באחרונה התבשרנו שכמות הגז בקידוח 'לוויתן' היא הגדולה ביותר שנמצאה בעולם בעשור האחרון במים עמוקים. שווי המאגר מוערך כעת בכ־90 מיליארד דולר.

ברון הגז יצחק תשובה איים בעקבות פרסום מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי כי "ייתכן שהגז הישראלי לא ייצא מהאדמה" אם יאומצו מסקנות־הביניים המינוריות של הוועדה שמינה משרד האוצר — ששקלה בסך הכול להעלות בעוד כמה שנים באופן מזערי את שיעור המס על רווחי הגז. התשובה לאיום של תשובה וחבריו היא פשוטה: העברה של המשאבים האלו לבעליהם הלגיטימיים, כלומר לידיים ציבוריות.

אפילו בקרב כלכלנים קפיטליסטיים רווחת התמיכה בהלאמת משאבי גז ונפט כמשאבים אסטרטגיים. כיום כ־80% מעתודות הנפט העולמיות מולאמות. בנוסף לכך קיימת מגמה של העלאת התמלוגים, בייחוד על רקע עליית מחירי האנרגיה. כך למשל בארה״ב, ארץ המקור של נובל אנרג׳י, אחוז התמלוגים גבוה יותר (עובדה זו, אגב, לא הפריעה לממשל האמריקאי ללחוץ על ממשלת ישראל להימנע מהעלאת התמלוגים).

המנטרות של הלוביסטים

בשנת 2001, בעקבות תגליות מצבורי גז, משרד האוצר הציע משיקולי מקורות תקציביים לעדכן כלפי מעלה את גובה התמלוגים, שעד היום מסתכם ב־12.5% בלבד בהתאם לחוק הנפט משנת 1952. בעוד שאחד הטיעונים שמדקלמים הלוביסטים של ברוני הגז הוא טיעון ה"רטרואקטיוויות", הם שוכחים לספר כי כבר לפני עשור הם הביאו לביטול אותה ההצעה. גדעון תדמור, אז והיום מנכ״ל 'דלק אנרגיה' שבבעלות תשובה אמר אז "שנולדה כאן תרנגולת שעשויה להטיל ביצי זהב, ולפני שהיא מטילה את הביצה הראשונה רוצים לשחוט אותה".

כעת משנמצא גז והוא כבר מזרים רווחים גבוהים לכיס הטייקונים, הם טוענים שמדובר במהלך "רטרואקטיווי", כלומר כזה שמפר התחייבויות קודמות כלפיהם. מעניין שבעלי־ההון לא מעלים טענה דומה כשמדובר בהפחתות המסורתיות במיסים לתאגידים הגדולים, או כשמדובר בקיצוץ בבשר־החי של מעמד העובדים ושל העניים — כאשר מעלים את המע״מ, מקצצים בשירותים לציבור, מייקרים את שכר־הלימוד, וכדומה. אם מתקבל טיעון הרטרואקטיוויות, משמע שלא ניתן להעלות את התמלוגים על רוב שטחי החיפוש, מאחר שהם כבר "תפוסים" על־ידי התאגידים השונים. אין זה תמוה, משום שלשיטתם של ברוני הגז כל פגיעה ברווחיהם היא בלתי לגיטימית.

עוד טיעון שאהוב על תשובה ושות' הוא טיעון ה"סיכון" שבהשקעה, שנועד להצדיק שיעורי רווח אסטרונומיים. טיעון זה מתייחס למאות קידוחים שנעשו לכאורה על־ידי משקיעים פרטיים לאורך השנים ושלא הולידו דבר. במציאות, יותר מ־60% מהקידוחים נעשו בידי חברות ממשלתיות.

גם על היתר לא ה"משקיעים" לקחו את הסיכון: לא רק שכיסם הפרטי לא נפגע ושהשקעות התאגידים נעשות מבחירה במסגרת הימורים במרדף אחר רווחים, אלא שכספים אלה גויסו מקופות הפנסיה והגמל ומהלוואות של בנקים שממומנות על־ידי רישוש חשבונות העו״ש של האנשים העובדים. ראוי להדגיש גם שמקור המיליארדים שמשמשים את בעלי־ההון להשקעות הוא בסופו של דבר בניצול של עבודה חברתית ומשאבים.

