₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


מאה למהפכה הרוסית
מהפכת אוקטובר 1917: כשהעובדים לקחו לידיהם את השלטון
על רקע שרשרת המשברים החמורים שהמערכת הקפיטליסטית יוצרת ברמה הגלובלית, ישנם כיום לקחים רבים ללמוד ממהפכת אוקטובר, עם הפנים למהפכה חברתית חדשה במאה ה־21

הדפסה

באופן צפוי לחלוטין, ציון מאה שנים למהפכה הרוסית לווה בתקשורת הממסדית בשטף של עצבנות. זו לא כוונה בעיקרה למהפכת פברואר ה"מקובלת" אלא למהפכת אוקטובר. קקופוניה של סילופים והכפשות חותרת להטביע את ההיסטוריה האמיתית של אותה מהפכה.

אין זה מקרי. ברחבי העולם, האליטות הקפיטליסטיות מאבדות את יכולתן לשלוט. באופן גובר, מאורעות יוצאים משליטתן שעה שהמיאוס והזעם האצורים בקרב ההמונים מתחילים לבטא עצמם.

כשנגיד בנק אנגליה, מארק קרני, מתחיל להזהיר מפני מרידות שבפתח מכיוון שה"מתוסכלים והמפוחדים" מתחילים להתפכח מהמערכת הקפיטליסטית, ניכר שהגורמים המשקיעים הכי הרבה מחשבה בקרב המעמד השליט מתחילים לחשוש מהתפתחות של מהפכה.

במהפכת אוקטובר 1917 (נובמבר לפי הלוח החדש), מעמד העובדים ברוסיה, בהובלת המפלגה הבולשביקית, הצליח לקחת את השלטון והתחיל לכונן דמוקרטיה סוציאליסטית אמיתית. עד היום זהו מאורע השחרור הגדול בהיסטוריה האנושית. מבחינת המעמד הקפיטליסטי חיוני שהלקחים מאותה המהפכה ההיסטורית ייקברו.

המערכת הקפיטליסטית נחלה ניצחון אידיאולוגי לפני רבע מאה עם התמוטטות המערכת הסטליניסטית. הפילוסוף האמריקאי פרנסיס פוקויאמה ניסח זאת בבוטות ב־1989: "מה שאנו עדים לו הוא לא רק קץ המלחמה הקרה... אלא קץ ההיסטוריה באשר היא: כלומר, נקודת הסיום של האבולוציה האידיאולוגית של האדם והשתרשותה האוניברסלית של הדמוקרטיה הליברלית המערבית כצורתו הסופית של ממשל אנושי".

כיום, על רקע מלחמות, משברים כלכליים ועלייה של תנועות פופוליסטיות, הפרספקטיבה של פוקויאמה הופרכה לחלוטין והוא כבר מזמן שינה את עמדתו. אולם באותה העת עלתה ברצינות הטענה, ולא רק מצידו, שהקפיטליזם יבטיח, באופן הולך וגובר, עתיד של דמוקרטיה, יציבות ועושר עבור הרוב. אפילו אז הפרשנים הקפיטליסטים חשו צורך לקבור את ההיסטוריה האמיתית של המהפכה הרוסית ופעלו כדי לפמפם ללא הרף את השקר שהסתאבות המהפכה לכדי דיקטטורה ברוטלית הייתה בלתי נמנעת.

אלא שבימינו, כשברור הרבה יותר שהקפיטליזם מוביל דווקא למשברים, להתרוששות ולכפיית צנע על הרוב, ישנו עניין גובר ברעיונות סוציאליסטיים, וחשש גובר בקרב האליטות הקפיטליסטיות ששלטונן עשוי לעמוד שוב תחת איום.

הזדמנויות

במהלך מאה השנים שחלפו נוצרו הזדמנויות רבות שבהן מעמד העובדים והעובדות במדינות שונות היה עשוי ללכת בדרכם של העובדים הרוסים ב־1917. בניגוד לטענה שעולה מצד אידיאולוגים של המערכת הקפיטליסטית, הזדמנויות אלו לא התקיימו רק בחברות בלתי מפותחות כלכלית.

