רשמית יש בישראל בערך 300 אלף מובטלים. האם בוקר אחד החליטו מאות אלפי עובדים שלחיות על הסכומים המגוחכים של ביטוח לאומי שהמדינה עושה טובה ומשלמת (למרות שבעצם כל עובד משלם באופן קבוע לאותה מטרה) זאת אופציה אטרקטיבית יותר מעבודה?

התשובה היא פשוט שמצד אחד אין ממש עבודות בתנאים סבירים שמסוגלות לתת אלטרנטיבה למובטלים, ושככל שגיל המובטל עולה, הסיכויים שלו למצוא עבודה קטנים והולכים.

העבודות המזדמנות שקיימות לא מתפנות כל יומיים במקרה. לעבודות המדהימות האלה לא יקבלו לדוגמה אשה מעל גיל ארבעים עם ילדים (וכמובן, במקרים הנדירים שאשה תמצא עבודה, היא צפויה מראש להשתכר פחות רק בגלל... שהיא אשה). את אותן עבודות (מלצרות, שליחים, אוכל מהיר וכו') מאיישים צעירים עד שיפטרו אותם — עד שהם ייבעטו לתוך מעגל האבטלה של המבוגרים — ונאלצים בינתיים גם להסתפק בפחות משכר מינימום, בלי קביעות, בלי פנסיה, בלי כלום. צעירים עוד יכולים לעתים קרובות להרשות לעצמם לספוג יותר ניצול, כל עוד הם לא צריכים עדיין לפרנס משפחה.

בכל אופן, כשהדילמה היא בין לסכן את החיים בעבודת אבטחה כמעט בלי תמורה או לעבוד בעבודה אחרת שלא מסוגלת לספק את הצרכים של בנאדם נושם, למצוא סידורים לילדים וגם לא להספיק לראות אותם, לעומת להישאר בבית בערך באותם תנאים, שבכל מקרה לא מבטיחים שום עתיד ובקושי מבטיחים קיום — הבחירה היא די ברורה. מספיק להעיף מבט בדו״ח הרעב שפורסם לאחרונה כדי לראות שגם אלה שעדיין עובדים מקבלים משכורות שלא מספיקות לתזונה מלאה. השכר הנמוך שמצפה למובטלים שיצליחו להשתלב במעגל העבודה אמנם פוגע במוטיבציה לחפש עבודה, אבל גם אותם אנשים שמחפשים במשך חודשים עבודה קבועה לא מוצאים כלום, כי אין באמת מה למצוא. ומה עושה האוצר? מעניק תמריצים למעסיקים שיסכימו בטובם להעסיק אמהות חד־הוריות (דרך אגב, 80% מהאימהות החד־הוריות במאהל בירושלים עובדות, בניגוד לתעמולת האוצר), כאילו שלמעסיקים חסר כסף והם אלה שצריכים תמריצים.

הגיע הזמן להפסיק להילחם במובטלים ולהתחיל להילחם באבטלה!