הפגנות ענק ושביתות

בצרפת יצאו מאות אלפי עובדים לרחובות ורבים אחרים לקחו חלק בשביתת המגזר הציבורי כנגד הרפורמה בתחום הפנסיה שמבקש להעביר ראש ממשלת צרפת רפאראן. הרפורמה מבוססת על העלאת מספר השנים שיעבדו העובדים בטרם יהיו זכאים לפנסיה ל־40. בשנת 1995 היה זה ראש הממשלה ז׳וספאן אשר נכשל בניסיון להעברת רפורמה דומה ואף שילם על כך בכיסאו לאחר שהעובדים יצאו למאבק חסר פשרות דרך שביתות והפגנות המוניות ברחוב. נחישותם של העובדים להפיל את הרפורמה כיום אף גדולה יותר. ב־13 במאי 2 מיליון עובדים במגזר הציבורי יצאו לשביתה, למחרת ב־14 במאי הצטרפו אל השובתים גם עובדי הדואר, האנרגיה והרכבות. גם עובדים מהמגזר הפרטי אשר נפגעו קשות מהורדות שכר ופיטורים בזמן האחרון לקחו חלק פעיל בשביתה ובהפגנות ההמוניות ברחבי צרפת.

שאלת קרנות הפנסיה מטרידה גם את העובדים באוסטריה. הממשלה האוסטרית מתכננת קיצוץ הנע בין 30 ל־50 אחוז בקרנות שחסכו העובדים כל חייהם. כתגובה לכך, ב־6 במאי התרחשו באוסטריה הפגנות של כ 500 אלף איש בכל המדינה יחד עם השביתה הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. במשך עשרות השנים האחרונות חברו מנהיגי האיגודים באוסטריה עם המעסיקים ומנעו בכך כל סוג של מאבק עובדים, כולל שביתה. העובדים נהנו מרשת ביטחון חברתית ומשירותי רווחה של המדינה. אך בימינו כאשר השיטה הקפיטליסטית במשבר שוב מחירו מגולגל לפתחם של העובדים.

המאבקים בדרום אירופה חריפים אף יותר: ביוון קיימת מסורת ארוכה של מאבקי עובדים ושביתות, אך השביתה אחרונה של 2001 הייתה הגדולה ביותר בעשור האחרון. גם במקרה זה ההתארגנות של מעמד העובדים לשביתה באה כתגובה להתקפה על קרנות הפנסיה מצד הממשלה. באיטליה השכנה התרחשה באפריל 2002 השביתה הכללית הגדולה והמאורגנת ביותר מזה 20 שנה. ממשלתו של המולטי־מיליארדר האיטלקי ברלוסקוני תוקפת גם היא את תנאי הקיום הבסיסיים של העובדים והמובטלים. ברלוסקוני הוא האיש העשיר ביותר באיטליה וממש לא במקרה גם אחד האנשים המושחתים ביותר במדינה, עם שערוריות שהיו משאירות את פרשיות שרון, בניו והמיליונים של דודי אפל בכיס הקטן. המאבק היה כנגד ניסיונה של הממשלה האיטלקית לבטל חוק האוסר על פיטורים "לא מוצדקים" במפעל בו עובדים יותר מ־15 עובדים ובכך להקל על התעשיינים האיטלקים לפטר עובדים. בספרד התקיימה ביוני 2002 שביתה כללית של כ־10 מליון עובדים ועוד הפגנות של מליונים ברחבי המדינה כמחאה על ניסיון ממשלתם לבטל חוק דומה. ההתנגדות למדיניות הכלכלית נתנה דחיפה להפגנות המיליונים נגד תמיכת ממשלת ספרד למלחמה בעירק.

מרוויחים על הגב של העובדים

ניתן לזהות מגמה דומה בפעולתן של ממשלות המעסיקים. אירופה נמצאת כרגע בתחילתו של מיתון כלכלי מהקשים ביותר במאה השנים האחרונות. הצמיחה הכלכלית ברוב מדינות אירופה בשנתיים האחרונות שואפת לאפס ובחלק מהמדינות היא אף שלילית, אך למרבה ה"פלא" את המחיר של המיתון שאליו דירדרה אותנו הכלכלה הקפיטליסטית משלמים העובדים והעובדות. בעלי ההון ומוסדות בינלאומיים שמשרתים אותם, דוגמת הבנק העולמי וקרן המטבע הבין־לאומית, נותנים הוראות ברורות לממשלות באירופה: לקצץ, לפטר, להפריט, הכל על מנת לשמור על רווחיהם של התאגידים הגדולים.

