₪8,620
עוד ₪11,380 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


בריטניה
בוב קרואו: לוחם למען מעמד העובדים
מותו המוקדם של יו״ר איגוד עובדי התחבורה מהווה מכה קשה לעובדים בבריטניה, אבל מורשתו תוכל לשמש השראה חשובה למאבקי העובדים בבריטניה וגם בישראל

הדפסה

בוב קרואו (Bob Crow), היו״ר הסוציאליסט והלוחמני של איגוד עובדי הרכבות והתחבורה הימית בבריטניה (RMT) נפטר בפתאומיות ב־11 במרץ בגיל 52.

קרואו היה כנראה מנהיג האיגודים המוכר ביותר בבריטניה כיום. הוא היה המושמץ ביותר על־ידי התקשורת הקפיטליסטית — השופר של המעבידים והפוליטיקאים שבכיס שלהם — אבל היה אהוב ונערץ על־ידי עובדים וחברי איגודים.

רק ימים ספורים לאחר מכן נפטר בגיל 89 טוני בן, אחת הדמויות הידועות ביותר בבריטניה בכל הקשור לקידום רעיונות סוציאליסטיים, שנמנה עם האגף השמאלי של מפלגת הלייבור ("העבודה").

אולם מותו של קרואו מהווה מכה קשה לתנועת העובדים כיום, כיוון ששימש לא רק כמנהיג איגוד לוחמני ואפקטיבי אלא גם כמנהיג וסמן דרך שמאלי עבור שאר העבודה המאורגנת.

מנהיג עובדים לוחמני

קרואו שימש כיו״ר איגוד עובדי התחבורה בבריטניה ב־12 השנים האחרונות והוביל לצמיחתו מכ־50 אלף לכ־80 אלף חברים. האיגוד תחת הנהגתו הוביל שביתות לוחמניות ומאבקים אפקטיביים להגנה על תנאי העבודה, איגד את עובדי קבלני הניקיון ברכבות והוביל קמפיין ציבורי להלאמה מחדש של הרכבת לאחר ההפרטה ההרסנית והכושלת שלה.

קרואו ושותפיו בהנהגת איגוד עובדי התחבורה, לצד ההנהגות השמאליות של איגוד עובדי השירותים הציבוריים והמסחריים (PCS) ואיגוד הסוהרים (POA), היו היוצאים מהכלל בעבודה המאורגנת בבריטניה. רוב מנהיגי האיגודים הימניים סירבו להוביל מאבק פעיל נגד הגזירות וההתקפות מצד המעבידים וממשלת ההון השמרנית על רקע המשבר הכלכלי.

קרואו סירב ליישר קו עם ההתרפסות בפני בעלי ההון והוביל את ה־RMT למאבקים נחושים. שבועיים בלבד לפני מותו השבית האיגוד את הרכבת התחתית בלונדון למשך יומיים כנגד תוכנית הפיטורים של ההנהלה, והוביל לשיתוק התחבורה בעיר.

למרות ההסתה התקשורתית הכבדה נגד קרואו והאיגוד, השביתה זכתה לתמיכה של תושבי העיר בזכות מאמצי ההסברה שיזם האיגוד, שהדגיש כי פיטורים יפגעו בבטיחות ובשירות לנוסעים. על רקע השנאה לממשלה השמרנית, השביתה זכתה להזדהות גם מכיוון שהמחישה את כוחם של העובדים להדוף גזירות כשהם מתארגנים למאבק.

יחד זה כוח

השביתה הצליחה לדחוף את ההנהלה לסגת מתוכנית הפיטורים המיידית ולחזור לשולחן המשא־ומתן. אבל קרואו ידע שבסוגיות הרחבות יותר, איגוד אחד לבדו — גם איגוד חזק — לא יוכל לנצח את ממשלת ההון ללא סולידריות ותמיכה משאר מעמד העובדים. זה היה הלקח המרכזי משביתת כורי הפחם ההיסטורית שפרצה החודש לפני 30 שנה נגד ממשלת תאצ׳ר.

בשנת 2006 יזם ה־RMT, תחת הנהגתו של קרואו, את השקת רשת חברי הוועדים הארצית (NSSN), שאיחדה עובדים וחברי ועדים מכל האיגודים במטרה לבנות מלמטה את תנועת העובדים ולספק רשת של תמיכה וסולידריות לכל מאבק עובדים שיפרוץ, וכדי לאחד אותם לכדי כוח עוצמתי.

בשנתיים האחרונות קראה רשת חברי הוועדים הארצית, יחד עם האיגודים השמאליים יותר, להתאחדות איגודי העובדים בבריטניה, ה־TUC, להכריז שביתת אזהרה כללית בת 24 שעות במשק במחאה על הקיצוצים וההפרטות שהובילה הממשלה.

קרואו עצמו היה בחזית הקמפיין: הוא כתב, נאם והעלה הצעות החלטה להצבעה בוועידת התאחדות האיגודים. למרות הזעם בשטח, מרבית מנהיגי האיגודים התנגדו או ניסו למסמס את היוזמה. רשת חברי הוועדים פעלה כדי להפעיל לחץ מלמטה על ההנהגות של כלל האיגודים לתמוך במהלך של התארגנות לשביתה כללית.