הספין הפטריוטי של ברוני הגז

בניסיון להדוף את הכעס הציבורי, ברוני הגז פנו בשנה האחרונה למהלך של ספין פטריוטי ציני שמנסה לטפח באופן מובהק סנטימנטים לאומניים־גזעניים ולזרוע פחד בטחוני. הקמפיין, בגיבוי פעיל של ארגוני הסטודנטים הימניים "אם תרצו" ו"הפורום למען ארץ ישראל", קידם את הטענה שגז "כחול־לבן" מופלה לרעה לטובת "גז ערבי" וכי ישנם גורמים כגון "הקרן החדשה לישראל" שפועלים באופן קונספירטיווי להשגת עדיפות כזאת ל"גז הערבי" (לא משנה שבתאגיד הגז המצרי שותף גם בעל־ההון הישראלי יוסי מימן, ושהגז ה"ישראלי" נשלט גם על־ידי בעלי־הון אמריקאים). טענה אחרת שהעלו תשובה וחבריו היא שסיוע איראני לקידוחי גז לבנוניים יגביר את איום הטרור באזור, ולכן אסור "להפריע" לטייקונים הישראלים והאמריקאים.

בהקשר זה הכריזה בפאניקה ח״כ אנסטסיה מיכאלי מ"ישראל ביתנו" כי "כל עיכוב פועל לטובת אויבינו. ישנם גורמים בתוכנו שמנסים לעכב את התגליות; שירותי הביטחון צריכים לבדוק קשר בין אותם גורמים לפעילות חתרנית נגד המדינה". כך פועלים בימין באופן גלוי כדי לדאוג לאינטרסים של ברוני גז אמריקאים וישראלים, ומנצלים את ההזדמנות לקידום אג׳נדה גזענית ומחרחרת־מלחמה.

הגז שייך לציבור — להלאים אותו עכשיו!

השנה היינו עדים לאסון הסביבתי במפרץ מקסיקו שנגרם באתר קידוחים של תאגיד BP. רק לאחר חמישה חודשים נסתמה באר הנפט הדולפת. המשקיעים הגדולים בתאגיד הפרטי באופן טבעי לא רואים את האינטרס של כלל החברה אלא את שורת הרווח של התאגיד ולעיתים קרובות רק את שורת הרווח שלהם עצמם. הדבר מתנגש עם הצורך החברתי לנהל משאב חיוני כמו משאב אנרגיה בצורה בטיחותית עם עמידה בתקני איכות סביבה מחמירים.

ואיפה הנהגת ההסתדרות בכל הסיפור הזה? בזמן שישנה מודעות ציבורית נגד תהליכי ההפרטות, הממשלה ממשיכה בתהליכי הפרטה שונים בחסות השקט התעשייתי שהנהגת ההסתדרות בראשות עיני אוכפת. כך, במקום שנהפוך את הגלגל ונביא להלאמת משאבים ציבוריים, מכונת הייבוש התקציבי של שירותים והפרטתם ממשיכה לפעול. צעדים ארגוניים נחרצים מצד ההסתדרות הכללית, כולל שימוש בנשק השביתה, בדרישה לקחת מידי בעלי־ההון את השליטה במשאבי הגז והנפט, היו יכולים לשנות את התמונה לחלוטין.

יש להיאבק למען הלאמת משאבי הגז והנפט, תוך מתן פיצוי רק על בסיס צורך מוכח, ולהעבירם לבעלות ציבורית מלאה תחת פיקוח דמוקרטי של נציגי עובדים וארגוני סביבה לשם הבטחת הבטיחות ועמידה בתקני איכות סביבה. בד בבד, יש לדרוש שהרווחים ישמשו להשקעה מאסיווית בבריאות, חינוך, רווחה, דיור וסביבה, כולל יצירת מישרות בתנאים הוגנים. הגיע הזמן לעבור למתקפה, הגיע הזמן להלאמה!