויה להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק ■ דרושה שביתת אזהרה כללית של יום אחד, בליווי פעולות הסברה ומחאה במקומות העבודה, בקמפוסים וברחובות, כיריית הפתיחה למאבק לעצירת כל הגזירות

הדפסה

שר האוצר לפיד הציג בפני ראש הממשלה מתווה לקיצוץ של 18 מיליארד שקל בתקציב המדינה ולהעלאות מיסים בהיקף של 5 מיליארד שקל. לפיד הקפיד לעטוף את גזירות התקציב בהבטחה צבועה לשים את האדם העובד במרכז העשייה. שום אמירה לא הייתה יכולה להיות רחוקה יותר מתוכנית התקציב המטילה את הגזירות על כתפי האנשים העובדים, העניים ושכבות הביניים, בעוד בעלי ההון נותרים ללא פגע של ממש. היקף הגזירות שהוצגו עוד צפוי לגדול אם ההצעה להגדלת יעד הגירעון בחצי אחוז תידחה.

לפיד ושותפיו לממשלת ההון מפחדים מהתפרצות מחאה ומאבקים חברתיים רחבים. זו הסיבה שהם עוטפים את הגזירות הניאו־ליברליות ברטוריקה צבועה, בהסתה נגד חרדים ובהבטחות להוריד את יוקר המחיה באמצעות "פתיחת המשק לתחרות", הפרטת הנמלים ופגיעה בוועדים החזקים, שכביכול נושאים באחריות לעליות המחירים.

לפיד הבטיח גם שהגזירות יהיו "רעה חולפת" לתקופה של שנתיים–שלוש שנחוצה לכאורה לסגירת הגירעון. אבל אפילו קרן המטבע הבינלאומית, שכפתה תוכניות דומות של צנע וקיצוצים על מדינות שסבלו ממשברי גירעון הודתה שאותה מדיניות לא הובילה לצמצום הגירעון ולהתאוששות אלא דווקא להאטה כלכלית ולתוכניות קיצוצים נוספות.

בעלי ההון ימשיכו לקבל הטבות

לפיד מנסה ליצור מצג שווא כאילו נטל הגזירות יתחלק בצורה שוויונית ולא יפסח על בעלי ההון. גם התקשורת הקפיטליסטית בחרה להדגיש את תוכנית לפיד למסות רכישת מוצרי יוקרה, אף שהיא צפויה להניב כמה מאות מיליוני שקלים בלבד. מדובר בעיקר בתרגיל תעמולתי. האוצר מציע להעלות את מס החברות ב־1% ל־26% מהרווחים (עבור תאגידים שאינם זוכים להקלות והטבות), אלא שמדובר בסך הכול בהחזרת שיעור המס לרמה אליה ירד ב־2009. שש שנים קודם עוד היה שיעורו 36%, גם כן ירידה חדה יחסית ל־61% עד שנת 1986.

מכיוון שהתוכנית הכלכלית של לפיד חותרת לגלגל את מחיר הגירעון על האדם העובד, לפיד לא דורש לבטל את חוק "הרווחים הכלואים" ולגבות 28 מיליארד שקלים לפחות שעליהם ויתרה הממשלה הקודמת לתאגידים הגדולים.

בשבוע שעבר הצהיר לפיד ש"משאבי הטבע של מדינת ישראל הם נכס ציבורי, והציבור הישראלי הוא הראשון שצריך ליהנות מהם". אך בניגוד להעלאות המסים על האנשים העובדים, כאן הסתפק לפיד רק בהבטחה להקים ועדה (במטרה שזו תמליץ על העלאת שיעורי התמלוגים שמשולמים למדינה). מכיוון שבסיכומו של דבר לשיטתו של לפיד, בעלי ההון הם הראשונים שצריכים ליהנות ממשאבי הטבע, הוא כמובן לא מציע להחזיר לבעלות ציבורית את משאבי הגז הטבעי, בשווי מוערך של כ־900 מיליארד שקל, או את ים המלח המניב למשפחת עופר רווח של מיליארד שקל בשנה.

