₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


סוריה
למעצמות הקפיטליסטיות אין כל פתרון למשבר הסורי
ההתנגדות הציבורית בלמה את תוכניות התקיפה של ממשל אובמה

הדפסה

רבים נשמו לרווחה נוכח דחיית תוכנית התקיפה בסוריה שקידמו ממשל אובמה ושותפיו בבריטניה ובצרפת לאורך השבועות האחרונים, ושנתפסה באופן די גורף ברחבי העולם כפעולה מסוכנת והרסנית שלא תועיל בדבר לעצירת זוועות מלחמת האזרחים המדממת.

התמונות המצמררות של הגופות המוטלות והפצועים המפרפרים בעקבות הטבח הכימי ההמוני ב־21 באוגוסט בפרברי דמשק שבו והציפו ברמה הבינלאומית את המצוקה והסבל של ההמונים הסורים על רקע המלחמה שגבתה כבר את חייהם של למעלה ממאה אלף בני־אדם, גרמה לרבבות נעדרים נוספים, עקרה מיליונים מבתיהם והפכה כבר יותר מ־2 מיליון תושבים לפליטים מבקשי מקלט, בעיקר בלבנון, ירדן, טורקיה וכורדיסטן העיראקית. תרועות המלחמה של אובמה בשבועות האחרונים רק הגבירו את שטף הפליטים שנמלטים מסוריה. המלחמה שללה מהמונים את מקורות פרנסתם וחירבה תשתיות, כך שלרבים בסוריה אין גישה מסודרת למים, לחשמל ולשירותים בסיסיים.

ההסכם שהוצג בז׳נבה ב־14 בספטמבר על־ידי שרי החוץ של רוסיה וארה״ב, בהסכמת משטר אסד, כולל את הצטרפותו הפורמלית של המשטר לאמנת הנשק הכימי, לכאורה כצעד לקראת השמדת מאגרי הנשק שברשותו כבר במהלך החודשים הקרובים. בלחץ שתי המעצמות מתוכננת להתכנס בקרוב גם ועידת הפסגה "ז׳נבה 2" בין נציגי המשטר לנציגי גופי האופוזיציה המרכזיים לצורך משא ומתן על סיום מלחמת האזרחים.

אולם הכרזות לחוד ומציאות לחוד. ההסכמות החדשות בין המעצמות אינן מקדמות בדבר את סיום הסבל והמצוקה של ההמונים בסוריה. ראשית, הסבירות לאיתור, פיקוח וחיסול כלל מאגרי הנשק הכימי בסוריה בפרק הזמן שדובר היא אפסית. בהחלט סביר שחומרי לחימה כימיים בכמויות מסוימות יוחבאו, יועברו לידי שותפים של המשטר כמו חיזבאללה, או שכבר זלגו לידי חלק ממיליציות האופוזיציה. שנית, 98% מהרוגי המלחמה לא נהרגו כתוצאה משימוש בנשק כימי. על אף ההסכמות ביניהן, רוסיה וארה״ב ימשיכו לחמש ולממן את המשטר ואת האופוזיציה בהתאמה. בינתיים סופה של מלחמת האזרחים עוד לא נראה באופק — לא נראה שהצדדים הלוחמים המרכזיים קרובים להתשה או להכרעה.

משטר אסד השתלט מחדש בחודשים האחרונים, בגיבוי כוחות חיזבאללה, על שטחים אסטרטגיים במערב סוריה, שם הוא מנסה להדק את שליטתו בכארבעים אחוזים משטחה של סוריה שבהם נמצאת מרבית האוכלוסייה, ויש לו אינטרס להמשיך לנסות להכריע צבאית מעוזים שבשליטת מיליציות של האופוזיציה באותם שטחים. מנגד, מנהיגי האופוזיציה המרכזית למשטר, מ"הקואליציה הסורית הלאומית" ו"הצבא הסורי החופשי", מתנגדים להסכמות בין רוסיה לארה״ב ונחושים להמשיך בלחימה. גם אם יסכימו להפסקת אש בחודשים הבאים בתמורה לפרישתו הסמלית של אסד, קיים ספק רב עד כמה יוכלו לאכוף אותה בשלב הנוכחי בקרב כוחות אופוזיציה שלא סרים למרותם.