בגל המהפכני שסחף את אירופה לאחר 1917, היה זה מעמד העובדים הגרמני העצום שניצב בפני ההזדמנות הגדולה ביותר לקחת לידיו את השלטון. בצרפת ב־1968 התארגנה שביתה כללית מהפכנית של 10 מיליון עובדים — הם השתלטו על המפעלים והחלו לצעוד לעבר שינוי סוציאליסטי, אך נחסמו על־ידי מנהיגי הארגונים שלהם עצמם. במהפכה הפורטוגלית של 1974, המדינה הקפיטליסטית קרסה. במקרים אלה ואחרים, תנועות מהפכניות התפתחו בארצות קפיטליסטיות "מתקדמות" כלכלית.

מדוע מעמד העובדים הצליח לנצל את ההזדמנות שנוצרה ברוסיה באוקטובר 1917 אבל לא במקרים רבים אחרים בהמשך? ההבדל הגדול ביותר בין המקרים השונים להשוואה הוא עצם קיומה בתמונה של מפלגה מהסוג של המפלגה הבולשביקית.

מהפכה בחברה לא יכולה להתחולל כתוצאה מקריאה של מפלגה כזו או אחרת, היא מתפתחת כשההמונים אינם מצליחים למצוא כל מוצא אחר ואז פורצים לזירת ההיסטוריה.

זה קרה ברוסיה בפברואר 1917. שלטון הצאר הופל בידי תנועה הרואית של העובדים והעובדות ושל החיילים. אולם באותו השלב הם עדיין לא היו מודעים לגמרי לכוחם שלהם, מה שאיפשר למעמד הקפיטליסטי להיכנס לריק הפוליטי.

המהפכה אז התפתחה לאורך תשעה חודשים של התקדמות ונסיגה, שבמהלכם מעמד העובדים בחן את כלל המפלגות. "ימי יולי" סללו את הדרך למתקפה של מהפכת־הנגד, עם הרדיפה הברוטלית של הבולשביקים ב"חודש ההסתה הגדולה".

חזית מאוחדת

מהפכת־הנגד הגיעה כשהרמטכ״ל הרוסי, הגנרל המלוכני קורנילוב, ניסה, בחסות החלטה של ממשלת הקואליציה של קרנסקי, להטביע את המהפכה בדם והחל להזיז כוחות לעבר פטרוגרד הבירה (כיום סנקט־פטרבורג). הוא הובס בעזרת היישום האפקטיבי ביותר שנראה עד היום של טקטיקת "חזית מאוחדת".

בחזית מאוחדת ארגוני עובדים שונים, רפורמיסטיים ומהפכניים, לוקחים חלק במאבק משותף, אך שומרים על עצמאות מוחלטת ועל הזכות להעלות ביקורת במסגרת שיתוף הפעולה. בשורה התחתונה: "לצעוד לחוד, להכות יחד", כפי שסיכם זאת ליאון טרוצקי, שהיה שותף להנהגת המהפכה לצד לנין.

במקרה המדובר, ראש הממשלה קרנסקי שיתף פעולה עם תוכניותיו של קורנילוב מתוך הנחה שניתן יהיה לדכא את העובדים המורדים, ובד־בבד לשמר את הממשלה הזמנית, שהגיעה לשלטון על גב מאבקם של העובדים.

אולם לקורנילוב היו תוכניות מרחיקות לכת יותר. החזרת משטר הצאר והבטחת שלטונו הצריכה חזרה לדיקטטורה ברוטלית, שתיפטר גם מהממשלה הזמנית. הממשלה נותרה תלויה באוויר, שעה שההמונים עצמם מחצו את ניסיון ההפיכה של קורנילוב. את המאבק הובילו הבולשביקים, שחלקם, כולל טרוצקי, שוחררו מהכלא כדי להגן על פטרוגרד.

היה זה רגע מכריע בהתגבשות התמיכה היותר־ויותר עיקשת במפלגה הבולשביקית מקרב ההמונים, שבחנו את הבולשביקים בפעולה ונוכחו לדעת שזוהי המפלגה היחידה שייצגה באופן ממשי את האינטרסים שלהם.