נטל הגזירות נופל על העובדים

העלאת המע״מ פעם נוספת ב־1% (אחרי שרק בספטמבר הוא עלה!) תפגע בכיס של כולנו. כך גם הניסיון החוזר לבטל את הפטור ממע״מ על פירות וירקות עשוי לייקר אותם ב־18%!

קיצוץ של 3 מיליארד שקל, כ־42% מכלל ההוצאה על קצבאות ילדים, יוביל לקיצוץ של 250 שקל בחודש למשפחה עם 3 ילדים וצפוי לפגוע באופן משמעותי במיוחד במשפחות צעירות בעלות הכנסה בינונית ונמוכה. את המהלך האכזרי הזה לפיד מנסה לשווק באמצעות ביטול סמלי של קצבאות ילדים לעשירים המשתכרים 67,000 שקל ומעלה. את מס ההכנסה, לעומת זאת, הוא מתכנן להעלות ב־1% החל מ־8,881 שקל. גם במקרה זה, לפיד דוחף את היד לכיס של העובדים. הגזירה הזאת תפגע באותם עובדים שמצליחים לגרד או לעבור את השכר הממוצע במשק, פעמים רבות הודות לריבוי משמרות ושעות עבודה נוספות או ותק ארוך שנים. הטלת מס על הפרשות לקרנות ההשתלמות, קיצוץ השכר במגזר הציבורי, וקיצוץ תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה, עשויים להתבטא בעשרות עד מאות שקלים לחודש למשק בית עובד.

ייתכן שבינתיים לפיד ונתניהו יעדיפו לנסות להימנע מעימות חזיתי עם הסטודנטים, וידחו את העלאת שכר הלימוד והקיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה, אף שהדבר כלל לא מובטח. אסור שהתאחדות הסטודנטים תיפול למלכודת ה"הפרד ומשול" הזאת, שנועדה לגרום לסטודנטים לשבת בצד, בעוד שהממשלה מנהלת מתקפה חזיתית נגד העובדים. התאחדות הסטודנטים צריכה להיערך למאבק להשקעה נוספת בהשכלה הגבוהה ובחינוך, לחזרה למתווה הפחתת שכר הלימוד, עד לביטולו, ובמקביל לחבירה לארגוני העובדים לצורך מאבק ביתר גזירות התקציב, שבסופו של דבר יפגעו גם בסטודנטים ובמשפחותיהם.

גיוס מלוא העוצמה של ההסתדרות

מחר, יום שלישי, הנהגת ההסדרות צפויה להכריז סכסוך עבודה כללי במשק לקראת דיוני התקציב. בשבוע שעבר הודיעה ההסתדרות על התחלה של "תיאום ושיתוף פעולה" לקראת הדיונים על התקציב מול האוצר, בין ראשי ההסתדרות ליו״ר ארגון המורים, יו״ר הסתדרות המורים ,יו״ר ההסתדרות הרפואית ויו״ר התאחדות הסטודנטים. מדובר בפוטנציאל לשילוב כוחות משמעותי וחיוני.

שילוב כוחות כזה מדגיש את היכולת להוביל מאבק עוצמתי לביטול הגזירות הכלכליות במקום להסתפק בהוצאת "עזים" ובריכוך קוסמטי בלבד, ולדרוש העלאת מסים על בעלי ההון והחזרת משאבי הטבע ונכסי הציבור שהופרטו לבעלות ציבורית. צעדים כאלו יוכלו בקלות לכסות את הגירעון וגם לשמש להשקעה בשירותי החינוך, הבריאות והרווחה הקורסים.