חוסר אמון במנהיגי המעצמות

בממשל האמריקאי מדגישים כי איום התקיפה בסוריה לא הוסר מהפרק, למקרה שלא יהיו מרוצים מאופן יישום ההסכם בחודשים הקרובים. עם זאת, הם מתמודדים עם התנגדות ציבורית חזקה בארה״ב עצמה וברמה הבינלאומית, שהצליחה לתקוע מקלות בגלגלי תוכנית התקיפה, עד כדי כך שנראה שהיוזמה הרוסית להסכם הפיקוח הציעה סוג של חבל הצלה פוליטי לאובמה, למרות הפגיעה ביוקרה שלו ושל המעצמה. בהשפעת הלחץ הציבורי, אובמה עמד בפני אפשרות של תבוסה משפילה בהצבעה בבית הנבחרים האמריקאי — הצבעה אליה נדחף מלכתחילה בניסיון להשיג לגיטימציה לתקיפה, במיוחד לאחר ההפסד המביך של ראש הממשלה הבריטי בהצבעה בפרלמנט.

ברקע, כפי ששיקפה המתיחות בוועידת מדינות ה־G20 בתחילת החודש בסנקט־פטרבורג, מרבית מנהיגי המעצמות הקפיטליסטיות התנגדו לתוכנית התקיפה או שלא היו מוכנים להיות מעורבים בה. פוטין, שמעוניין בהישרדותו של משטר אסד כדי להגן על ההשפעה והאינטרסים האימפריאליסטיים של רוסיה באזור, ושיודע שספינות הקרב הרוסיות בחופי סוריה הן לא מה שהיה עוצר את התקיפה, ניצל את הבידוד של היריבה האמריקאית כדי ללחוץ על אסד להסכים לאולטימטום הרטורי שהציב ג׳ון קרי בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים בלונדון, בה טען כי אסד יוכל למנוע תקיפה אם ימסור בתוך שבוע את הנשק הכימי שברשותו.

ההתנגדות הציבורית בעולם לתוכנית התקיפה אינה מעידה על היעדר זעזוע וחמלה אנושית מול הזוועות המתרחשות בסוריה אלא על חוסר אמון במנהיגי המעצמות הקפיטליסטיות אחרי עשור של מלחמות אימפריאליסטיות הרסניות. לא עזרו הטיעונים ה"הומניטריים" — בארה״ב, בבריטניה ובצרפת קיימת התנגדות ציבורית מוצקה למעורבות בכל סוג של תקיפה בסוריה. בארה״ב עצמה, רוב הציבור חושש ממלחמה ממושכת נוספת שהוא אינו מבין באיזה אופן היא תוכל להועיל, גם אם אכן אסד עמד מאחורי הטבח הכימי.

המתקפה באמצעות גז הסארין, שגבתה את חייהם של בין כמה מאות ל־1,729 בני־אדם, התבצעה במקביל בשורה של יישובים בפרברים החקלאיים של דמשק (בע׳וטה), בשטחים שבשליטת ארגוני מורדים ושהיו נתונים למצור בחודשים האחרונים ובחלקם הופצצו למחרת הטבח. גורם לשעבר ב"מוסד" טען שיחידת המודיעין הישראלית 8200 יירטה שיחות טלפון של הצבא הסורי בזמן הטבח, שמוכיחות כי צבא המשטר נושא באחריות, ובמקביל הצהירו מנהיגי ארה״ב, בריטניה וצרפת כי בידיהם ראיות חותכות לכך. אף שזו אפשרות סבירה ביותר, עד כה לא הוצגו ראיות ישירות, גם לא על־ידי פקחי האו״ם. העילה למלחמת עיראק רק לפני עשור — הישארותו של נשק להשמדה המונית בידי סדאם — התבררה כמפוברקת לאחר ששימשה תירוץ למלחמה אימפריאליסטית שהמיטה אסון חברתי וכלכלי על תושבי עיראק וגבתה רבבות הרוגים עיראקים ואלפי חיילים אמריקאים ואחרים שנהרגו. בין אם היה זה המשטר העלאווי ובין אם היו אלה גורמי אופוזיציה סוניים כלשהם, שישנם חשדות כי הצליחו להשיג נשק כימי ולהשתמש בו במהלך השנה האחרונה, אין ספק כי פשעי מלחמה אכזריים מתבצעים על־ידי שני הצדדים.

