חינוך? — לא בבית ספרנו! "יבוטלו בחינות הבגרות", "לשנות את שיטת הבגרויות"... מדי שנה מופיעות כותרות כאלו בעיתונים. מדי שנה מתקיימים דיונים חוזרים ונשנים בתוכן הבחינות, צורתן והרכבן. מה הוא למעשה הפגם בבחינות הבגרות? במי ובמה הן פוגעות? 2,478
תלמיד תיכון ביקורתי יגיד משהו כמו: "בחינות הבגרות מלחיצות מאוד, דורשות המון זמן והשקעה, וממילא שוכחים את רוב החומר מיד אחרי הבחינה". מורה תיכון אכפתי היה מוסיף משהו בסגנון: "לעתים הייתי מעדיף ללמד חומר אחר, משמעותי יותר, או אולי ללמד בדרך אחרת". "מה כל הדיבורים האלו באוויר?!" — מחזירים אותנו הורי התלמיד למציאות — "הרי צריך תעודת בגרות בשביל להגיע לאוניברסיטה, לעשות תואר, למצוא עבודה ולהסתדר בחיים!".
ובאמת ההורים צודקים, ורוב המורים והתלמידים מסכימים איתם. היום בישראל, קשה להתפרנס בכבוד והמסלול בגרות־פסיכומטרי־תואר הוא הדרך היחידה להשיג עבודה סבירה. וכך, בהסכמה כללית של המורים, ההורים והתלמידים, הופכת מערכת החינוך לתעשיית ציונים ותעודות. למרבה הצער, באותם בתי־מסחר חשובים הנקראים בתי־ספר נשכחו המטרות העומדות מאחורי התעשייה החשובה הנקראת מערכת החינוך. הדרישה להכין את התלמידים לבחינות הבגרות מכתיבה שיטות לימוד הפוגעות בהם ומוציאה את ה"חינוך" מ"מערכת החינוך". חלק מהציון הסופי בתעודת הבגרות הוא "ציון מגן", שמשקף את תפקודו של התלמיד במשך שנת הלימודים. כדי שיהיה אפשר לתת ציון כזה יש לערוך בחינות רבות, שגם מהוות הכנה לבחינות הבגרות. כתוצאה מכך העיסוק העיקרי של בית־הספר, אחרי העברת מידע, הוא ההכנה לבחינות. קל לראות ולהבין שהכנה לבחינות היא דבר חשוב — הרי בלי תעודה טובה לא מגיעים רחוק. פחות קל להבין ולראות איך שיטת הבחינות פוגעת בתלמיד. מכיוון שיש צורך בעיקר בשינון מידע ו"הקאתו" בבחינה באופן קריא, תלמיד התיכון כמעט ואינו מקבל הזדמנות לפתח כלי חשיבה של ביקורת וניתוח. משמעות עובדה זו היא שגם החומר שכביכול לומד התלמיד כמעט שאינו מופנם, והוא נשכח לאחר הבחינה. נוסף לכך, הלחץ של הבחינות והיקף החומר שיש ללמוד עד לבחינת הבגרות מדכאים התפתחות של יצירתיות, סקרנות ועניין בחומר הנלמד. לרוב התלמיד מפתח דחייה מפעולת הלמידה עצמה. גם החינוך לנורמות חברתיות בסיסיות, המתהדר בשם "חינוך לערכים", נזנח במידה רבה מאוד ומשאיר חלל ריק, שאותו ממלאת בעיקר הטלוויזיה. כך דואגת המערכת לאספקה טרייה של אנשים צייתנים ופאסיביים שימשיכו לשרת אותה. השלכה נוספת של דמותה הנוכחית של מערכת החינוך היא בתחום מעמד המורה. כיוון שפעולות חינוכיות רבות נותרות מחוץ לכותלי בית־הספר התיכון, הופכת ההוראה למקצוע שתכליתו העיקרית היא, כאמור, הדרכת התלמידים בשינון מידע ובחינתם. דבר זה גורר התייחסות מזלזלת למקצועות ההוראה, ועבודת ההוראה נחשבת לעבודה משעממת, קשה וזניחה לעומת עבודה במקצועות אחרים, כמו מקצועות ההיי־טק. בצירוף סיבות נוספות, כמו שכר המורים הנמוך, נוצר מצב שבו מעמד המורה בחברה הישראלית הוא נמוך מאוד. כתוצאה מכך חלק מהאנשים שמגיעים לתפקידי הוראה לא מתעניינים בכלל בחינוך, או אינם די מוכשרים ומתאימים למערכת החינוך. חלקם אף מתייחסים לעבודה בחינוך כשלב ביניים בדרך לקריירה בתחום אחר. בצורה דומה, מתרחקים אנשים מוכשרים ומתאימים ממערכת החינוך. באופן טבעי, הדבר פוגע באיכות ההוראה. כעת הגיע הזמן לשאול: איך נשפר את מערכת החינוך? היכן יש לשנות?בעשורים האחרונים התפתחו גישות רבות לחינוך, ונעשתה עבודה רבה מאוד ברמה התיאורטית. חלק מהאלטרנטיבות הגיעו לשלב של ניסוי, והן מוכרות לנו בצורת בתי־ספר פתוחים או דמוקרטיים. כצפוי, הן לא הפכו לאלטרנטיבה המספקת תשובה לכלל האוכלוסייה. ייתכנו סיבות רבות לכך, אך העיקרית שבהן היא שבתי־הספר הניסויים האלו פועלים במסגרת חברתית שבה "בלי תעודה — אין עבודה". אין כיום אפשרות לבטל את בחינות הבגרות או להציע להן אלטרנטיבה רצינית, כיוון שהמערכת האקדמית והמערכת הכלכלית דורשות את התעודה כתנאי להתקדמות בסולם החברתי. אין זה מפתיע כלל שבית־הספר הוא לעיתים קרובות משעמם. בחברה הקפיטליסטית אין תפקידה של מערכת החינוך להעשיר את התלמידים, לעורר את סקרנותם או לפתח את הכישרון והיצירתיות שלהם. המערכת נועדה לאמן דור חדש של עובדים: להרגיל ילדים לשאת בלי תלונות את השיעמום והשיגרה במקומות העבודה, ולתת להם רק את המיומנויות הבסיסיות הנדרשות להם כדי שיוכלו לייצר כסף עבור המעסיקים. תפקידם של בתי־הספר הוא להפוך את הילדים לאוטומאטים: אזרחים צייתנים המקבלים את המצב בלי לשאול שאלות. המעסיקים חוששים שאנשים סקרנים וביקורתיים יתחילו לשאול שאלות לגבי הדרך שבה החברה מתנהלת. זו הסיבה שהלימוד בעל־פה מחליף את החשיבה העצמאית, הביקורתיות והיצירתיות. משלמים למורים שכר כה נמוך ומשקיעים כה מעט במערכת החינוך, משום שבעלי־ההון מאלצים את הממשלה להשקיע כספי ציבור בעסקים שלהם על חשבון צורכי הציבור. מורים, הורים ותלמידים חייבים להתאגד כדי להיאבק למען השקעה מאסיבית בחינוך, למען מערכת חינוך שמחויבת לתלמידים, ועוזרת להם להגשים את מלוא הפוטנציאל האנושי הטמון בהם. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.