אולם עד כה עיני וניסנקורן העדיפו להבהיר בתקשורת ובנאומיהם שהם מוותרים על מאבק בנושאי הקצבאות, המיסוי והקיצוצים בחינוך וברווחה, ולאותת שאף בנוגע לשכר המגזר הציבורי, הנמוך ממילא, הם נכונים לפשרות מרחיקות לכת. הרפיסות הזאת לא הביאה לתוצאות. היא נתקלה בחוסר היענות מופגן מצד הממשלה. עיני נאלץ לאיים בשביתה כללית אם לא יתקיים עם ההסתדרות משא ומתן סביב תוכנית הקיצוצים.

נתניהו, שכנראה חזר מלא השראה מהלווייתה של תאצ׳ר, הגיב בהכרזה ש"שום שביתה לא תרתיע אותנו", ולפיד הבטיח ש"תהיה מלחמה" על התקציב, וזאת יום לפני שנחשף סעיף בחוק ההסדרים השולל את זכות שביתה בנמלי הים, נתב״ג וחברת החשמל (שנועד גם לנסות לנטרל את מוקדי הכוח של העבודה המאורגנת במסגרת מאבקים רחבים, כמו המאבק נגד העסקה קבלנית).

הפייסנות כלפי המעבידים והשקט התעשייתי עליהם ניצח עיני לא הביאו להפסקת אש מצד שלטון ההון כנגד מעמד העובדים. תבוסתנות הנהגת ההסתדרות במאבק הרכבת רק חיזקה את הביטחון של כץ ונתניהו לקראת כפיית הסכם "שמיים פתוחים", שבתורו הקל על שחרור הצהרת כוונות ליישם את התוכנית להקמת רציף נמל פרטי באשדוד או בחיפה.

הממשלה הייתה מעדיפה לחסל אחד אחרי השני את מוקדי הכוח של העבודה המאורגנת, בהשראת תאצ׳ר, לא בגלל הוצאות השכר הכביכול מופרזות (שמהוות בפועל מרכיב זניח ביחס להוצאות של חברת החשמל למשל), אלא בגלל היכולת שלהם להוות חומה בצורה בפני ההתקפות על תנאי העבודה והמחיה של הציבור הרחב. דווקא בגלל זה, גיוס מלוא העוצמה של העבודה המאורגנת במאבק נגד כלל הגזירות יוכל לעזור להתגבר על ההסתה כנגד הוועדים הגדולים.

להכריז מלחמה בחזרה!

שיתוף הפעולה שמתחיל להיווצר בין ארגוני העובדים והסטודנטים לא צריך להיות מוגבל לראשי הארגונים. יהיה הרבה יותר אפקטיבי אם חברי ועדים ופעילים מהשורה באותם ארגונים יתחילו לארגן תיאום ודיון ביניהם, לכנס מטות מאבק מקומיים ולפעול להקמת מטה מאבק ארצי במטרה להתניע את המאבק ולהחליט על פעולות משותפות. החלטות מהותיות הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית בנוגע לניהול המאבק צריכות להתקבל לאחר דיון והצבעה דמוקרטית, וכך ניתן יהיה להבטיח מודעות מלאה והתגייסות בשטח, ושלא ניתן יהיה לכופף או למכור את המאבק.

הרחבת החזית תוכל לחזק אותה. הצטרפות למטה צריכה להתאפשר גם לארגונים נוספים המוכנים להיאבק בנחישות בקיצוצים כולל כוח לעובדים, ארגוני הסגל האקדמי, ועדי שכונות וארגונים חברתיים.

חשוב שנדרוש מראשי ההסתדרות שלא יגררו רגליים, ושיכריזו על מועד קרוב לשביתת אזהרה כללית ופעילה של יום אחד, כיריית פתיחה במאבק נגד כל גזירות לפיד. זה הזמן להגביר צעדי הסברה ומחאה, ולבנות את המומנטום להפגנה ארצית נגד הגזירות, לשביתה ולהמשך המאבק עד שהממשלה תתקפל.





תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.