הבהלה לאב״כ

בציבור הישראלי התעוררה בהלה למסכות אב״כ, כשעל אף שהסיכויים לשיגור טיל כימי לעבר ישראל נמוכים מאוד בשלב הזה, היא ביטאה חשש עמוק של ישראלים רבים מכך שתקיפה אמריקאית תגרור צעדי נקם מצד אסד ובעלי בריתו. לפי סקר שפירסם "מעריב" בסוף אוגוסט, הציבור הישראלי מתנגד באופן גורף למעורבות ישראלית בכל תרחיש תקיפה, על אף שלפי "ישראל היום" שני־שליש מהציבור היהודי בישראל — כלומר, כמחצית מהציבור הכללי — הביעו תמיכה בתקיפה אמריקאית, ייתכן שגם מתוך תקווה כלשהי שהיא תפחית את סכנת הנשק הכימי.

מספר שרים בממשלת נתניהו הביעו באופן ישיר ועקיף את תמיכתם בהפצצות אמריקאיות בסוריה. ראש הממשלה נתניהו נרתם בעצמו לשוחח עם חברי קונגרס, אחרי ש־AIPAC, ארגון השדולה של תומכי הימין הישראלי בארה״ב, התגייס לבקשת אובמה כדי להפעיל לחץ על חברי קונגרס לתמוך בתקיפה. אך לפי ה"וול סטריט ג׳ורנל", נתניהו התנגד לתקיפה מהרגע שהועלתה חלופת הסכם הפיקוח, מחשש שתקיפה תביא לזליגת נשק כימי לידי גורמים ג׳יהאדיסטיים.

החשש מהשלכות התפוררותה של סוריה מביא רבים באליטה הישראלית למסקנה שהישרדותו של משטר אסד היא אפשרות "הרע במיעוטו" מבחינתם. מנגד הם מעוניינים בהיחלשות יכולותיהם הצבאיות של אסד ושותפיו ובהיחלשות המעורבות האיראנית. אף שעמדת הממשלה הרשמית היא שישראל אינה מתערבת במלחמת האזרחים בסוריה, בפועל תקף צה״ל מתחילת השנה הנוכחית במספר הזדמנויות בשטח סוריה, והתקיפות האוויריות בתחילת מאי, שכוונו לפי הערכות למשלוחי נשק מאיראן לחיזבאללה, גרמו לטענת גורמי אופוזיציה סוריים לעשרות חיילים הרוגים ולפגיעה באזרחים. במקביל תקף צה״ל בתקופה האחרונה בסיני ובלבנון, בנוסף על התקיפות ה"שגרתיות" ברצועת עזה. נתניהו מדגיש בכל הזדמנות את נכונותה של ממשלתו לחזור ולתקוף בעצמה בסוריה, ואף לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. מדיניות התקיפות של ממשלת נתניהו מחוץ לגבולות ישראל מוסיפה למתיחות הצבאית באזור ולסכנה של מלחמה אזורית.