ייצוג פוליטי למעמד העובדים

ה־RMT היה מהמקימים של מפלגת הלייבור הישנה לפני 114 שנה, שבהמשך זכתה במשך עשורים לתמיכת רוב מעמד העובדים. אך אז מרבית האיגודים תמכו עדיין במפלגה הליברלית, שנשלטה על־ידי הפלג הליברלי בקרב מעמד בעלי ההון, ככוח־נגד למפלגה השמרנית. שאר המנהיגים האשימו את מייסדי מפלגת העובדים החדשה בפלגנות והטיפו לפעול בתוך המפלגה הליברלית. אך המקימים לא ויתרו אלא התעקשו שמעמד העובדים זקוק למפלגה משלו שתהיה עצמאית מכל תלות בבעלי ההון.

אלא שכפי שבוב קרואו הסביר בהזדמנויות רבות, בעשורים האחרונים הפכה הלייבור למפלגה קפיטליסטית לחלוטין, שאימצה את סדר־היום הניאו־ליברלי, שתומכת בהפרטות (כולל של הרכבות ומערכת הבריאות), שאינה מתנגדת לחקיקה התאצ׳ריסטית נגד איגודי עובדים ושתומכת במלחמות אימפריאליסטיות כמו מלחמת עיראק. קרואו ושותפיו להנהגה הובילו את ה־RMT ליזום ולקדם בנייה של קול פוליטי חדש למעמד העובדים וקראו לאיגודים נוספים ללכת בעקבותיהם.

קרואו עצמו היה אמור לשמש כמועמד המוביל בקמפיין הבחירות לפרלמנט האירופי מטעם רשימת "לא לאיחוד האירופי — כן לזכויות עובדים", שיצאה נגד תכתיבי הצנע וההפרטות של ממסד האיחוד האירופי. הוא גם שימש כחבר ועדת ההיגוי המנהיגה את "קואליציית פעילי האיגודים והסוציאליסטים" (TUSC), שמתכוננת להריץ מאות מועמדים ומועמדות בבחירות למועצות המקומיות בחודש מאי הקרוב במסגרת הקמפיין הרחב ביותר שהובילה מפלגה משמאל ללייבור במשך דורות. בשתי ההתארגנויות תומך כיום ה־RMT באופן רשמי.

סולידריות בינלאומית

ה־RMT קידם שיתופי־פעולה בינלאומיים במאבקים נגד הפרטה של רכבות ולמען זכויות עובדים בכלל, מחה נגד כליאה של מנהיגי עובדים ברחבי העולם ועוד. האיגוד התנגד גם למלחמות אימפריאליסטיות ולפעולות של כיבוש ודיכוי בעולם, מהן הסובלים העיקריים הם העובדים והעובדות ברחבי העולם, לטובת האינטרסים הכלכליים והצבאיים של המעצמות הקפיטליסטיות והתאגידים הבינלאומיים. ה־RMT ואיגודים נוספים הובילו הפגנות נגד המעורבות של בריטניה במלחמה בעיראק.

בניגוד למקבילו הישראלי של קרואו, יו״ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, שרק בנובמבר האחרון קרא בראיון לעיתון גלובס "להפריט את הנמלים כאן ומיד" ונתן יד לקידום הפרטת הרכבת ולהדחתם האנטי־דמוקרטית של גילה אדרעי וחברי ועד הרכבת, הנהגת ה־RMT תמכה במאבק נגד הפרטת רכבת ישראל. נשיא ה־RMT דאז, אלכס גורדון, נענה לפנייה מתנועת "מאבק סוציאליסטי" ושיגר מכתב תמיכה לחיזוק מאבק עובדים הרכבת.

בשנת 2009 מחה ה־RMT על הכוונה הגזענית לפטר עובדים ערבים, שעבדו משך שנים כתצפיתנים ברכבת, בתירוץ שהתפקיד דורש כביכול הכשרה צבאית. גם במאבק זה של עובדי קבלן לא מאורגנים, שאמנם בסופו של דבר ניצח, לא נקפה הנהגת ההסתדרות אצבע לתמיכה. ה־RMT הפגין סולידריות בינלאומית עם עובדים ערבים ויהודים, ישראלים ופלסטינים, והתנגד למדיניות הכיבוש, ההתנחלות והמצור שהובילה ממשלת ההון הישראלית.

חברה סוציאליסטית

בוב קרואו שיתף־פעולה באופן קרוב עם המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־ווילס, מפלגת האחות של "מאבק סוציאליסטי", בבנייה של רשת חברי הוועדים וביוזמות לבניית חלופה פוליטית של מעמד העובדים. אבל קרואו היה גם סוציאליסט בעצמו ולא הסתיר זאת.

בפגישות של עובדים, או כשנאם בפני קבוצות פעילים שנאבקו בקיצוצי התקציב, נהג קרואו להסביר את התנגדותו לעצם הרעיון שהעובדים והציבור הרחב הם אלה שצריכים לשלם את מחיר המשבר הכלכלי שיצרו בעלי ההון והממשלות שפעלו בשירותם. בנאומיו ובפעילותו נהג קרואו להדגים את הנזקים שהשיטה הקפיטליסטית גורמת לתנאי המחיה של מעמד העובדים ושל מרבית החברה, ואת הצורך להיאבק לחברה סוציאליסטית ודמוקרטית.

חייו ופעילותו צריכים לשמש השראה עבורנו גם כאן בישראל לבנות כוח איגוד מקצועי לוחמני ודמוקרטי, וגם חלופה פוליטית של מעמד העובדים שתקדם שינוי סוציאליסטי, כדי שאלו יוכלו לשמש כלי מאבק עוצמתיים במאבק נגד שלטון ההון.

קרואו נפטר אך מורשתו תחיה.



 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.