לא שמאל ולא ימין

במדינות שבהן נמצאות בשלטון מפלגות עובדים לשעבר (המקבילות האירופאיות למפלגת "העבודה" הישראלית) דוגמת מפלגת הלייבור בבריטניה והמפלגה הסוציאל־דמוקרטית בגרמניה, הן אלו שמוציאות לפועל את מדיניות הקיצוצים של המיליונרים. מהבחינה הזו אין שום הבדל בין מפלגות הסוציאל־דמוקרטיה לבין המפלגות השמרניות. ימין ושמאל, ממשלת רפאראן בצרפת או ממשלת שרדר בגרמניה, ברק, סילבן או ביבי; כולם משרתים את התוכניות של בעלי ההון, כולם עוזרים להם להתעשר על הגב של העובדים. גם מפלגות העובדים לשעבר בצרפת ובאיטליה שיושבות באופוזיציה לא יכולות להציע הרבה לבוחריהן. אף אחת מהן לא קוראת לשנות את השיטה הכלכלית הקפיטליסטית, וה"פתרונות" שלהן כולן מוגבלים במסגרת השיטה הקפיטליסטית שנמצאת במשבר (בדקתם לאחרונה את התוכנית הכלכלית ה"אלטרנטיבית" של מפלגת העבודה? בעצם, הם אפילו לא טרחו להציע אחת שכזו). בצרפת הסקרים מראים שיותר ממחצית הנשאלים חושבים שהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית לא הייתה מתמודדת עם הרפורמה בתחום הפנסיה בצורה טובה יותר מהממשלה הנוכחית.

איגודים מנוונים

אלו לא רק מפלגות העובדים האירופיות שנהיו מנוונות, גם הנהגות האיגודים המקצועיים באירופה, אינן יכולות להוביל את מאבק העובדים אל הניצחון. למעשה, רוב הזמן הם עושים כל שביכולתם על מנת למנוע את השביתות שאותן דורשים העובדים. ממש כמו עמיר פרץ וחבריו בהנהגת ההסתדרות, משמשת הביורוקרטיה של האיגודים המקצועיים באירופה בלם לזעם של העובדים. בצרפת האיגוד המקצועי השלישי בגודלו, ה־CFDT, חתם על עסקה עם הממשלה המקצצת ומפטרת, מתחת לשולחן, וללא שום התייעצות עם העובדים החברים בו. אלפי עובדים מאיגוד מקצועי זה הצטרפו להפגנות של איגודים מקצועיים אחרים כמחאה על הפשרה הרקובה. הנהגת האיגודים בוחרת שלא לשמוע את הקריאות של העובדים השובתים להשבתה כללית של המשק. הנהגת האיגודים המקצועיים פוחדת ששביתה כללית של יום אחד תתגלגל לשביתה לא מוגבלת בזמן שתאיים על עצם קיומו של המשטר הקפיטליסטי.

מה צריך לעשות עכשיו?

לעובדים, למובטלים ולנוער בישראל יש הרבה מה ללמוד מהניסיון של העובדים האירופאיים. אנחנו צריכים להבין שממשלות קפיטליסטיות בכל מקום מוכנות למכור את הבוחרים שלהן בשביל לשמור על הרווחים של המיליונרים. אנחנו צריכים לדעת שלא תמיד אפשר לסמוך על ה"מנהיגים" שלנו ושכדי להוביל את המאבק לניצחון העובדים חייבים להתארגן בצורה עצמאית ודמוקרטית בתוך האיגודים המקצועיים שלהם. על שביתה כללית להיות מנוהלת על ידי ועדי שביתה מלמטה בכל מפעל ומפעל ועל ידי אסיפות עובדים המוניות לכל אורך השביתה — הקץ להנחתות הסכמים. והדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים ללמוד הוא שהגיע הזמן שתהיה לנו מפלגה שתייצג את האינטרסים האמיתיים שלנו, מפלגה שתנוהל בצורה דמוקרטית מלמטה ע״י העובדים, ושתוכל להציג אלטרנטיבה ממשית לשלטון ההון והשחיתות — האלטרנטיבה הסוציאליסטית!