בעוד שנתניהו קורא לפירוק הנשק הכימי בסוריה, גם בישראל קיימים כנראה מאגרי נשק כימי, שמתוחזקים מכספי ציבור אך נעדרים כל פיקוח ציבורי אמיתי. ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שאינן חתומות על האמנות נגד נשק כימי, ביולוגי וגרעיני. על רקע דרישת אסד שגם ישראל תצטרף לאמנת הנשק הכימי ותאפשר פיקוח בינלאומי על מאגרי הנשק להשמדה המונית שברשותה, שב והבהיר משרד החוץ הישראלי בימים האחרונים כי ישראל לא תצטרף לאמנה כל עוד יריבותיה של ישראל באזור מחזיקות בעצמן נשק כימי. אלא שגם אם ישראל חלילה תותקף בנשק מהסוג הזה, לא יכול להיות כל ערך הגנתי לנשק הכימי שברשותה.

תקיפה רק תחריף את המשבר

רמטכ״ל צבא ארה״ב, הגנרל מרטין דמפסי, העריך לפני כחודשיים כי מבצע צבאי שתכליתו השתלטות על מאגרי הנשק הכימי של אסד יכלול מלבד הפצצות מהאוויר גם הכנסת כוחות קרקעיים, וכי כתוצאה מכך ישלוט הצבא האמריקאי ב"חלק, אך לא בכל כלי הנשק הכימיים... חוסר היכולת מצדנו לשלוט באופן מלא במערכות האחסון והתובלה של סוריה עשוי לאפשר לקיצונים לשפר את יכולת הגישה שלהם [למאגרי הנשק]". דמפסי הדגיש כי בהתחשב בניסיון של העשור החולף, יש "לצפות ולהיערך להשלכות בלתי־מכוונות שתגרור הפעולה שלנו. אם יקרסו מוסדות השלטון ובהיעדר אופוזיציה בת־קיימא, אנו עלולים להביא בשוגג להתחזקותם של קיצונים או להתרת הרסן מאותו הנשק הכימי שעליו אנו מבקשים לשים את ידינו". הערכה זו סותרת את תעלולי הדמגוגיה של אובמה שטען כי תקיפה אמריקאית בסוריה תהיה פעולה ש"במאמץ וסיכון צנועים, נוכל לשים סוף להמתת ילדים בגז ובאופן זה נגרום לכך שגם ילדינו יהיו בטוחים יותר בטווח הארוך".

דמפסי, כמו גורמים אחרים בממסד הביטחוני והפוליטי בארה״ב, מודאגים מהאפשרות של הסתבכות במלחמה חדשה, שמלכתחילה לא תזכה לתמיכה ציבורית, שתגרור עלויות תקציביות כבדות בתקופה של משבר כלכלי ושל קיצוץ בתקציבי הביטחון, ושסביר להניח שתסתכם במפלה נוספת עבור ארה״ב. זו הסיבה לכך שמתחילת מלחמת האזרחים נרתעו בוושינגטון מאפשרות של תקיפה. הימשכות המשבר שפכה יותר ויותר אור על מגבלות הכוח ההולכות וגדלות של האימפריה האמריקאית, גם לאחר שאובמה נדחף בחריקת־שיניים להכריז באוגוסט 2012 על "קו אדום" של שימוש בנשק כימי.

ארה״ב והנשק הכימי

בנאומו לציבור האמריקאי ביום שלישי שעבר התייחס אובמה לשימוש בנשק כימי במלחמת העולם הראשונה ועל־ידי הנאצים במהלך השואה, אך דילג על דוגמאות עדכניות יותר. בשנות השישים היה זה צבא ארה״ב שקטל בווייטנאם בין רבבות למאות אלפי בני־אדם באמצעות החומר הכימי "אייג׳נט אורנג׳", אך הטבח הכימי האחרון בסוריה היה ככל הנראה המתקפה הכימית הקטלנית ביותר מאז מלחמת איראן–עיראק. כפי שהזכיר אובמה בראיון ל־CNN, "איראן נפגעה לרוע המזל מנשק כימי במלחמה עם עיראק". אז תמכה ארה״ב תחת ממשל רייגן במשטרו של סדאם חוסיין, סייעה לו לפתח נשק כימי ולטייח את השימוש המסיבי בו שהמית רבבות חיילים ואזרחים באיראן ובקרב הכורדים שהתמרדו בצפון עיראק. אחרי הטבח הכימי שביצע סדאם בחלבג׳ה הכורדית בעיראק לפני 25 שנה, בו נרצחו אלפי אזרחים ובהם ילדים רבים, הממשל האמריקאי טען שאיראן אחראית לטבח, אף שמסמכים שהתפרסמו מאז מוכיחים כי הוא ידע אחרת, אך ביקש להוליך שולל כדי לקדם ניצחון של סדאם במלחמה.

