משבר האקלים ממשיך להתעצם ותופעותיו מחריפות. חוקרי אקלים מתריעים ממחזור חדש של תופעת ״אל ניניו״ שאת סימניה כבר התחילו לראות באוקיינוס השקט. מדובר בתופעת אקלים בעלת אפקט מחמם, שתגדיל את התדירות של אירועי טבע הרסניים כמו שטפונות ובצורות. למרות הסכנה הממשית, מאז הסכם פריז ב־2015 ופרסום דו״חות אזהרה חמורים של ה־IPCC, הממשלות הקפיטליסטיות לא נקטו בשום צעדים קונקרטיים לבלום את משבר האקלים.

חוק האקלים של ממשלת בנט־לפיד אושר בשנה שעברה בקריאה ראשונה. עוד בנוסחו הראשוני החוק ביקש לצמצם את פליטות גזי החממה ב־27% בלבד עד 2030. היעד חלש, נחשב לנמוך בהשוואה עולמית, ואינו עומד בקנה אחד עם הידע המדעי בנושא, לפיו נדרשות מדינות העולם להפחית מעל 50% מפליטות גזי החממה עד 2030 כדי להגביל את עליית הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ ואת השפעותיו החמורות ביותר של משבר האקלים.

ארגונים סביבתיים הזהירו שהחוק הוא פשרה עצובה שלא תואמת למציאות ולדחיפות של משבר האקלים. מעט לאחר הקמת ממשלת נתניהו החדשה, המשרד להגנת הסביבה הכריז על כוונתו להעלות את היעדים מהפחתת פליטות של 27% להפחתה של 50% עד סוף העשור. במשרד האוצר זעמו, ודרשו לעבור על כל סעיף בחוק מחדש. בהמלצת האוצר, ב־5 במאי רה״מ נתניהו דחה את ההצבעה על החוק.

באוצר דורשים להפחית מסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה ולהעביר סמכויות רבות יותר למשרד ראש הממשלה. הם רוצים להחליש את המשרד להגנת הסביבה — בתקציבים וביכולת האכיפה שלו נגד זיהום אוויר, מפגעים סביבתיים, ועוד — כדי לאפשר לבעלי ההון להמשיך להרוויח מהרס הסביבה. נראה שלשרה סילמן, שקיבלה את המשרד כמתנה על פרישתה מקואליציית בנט־לפיד, לא באמת אכפת מכך — סדר היום שלה מוקדש יותר למפגש עם מכחישי התחממות גלובלית מאשר לארגוני סביבה.

בנוסף לכך, ארגוני הסביבה מתריעים גם על סכנות ההפיכה המשפטית, שעתידה לפגוע משמעותית ביכולת לתבוע ולעתור לבג״ץ — כלי שמאבקים סביבתיים משתמשים בו. גם חוק ההסדרים שאושר, טומן בחובו שורה של מהלכים שיפגעו ביכולת ההגנה על הסביבה ויעבירו מסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה לוועדת התשתיות הלאומיות, כמו מתן פטור מחוק אוויר נקי עבור חברת החשמל וליצרני חשמל פרטיים.

בתנועת המחאה נגד הממשלה וההפיכה המשפטית צריכים להישמע יותר קולות שמזכירים את משבר האקלים ונאבקים למען צדק אקלימי. באופן כללי, כדי שהמחאה תצבור מחדש מומנטום, סדר היום שלה צריך להתרחב. יש למשבר האקלים השפעות ישירות על מציאות החיים של כולנו, ובמיוחד על אוכלוסיות מוחלשות, כמו החברה הפלסטינית וערי הפריפריה. מחסור במזון כתוצאה מבצורות, למשל, מעלה עוד יותר את יוקר המחיה.

עכשיו, יותר מתמיד, דרושה אלטרנטיבה פוליטית שקושרת מאבקים במקום להפריד ביניהם ושמרכזת במקום אחד את המסקנות של מאבקים שונים, כולל מאבקים למען האקלים והסביבה.

מה שעומד מאחורי העברת הסמכויות למשרד האוצר זה הרצון של בעלי ההון והמעמד השליט הקפיטליסטי להבטיח את שורת הרווח שלהם גם כשהמערכת האקולוגית במשבר מחריף.

מול זה, צריך לבנות כוח פוליטי ששם את החיים והרווחה במקום הרווחים. יש עוד זמן להתכונן לנזקים החמורים ביותר של משבר האקלים, אבל בשביל זה צריך מיסוי על בעלי ההון לבניית תשתיות ירוקות והלאמת תאגידים מזהמים ומשאבי טבע כדי לבצע השקעה מסיבית בתשתיות, בתחבורה ובאופני הייצור, לשם תכנון דמוקרטי ומקיים לטווח ארוך.

גם מעבר מהיר למקורות אנרגיה חלופיים ושיתוף פעולה בקנה מידה בינלאומי הם הכרח קיומי. המעמד השליט לא מעוניין ולא יכול לעשות את זה. לכן, בשביל לעשות שינוי אמיתי במציאות החיים שלנו, נחוץ מאבק עם התגייסות של מעמד העובדים והעובדות.