חייל אחד בחיל־המצב של מוסקבה אמר: "לאחר הניסיון של קורנילוב, כל החיילים תפסו צבע בולשביקי... כולם נדהמו מהדרך שבה האזהרה [מצד הבולשביקים] התגשמה... שהגנרל קורנילוב יגיע בקרוב לפתחה של פטרוגרד".

התרחבות

המפלגה הבולשביקית גדלה בשיעור עצום במהלך אוגוסט וספטמבר. ההמונים "שותים את הסיסמאות הבולשביקיות בטבעיות שבה הם נושמים אוויר". בחיל־המצב של פטרוגרד התמיכה בבולשביקים נסקה ל־90%, ובחלק מהיחידות אף מעל 95%. בוועדי העובדים במפעלים ובמקומות העבודה, אותו התהליך התרחש.

אך בתחילת המהפכה בפברואר, הבולשביקים היו מיעוט קטנטן. בשלב ההוא לנין טען: "אנו מוכרחים לבסס עצמנו רק על תודעת ההמונים. אפילו אם נחוץ להישאר במיעוט, שכך יהיה... נמשיך לקדם את עבודת הביקורת הפוליטית במטרה לשחרר את ההמונים מהולכת שולל. הקו שלנו יתברר כנכון. כל המדוכאים יגיעו אלינו. אין להם מוצא אחר". זה מה שקרה בעקבות תבוסת קורנילוב.

התמיכה הגוברת של מעמד העובדים ושל החיילים בבולשביקים נבעה, במהותה, מהעובדה שהם היו המפלגה היחידה שהייתה מסוגלת להביא "שלום, לחם ואדמה", דרישות המהפכה.

לכל שאר המפלגות, שסירבו לסיים עם הקפיטליזם, לא הייתה אפשרות להציע יותר מאשר מילים חמות — עובדה שנחשפה בעיני מעמד העובדים לאורך תשעת חודשי המהפכה.

בניגוד למי שבצדק רוצים כיום במהפכה חברתית אך מאמינים שניתן יהיה להשיג זאת אם יצטיירו בכל שלב במאבק כ"רדיקלים" ככל האפשר, הבולשביקים תיעדפו הסברה סבלנית של הרעיונות שלהם, תוך ביטחון שיוכלו לשכנע ולהעביר לצידם את מעמד העובדים על בסיס ניסיון.

חוברת ההסברה של לנין, "הקטסטרופה הממשמשת ובאה ואיך להילחם בה", שפורסמה ערב המהפכה באוקטובר 1917, נוקטת בדיוק בגישה הזאת. היא מסבירה בסבלנות שהמוצא היחידי מהסיוט שבפניו ניצבת רוסיה הוא סדרת צעדים: הלאמת הבנקים, פיקוח של העובדים על המשק, פתיחת ספרי החשבונות לביקורת בידי ועדי עובדים ואיכרים, סוף לסודות העסקיים ועוד — ושמעמד העובדים הוא הכוח היחידי המסוגל ליישם את התוכנית הזאת.

מהפכות הן תמיד תהליך ולא מאורע יחיד, ומתפתחות לאורך חודשים או בדרך־כלל לאורך שנים. מאורעות המהפכה הרוסית היו דחוסים במיוחד בהשפעת הדחיפות שבסיום זוועת מלחמת העולם הראשונה. אך בעוד שהקצב היה יוצא־דופן, אותם התהליכים הכלליים מתחוללים בכל המהפכות. כולן מגיעות לבסוף לרגעים מכריעים שבהם עולה על הפרק שאלת השלטון.

אם ההמונים המדוכאים לא מנצלים את ההזדמנות, מגיעה באופן בלתי נמנע תקופה של בלבול ודמורליזציה שכוחות ריאקציה מנצלים כדי לרסק את המהפכה. אין ספק שאם מעמד העובדים, בהובלת הבולשביקים, לא היה לוקח את השלטון ב־1917, מה שהיה מתרחש תחת זאת הוא ניסיון הפיכה צבאי נוסף וכינון של דיקטטורה ברוטלית, ולא הדמוקרטיה הקפיטליסטית השלווה שמדמיינים כיום היסטוריונים ממסדיים.