מתחקיר של המגזין האמריקאי "פוריין פוליסי" שפורסם בחודש שעבר, ושמתבסס גם על מסמכים של ה־CIA שסיווגם הסודי הוסר בשנים האחרונות, עולה כי ב־1988 מסר המודיעין האמריקאי לעיראק "בנק מטרות", שכלל הכוונה מדויקת למיקום של כוחות צבא איראניים שהיו קרובים להשגת יתרון אסטרטגי מכריע במלחמה, והמידע הועבר תוך הבנה שהצבא העיראקי יעשה שימוש בנשק כימי. מאוחר יותר, כשארה״ב כבשה את עיראק, גרם השימוש האמריקאי בפגזי זרחן לבן לכוויות כימיות ולהרג חסר הבחנה, שכלל מאות אזרחים הרוגים לפחות. ממשלת אולמרט העתיקה את השימוש באותם אמצעי תופת במלחמת לבנון השנייה ובמלחמה בעזה, בתמיכת הממשל האמריקאי. למרות זאת, בניסיונו לגייס תמיכה לתקיפה טען אובמה כי "כיוון שכלי נשק כאלה יכולים לגרום הרג המוני, ללא הבחנה בין חייל לעולל, העולם התרבותי העביר מאה שנה במאמץ לאסור את השימוש בהם".

מתקפת ה"ענישה" שקידם אובמה בשבועות האחרונים לא אמורה הייתה לכלול כוחות רגלים אלא הפצצות כבדות מהים ומהאוויר, לכאורה במשך שלושה ימים בלבד, כשהמטרה המעורפלת המוצהרת הייתה לגרום לפגיעה כלשהי ביכולות הצבאיות של משטר אסד, כביכול כדי להרתיע משימוש נוסף בנשק כימי. במציאות, אם תצא אל הפועל תקיפה כזו, ההפצצות רק יביאו להגברת הסבל והמצוקה של ההמונים בסוריה, יגרמו בסבירות גבוהה לפצועים והרוגים בקרב האזרחים, ויש להן פוטנציאל להצית מלחמה אזורית רחבה יותר. בסופו של יום, הן גם לא יוכלו להבטיח את מניעת ההפצה והשימוש בנשק כימי בעתיד, ובכל מקרה לא יתרמו להפסקת ההרג חסר האבחנה במלחמה, שמתנהלת ברובה בנשק "קונבנציונלי". בלוב, הפצצות נאט״ו ב־2011 הביאו למותם של מאות אזרחים, הותירו ארץ הרוסה ושסועה, ואף הובילו להחרפת המשבר במאלי.

על אף הרטוריקה של אובמה בדבר מחויבותו לשלום ולדמוקרטיה, ממשלו המשיך ביתר שאת את המלחמה באפגניסטן ובפקיסטאן, ובכלל זה את ההרג חסר ההבחנה באמצעות תקיפות מל״טים. תוכניות התקיפה של ממשלת ההון של ארה״ב לא נועדו מלכתחילה לסייע לעם הסורי ולשלום האזור אלא יותר מכול למוניטין של המעצמה האימפריאליסטית, שפועלת כדי להמשיך לקדם את האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלה במזרח התיכון, שהם גם הסיבה לתמיכתה במשטרים רודניים או בהפיכה הצבאית האחרונה במצרים. מלבד הרצון של אובמה וכמה מהמנהיגים הקפיטליסטים במערב ליצור רושם ש"העולם לא עומד מנגד" בניסיון לזכות באהדה בדעת־הקהל בעולם הערבי, בבית הלבן שקלו "הפגנת שרירים" שתמחיש שיש תוקף לאיומיה הצבאיים של ארה״ב, ספציפית גם כלפי איראן, לקראת המשא ומתן הישיר שעל הפרק מול רוחאני.

