באזור שלנו, חוסר היכולת של הקפיטליזם לספק רמת חיים סבירה לעובדים ועצמאות אמיתית להמונים הפלסטינים מאיים על הביטחון האישי של העובדים והצעירים הישראלים, מוביל למלחמה שאי אפשר לנצח בה ומחריף את המשבר הכלכלי. אבל ההתקפות על העובדים והמובטלים בתוכנית הכלכלית החדשה מספקות הזדמנות לאחד את מעמד העובדים במאבק שלא יסתפק בביטול כל הגזירות (איום של ההסתדרות בשביתה הספיק כדי להפיל את הקפאת השכר), אלא יעבור למתקפה על ממשלת האחדות של המעסיקים, שלא מסוגלת לספק ביטחון, שלום, עבודה בשכר הוגן או חינוך ובריאות סבירים.

בארגנטינה, המשבר העמוק של הקפיטליזם הביא לתחילתה של מהפכה, עם הפגנות המוניות שהפילו ארבעה נשיאים, חסימות כבישים, השתלטויות על מפעלים והקמת ועדי שכונות ומפעלים בכל אזור — הבסיס לדמוקרטיה ישירה של העובדים. בגלל שאין בארגנטינה מפלגה מהפכנית שנהנית מהאמון של מעמד העובדים, המצב המהפכני צפוי להימשך עוד חודשים ושנים.

13 מיליון עובדים איטלקים השתתפו בשביתה הכללית ב־16 באפריל נגד ההתקפות של ממשלת ברלוסקוני הימנית על הישגים שהעובדים נאבקו למענם במשך שנים. מול הכוח העצום הזה, הממשלה צפויה להתפרק או ליפול בחודשים הקרובים.

בוונצואלה העובדים ותושבי שכונות העוני הביסו הפיכה ימנית קיצונית שקיבלה תמיכה מהאימפריאליזם האמריקאי, אבל אם הם לא יתארגנו בזמן לקחת את הכוח הכלכלי והפוליטי מהקפיטליסטים, ההפיכה הבאה היא רק עניין של זמן.

התנועה האנטי־קפיטליסטית, שהקפיטליסטים ציפו שתתפרק אחרי ה־11 בספטמבר, ממשיכה להתפתח ולגדול (700,000 אלף מפגינים בפסגת הנגד האחרונה בברצלונה). ההתנגדות למלחמה חסרת האבחנה באפגניסטן, שכבר הרגה יותר חפים מפשע מהתקפות הטרור של ספטמבר, מתחברת לכעס נגד המדיניות האמריקאית במזרח התיכון ונגד המשך הפגיעה בסביבה.

בצרפת ייצאו גם היום מאות אלפי עובדים, צעירים ומהגרים להפגין נגד הימין הקיצוני של לה־פן, שזכה להישג בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות בגלל המדיניות הקפיטליסטית שהובילו "הסוציאליסטים" ו"הקומוניסטים" בשנים האחרונות. אבל הקיטוב הפוליטי התבטא גם בהכפלה של הקולות לאירגונים הטרוצקיסטיים (ל־10%), מה שמצביע על הפוטנציאל של רעיונות מהפכניים.

הצורך הדחוף ביותר של העובדים והמנוצלים בכל העולם היום הוא בהקמת מפלגות עובדים חדשות, חמושות בתוכנית סוציאליסטית, שיבנו מחדש את המודעות לאלטרנטיבה הסוציאליסטית מול הסיוט הקפיטליסטי על ידי השתתפות בכל המאבקים הכלכליים והפוליטיים של העובדים והנוער. זה מה שאנחנו במאבק סוציאליסטי מנסים לעשות כאן בישראל, כחלק מתנועה מהפכנית עולמית שפועלת בכל היבשות — ה־CWI.