היה ברור בסתיו 1917 שמעמד העובדים, שהיה מרוכז במפעלי ענק, לא יכול היה יותר לחיות עם מצב העניינים הישן. לא רק מעמד העובדים; 77% ממחוזות האיכרים היו במרד שעה שהדרישות לקרקעות נעשו מחרישות אוזניים.

עם זאת, קיומם של תנאים כאלה אינו מוביל אוטומטית ללקיחת השלטון על־ידי מעמד העובדים. פעמים רבות, לפני כן ומאז, ההזדמנות הוחמצה כתוצאה מהנהגה בלתי מספקת.

עיתוי

תקופה מהפכנית היא כזו שבה המאורעות מרוכזים מאוד. כפי שציין פרידריך אנגלס, בבחינת ההיסטוריה, ישנן תקופות שבהן עשרים שנה נראות כמו יום אחד, ואז יכול להיות יום אחד שבו מתרכזים מאורעות של עשרים שנה.

לנין, שנאלץ להימלט ולרדת למחתרת בפינלנד תחת איומי הרצח של "ימי יולי", כתב לבולשביקים ודחק בהם להוביל את המהפכה, שכן גורל רוסיה עשוי להיות מוכרע בטווח זמן של יומיים־שלושה. בפועל, חלון ההזדמנויות עבור מעמד העובדים והאיכרות הענייה ללקיחת השלטון נפתח לזמן רב יותר — אך הוא לא היה ממשיך להתקיים לאורך שבועות רבים נוספים בתרחיש שבו לא הייתה מתרחשת באותה העת מהפכה מוצלחת.

מייד לפני מהפכת אוקטובר, העובדים בפטרוגרד ובערים אחרות חשו תסכול רב והחלו לחשוש שאולי גם הבולשביקים אחרי הכול יתגלו כשאר המפלגות, ויהססו ויסרבו לקחת את השלטון.

לנין, מחשש לפספוס ההזדמנות ולהתנוונות הסובייטים (המועצות המהפכניות) תחת הנהגות המנשביקים והסוציאל־רבולוציונרים, האיץ במפלגה הבולשביקית לקחת את השלטון ולהסתמך על ועדי המפעלים, שבאותו הזמן שיקפו באופן קרוב יותר מהסובייטים את הלך הרוח בקרב מעמד העובדים. עם זאת, טרוצקי, שהיה בשטח בפטרוגרד, היה מודע יותר לשינויים החדים שהתרחשו בסובייטים בהשפעת האירועים. סובייט פטרוגרד, הסובייט החשוב ביותר באותה התקופה, נע דרמטית לצד הבולשביקים, ובחר בטרוצקי כיו״ר בספטמבר.

ממשלת קרנסקי נערכה להזזת גדודי החיילים בפאתי פטרוגרד, בבירור כהכנה לניסיון להכניע צבאית את פטרוגרד ה"בולשביקית". בתגובה, סובייט פטרוגרד אירגן את 'הוועד המהפכני הצבאי' להגנת הישגי המהפכה. גוף זה אירגן את התקוממות אוקטובר. המהפכה בוצעה על בסיס הארגונים הדמוקרטיים ביותר, הסובייטים. היא כוננה מדינת עובדים דמוקרטית ביותר.

אך הדבר התאפשר רק בזכות קיומו של "הגורם הסובייקטיבי", המפלגה הבולשביקית.

כיום, באופן מובן, בהתחשב ברקורד של הדיקטטורות הסטליניסטיות ובהתקפות הפראיות על מעמד העובדים המיושמות בידי כל מפלגות הממסד, שוררת ספקנות רווחת ביחס למפלגות ולארגונים פוליטיים בכלל. למרות זאת, כפי שהראו התגייסויות המוניות לתמיכה בקמפיינים של קורבין, סנדרס, מלנשון ועוד, ניתן להתגבר על כך כשעובדים וצעירים רואים את האפשרות האמיתית לשינוי.