לא הדרך ל"סוריה חדשה"

מצער היה לראות תנועות חברתיות שהביעו תמיכה באיומי התקיפה של אובמה, ובפרט קבוצות שמחשיבות עצמן סוציאליסטיות ומרקסיסטיות, כמו מפלגת "דעם" בישראל, שטענה באופן תמוה כי תקיפה כזו תהווה מהלך מתקדם שיספק "הגנה לעם, אשר נטבח על־ידי משטר חסר מעצורים", ואפילו הביעה תמיכה שערורייתית במהלך של מתקפה צבאית נרחבת בהרבה שתביא להפלתו של אסד וש"צריכה לאפשר לעם הסורי להשלים את המשימה: בנייה של סוריה חדשה... אולם לאחר שהמשימה תושלם, העם הסורי לבדו יקבע את עתידה של סוריה", כפי שכתב מזכ״ל דעם, יעקב בן־אפרת, במאמר "סופו של אסד קרוב" ב־28 באוגוסט.

במילים אחרות, מתקפה צבאית בהובלת ממשל אובמה מהווה במקרה הזה לשיטתם מנוף חיובי ויותר מכך, באופן אבסורדי, אמצעי חיוני לפתרון המשבר הסורי ולשחרור העם הסורי, שאמור לכאורה לסמוך על כך שהמעצמה ה"משחררת", בניגוד לאינטרסים האימפריאליסטיים ולניסיון ההיסטורי, תניח להם לקבוע את עתידם באופן עצמאי וחופשי ללא התערבות זרה. גם אם האינטרס האימפריאליסטי של ארה״ב היה, כפי שנטען באותו המאמר, "חופף זמנית את האינטרס של העם הסורי — הפלת הרודן", הניסיון הקטסטרופלי מעיראק ממחיש עד כמה משוואה צרה וטכנית כזו היא חסרת ערך ומטשטשת באופן מסוכן ניגודי אינטרסים עמוקים בין ההמונים לבין סדר־היום של המעצמה הקפיטליסטית בעלת הכוח הצבאי הגדול בעולם.

אותו המאמר מציע שהשלמת המשימה של "בניית סוריה חדשה" תתממש תחת מה שהוא רואה כהנהגתו של העם הסורי, "האופוזיציה הרשמית, השפויה" (כך באותו המאמר), כלומר כוחות "הקואליציה הסורית הלאומית" ו"הצבא הסורי החופשי", שכאמור אחראים בעצמם לפשעי מלחמה על רקע עדתי, ומייצגים בעצמם לא מעט מאמצים להתערבות זרה מצד ממשלות ההון במפרץ ובמערב התומכות בהם פוליטית, כספית וצבאית. ראוי לשאול אילו אינטרסים מייצגת "האופוזיציה הרשמית", שמקדמת סדר־יום קפיטליסטי שיבטיח ש"סוריה החדשה" תהיה לכל הפחות המשך של הגיהינום הניאו־ליברלי של אסד ובהחלט לא תספק מענה לשאיפות לשינוי עמוק שעמדו ביסוד ההתקוממות העממית נגד הדיקטטורה.

מרקסיסטים מוכרחים להזהיר מפני הסכנה שבהסתמכות על "פתרונות" מצד ממשלות קפיטליסטיות, בוודאי כשמדובר על התערבות צבאית, ולהציע דרכי פעולה תוך הטמעת ההבנה שההמונים, בהובלת מעמד העובדים בחברה, מסוגלים לנצח במאבקים ולשנות את החברה בכוחות עצמם, גם כשמדובר בהפסקת מלחמות והפלת דיקטטורות. מעבר לכך, ללא הצבת חלופה סוציאליסטית, לא ניתן לדבר ברצינות על מציאות חדשה שבה יוגשמו שאיפותיהם הדמוקרטיות והחברתיות של ה־99% בסוריה.