המהפכה הרוסית המחישה שתנאי מקדים חיוני למהפכה מוצלחת הוא מפלגה מסוג שונה לחלוטין — מפלגת המונים דמוקרטית, עם הנהגה מהפכנית מרחיקת ראות, המבוססת ונשלטת דמוקרטית על־ידי העובדים והעובדות המודעים פוליטית.

דמוקרטיה

המהפכה כוננה מדינה שהייתה דמוקרטית הרבה יותר מהמדינות הקפיטליסטיות הכי "דמוקרטיות". לנין ערך את ההשוואה באופן הבא: "הממשלה הסובייטית היא הראשונה בעולם (או, ליתר דיוק, השנייה, מכיוון שהקומונה הפריזאית [1871] החלה לעשות את אותו הדבר) לגייס את הציבור, וספציפית את הציבור המנוצל, לעבודת הניהול.

"באמצעות אלפי מחסומים שונים נבלמת השתתפותם של האנשים העובדים בפרלמנטים בורגניים (הם לעולם לא מכריעים סוגיות חשובות תחת דמוקרטיה בורגנית, אלו מוכרעות בידי הבורסות והבנקים), והעובדים יודעים וחשים, רואים ומבינים היטב שהפרלמנטים הבורגניים הם מוסדות זרים להם, אמצעים לדיכוי העובדים והעובדות על־ידי הבורגנות, אמצעים של מעמד עוין, של מיעוט מנצל".

מדינת העובדים הדמוקרטית הזאת הגיעה להישגים אדירים. היא הסתאבה, אך לא בגלל חולשה כלשהי הטבועה במרקסיזם אלא מכיוון שנותרה מבודדת. מלכתחילה הבולשביקים ראו במהפכה הרוסית צעד ראשון במהפכה אירופית ועולמית. הם ידעו שלעולם לא ניתן יהיה להשיג סוציאליזם בארץ אחת, במיוחד בארץ ענייה ונחשלת כלכלית כרוסיה של אז. היו מהפכות והתפרצויות המוניות, לרבות בגרמניה ב־1918 ובהונגריה ב־1919, שאם הייתה ברשותן הנהגה דוגמת הבולשביקים, היו מסוגלות לשנות לחלוטין את המצב באירופה ובעולם, וכתוצאה מכך את ההיסטוריה של המאה ה־20 בכללותה.

במקום זאת, מדינת העובדים הצעירה נותרה לבדה להתמודד עם מלחמת אזרחים, שעה שאצולת ההון והקרקעות שנושלה מנכסיה שיתפה פעולה עם 21 צבאות בשירות האימפריאליזם במטרה לרסק את המהפכה. הם כשלו בכך בראש ובראשונה בשל הסולידריות הבינלאומית העצומה לה זכתה ברית המועצות מקרב עובדים ועובדות.

כיום

כיום, יותר מרבע מאה לאחר שברית המועצות, שהסתאבה לדיקטטורה ברוטלית, התמוטטה לבסוף, ישנם לקחים רבים ללמוד ממהפכת אוקטובר. פעם נוספת אנו רואים את מעמד העובדים מתחיל לחפש אחר אלטרנטיבה למערכת הקפיטליסטית הרקובה. בשנים האחרונות הספקנו כבר לקבל הצצה לעוצמתו של מעמד העובדים, במיוחד במהפכות הערביות של 2011 שהפילו ארבע דיקטטורות ברוטליות.

בד־בבד, בתבוסת אותו גל חדש ראשון של מהפכות אנחנו רואים גם שהצורך לחתור לבניית מפלגות המונים מהפכניות ברחבי העולם, שיחברו יחד במסגרת אינטרנציונל, נותר מכריע עבור המאבק לסוציאליזם במאה ה־21.

*   התפרסם במקור בשבועון The Socialist של המפלגה הסוציאליסטית, חטיבת אנגליה־וויילס של ה־CWI. מאנגלית: שחר בן־חורין.


 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.