ההתערבויות שחיבלו במהפכה הסורית

לפני שנתיים וחצי החלה בסוריה מהפכה אמיתית, עם המונים שיצאו לרחובות באזורים מרכזיים בהשראת המהפכות בתוניסיה ובמצרים. הם התמודדו באופן הרואי עם דיכוי צבאי כבד מתוך שאיפה להפיל את הדיקטטורה של משפחת אסד ולהביא לשינוי עמוק במציאות החיים החברתית והכלכלית. הגזירות הניאו־ליברליות, תהליך ההפרטה הנרחב בעשור הקודם והצמיחה הבלתי שוויונית הביאו לזינוק אדיר בפערים המעמדיים ותידלקו את הזעם המהפכני נגד המשטר. אולם האנרגיות והאומץ של אותן שכבות שהובילו את המהפכה לא הספיקו בפני עצמם כדי להביא לשינוי המיוחל.

המשטר, שבשליטת האליטה העלאווית, המשיך להישען על עתודות של תמיכה משמעותית, במיוחד בקרב קבוצות המיעוט של העלאווים (ושאר השיעים), הנוצרים והדרוזים, שחוששים להיהפך למיעוטים נרדפים תחת משטר סוני שעשוי לקום לאחר נפילתו של אסד. לא רק המשטר ניצל את השסע העדתי אלא גם ארגוני המורדים העיקריים, שככל שעבר הזמן התרבו העדויות על פשעים ומעשי זוועה שביצעו נגד מיעוטים.

המשבר הידרדר באופן טרגי למלחמת אזרחים עדתית, שמבתרת את סוריה ומעצימה את המתיחות בין הסונים לשיעים בכל רחבי האזור, ובייחוד בלבנון ובעיראק. גורם מכריע שתרם להידרדרות הוא ההתערבות של כוחות זרים ש"תפסו טרמפ" על המשבר עם סדר־היום הריאקציוני שלהם על חשבון השאיפות של ההמונים בסוריה לדמוקרטיה ולצדק חברתי.

סוריה נהפכה לזירת בחישה והתכתשות בין מעצמות העולם ומעצמות אזוריות, כמו גם כוחות עדתיים זרים שנהרו ממספר רב של מדינות לאזורי הקרבות: המשטר העלאווי מתוגבר בלוחמים של "משמרות המהפכה" של המשטר הפונדמנטליסטי השיעי באיראן ושל חיזבאללה השיעית, וזוכה לגיבוי משמעותי מצד רוסיה ובמידה מסוימת גם מצד סין; מנגד זוכים ארגוני המורדים השונים לתמיכה מסיבית מצד המשטר הפונדמנטליסטי הסעודי ואמיר קטאר, בגיבוי וסיוע משמעותיים מצד ארה״ב, בריטניה, צרפת וטורקיה. סעודיה וקטאר מימנו וחימשו ישירות גם לוחמי ג׳יהאד שנהרו ממדינות ברחבי העולם ושאיפשרו את צמיחתה של "חזית א־נוסרה" המזוהה עם אל־קאעדה. הגורמים הג׳יהאדיסטיים מהווים לפי הערכות שונות סדר־גודל של כחמישית מכלל מיליציות המורדים. אך גם "הצבא הסורי החופשי" טובח באזרחים חפים מפשע, ויחד עם "הקואליציה הסורית הלאומית" הם אינם מציעים כל שינוי אמיתי במציאות החיים בסוריה.

לא הדיקטטורה של אסד, לא ארגוני האופוזיציה העיקריים, ובטח שלא ממשלות הון זרות שמחפשות להתערב במלחמה מתוך שיקוליהן הגיאו־פוליטיים והכלכליים, מסוגלים להציע כל עתיד ראוי ושינוי אמיתי להמונים בסוריה, שסובלים תחת עול המלחמה. סוציאליסטים תומכים בקידום האינטרסים העצמאיים של ציבור האנשים העובדים והעניים בסוריה ובכל צעדי סולידריות בינלאומית אמיתיים משאר הנאבקים לצדק חברתי, דמוקרטיה ושלום בארצות האזור ובשאר העולם.

המלחמה זרקה אחורה את המאבקים העממיים והמעמדיים שהתפתחו בתחילתה של ההתקוממות נגד אסד, אך כדי להתקדם להגשמת השאיפות והאינטרסים של התושבים הסורים מהשורה לא תהיה כל דרך פרט לדרך של התארגנות מחדש ומאבק. הארגונים הפוליטיים העיקריים כרגע, והמיליציות שלהם, לא יובילו מאבק כזה, שלמעשה יצטרך לכלול התנגדות חמושה על בסיס המוני לכוחות של אסד ולאותן מיליציות שפוגעות באזרחים ומקדמות בכוח הנשק סדר־יום של פירוד עדתי או כפייה דתית. קידום בנייתן של ועדות הגנה ופעולה קהילתיות, על בסיס חוצה־עדות, גם בקרב הפליטים, שיפעלו באופן מתואם ודמוקרטי, יוכל להתחיל לסלול את הדרך לשינוי התמונה. ועדות כאלו, שבחלק מהמקומות עשויות לסייע לארגן את הפעילות הכלכלית החיונית, יוכלו לעורר תקווה ולהעביר לשורותיהם גם פעילים ולוחמים מהארגונים הקיימים, לגייס תמיכה ברמה האזורית והבינלאומית, ובאופן מכריע, גם לזכות בתמיכה מקרב חלקים באוכלוסייה שלא תמכו באופוזיציה לאסד עד כה, דרך קידום סולידריות בין האנשים העובדים ותוכנית לשינוי סוציאליסטי של החברה, על בסיס תכנון דמוקרטי של המשק לחיסול העוני ולרווחת הכלל.

אנחנו אומרים:

■ סולידריות עם ההמונים בסוריה ועם שאיפותיהם לדמוקרטיה, צדק חברתי ושלום!

■ סוף לכל התערבות אימפריאליסטית בלחימה, באימון ובחימוש של הצדדים במלחמת האזרחים בסוריה — הסגת כל כוחות הצבא והמיליציות הזרים מסוריה ומשאר המזרח התיכון. לא לכל תקיפה צבאית עתידית בסוריה על־ידי ארה״ב ושותפותיה. לא לתקיפות ממשלת נתניהו בסוריה וביתר ארצות האזור.

■ סוף לכיתתיות העדתית — כן להקמת ועדות הגנה ופעולה קהילתיות, ללא כל שיוך עדתי, במטרה להגן על התושבים מהשורה מפני אלימות עדתית ומפני תקיפות מכל הצדדים המעורבים בלחימה, ובמטרה לסייע לארגן נתיבי אספקה ופעילות כלכלית חיונית במידת הצורך.

■ כן לבחירות חופשיות ודמוקרטיות לאסיפה מכוננת מהפכנית בסוריה ולממשלה חוצת־עדות שתורכב מנציגי העובדים והעניים. הבטחת זכויות דמוקרטיות מלאות, זכויות לאומיות וזכויות דתיות שוות לכל העדות. הכרה בזכות העם הכורדי להגדרה עצמית, כולל הזכות להקמת מדינה משלהם אם ירצו בכך.

■ כן לקידום הקמתם של ועדים ואיגודים עצמאיים, ושל מפלגת מאבק רחבה וחוצת־עדות של העובדים והעניים בסוריה, שתוביל את המאבק בדיקטטורה הניאו־ליברלית, בכיתתיות העדתית ובכל מעורבות אימפריאליסטית, ולמען שינוי סוציאליסטי ודמוקרטי, שיכלול מעבר למשק שיתוכנן דמוקרטית לרווחת הכלל.

■ מאבק לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית כחלק מהמאבק לשלום אזורי ולמזרח תיכון סוציאליסטי ודמוקרטי.



 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.