פיצוי עכשיו! לא לכפיית בחירה בין בריאות לפרנסה
קחו מהטייקונים, לא מעובדי המגזר הציבורי!
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
נגמר המיתון?
"יצאנו מהמיתון" — כך אמר שר האוצר נתניהו. אז איך זה שלא הרגשנו? הכתבה הזו תנסה לפזר את הערפל המכוון במוספי הכלכלה, שמיועדים "למקצוענים בלבד", ולנתח מה קורה בכלכלה מנקודת המבט שלנו העובדים

הדפסה

מצד אחד אפשר לראות עלייה של המדדים המובילים בבורסה הישראלית לאורך רוב שנת 2003 והמשך מגמת העליות גם ברבעון הראשון של 2004, מה שכביכול תומך בטענה שהמיתון נגמר. מצד שני, האבטלה המשיכה לעלות והגיעה ל־11% . כיצד ניתן אם כן לומר שיצאנו מהמיתון כשהאבטלה גוברת? בכירי האוצר מסבירים כי שיעור העסקת העובדים תמיד מפגר אחרי נתוני הצמיחה (כלומר השינויים הריאליים במשק מפגרים אחרי השינויים הווירטואליים של הבורסה). זאת משום שהמעסיקים רוצים לראות ולוודא שאכן קיימת צמיחה אמיתית ומתמשכת ולא נחפזים להעסיק עובדים חדשים בשלב הראשון. אלא שבחינה יותר מעמיקה של הנתונים לשנת 2003 מגלה ש"התוצר המקומי גדל בשיעור עלוב של 1.3%. התוצר לנפש, המדד המקובל לביצועים כלכליים, ירד בחצי אחוז" (סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הקפיטליסטי של "ידיעות אחרונות", 29.2.04). עוד מוסיף פלוצקר: "מ־1995 עד 2003 התוצר המקומי לנפש לא גדל כלל. השגנו 0 צמיחה ריאלית". למעשה, בין 95' ל־2003 היתה רק שנה אחת "טובה", מסוף 99' ועד סוף 2000, שנבעה ברובה משיא בועת ההייטק, שכידוע התפוצצה מאז. גם שני שלישים מהצמיחה ב־2003 (1.3%) נבעו מההייטק (הפעם לא כתוצאה מבועה אלא מהתאוששות על בסיס ניצול מוגבר של העובדים שנשארו בענף, קיצוץ שכרם והרעת תנאיהם). גם בשטח אנחנו שומעים על עוד ועוד מפעלים שנסגרים, כמו מפעלי הטקסטיל של "טריומף" שעומדים להיסגר (ולעבור למדינה שבה השכר נמוך עוד יותר כחלק מהגלובליזציה), או מקצצים בכוח האדם כמו בזק, שבה יפרשו כ־400 עובדים קבועים ו־200 עובדים זמניים ב־2004 ועוד מאות (בין 100 ל־150 עובדים כל שנה) עד שנת 2011. חברת סלקום דווקא מגייסת עובדים, אך מדובר בהעסקה דרך חברות כוח אדם, כלומר כמעט ללא זכויות סוציאליות ובשכר מינימום. ישנם מקומות עבודה אחרים שבוחרים להעסיק עובדים חדשים, או לרוב להחליף את העובדים ה"ישנים", היקרים יותר, ב"חדשים" מנוצלים יותר. אלו מנצלים את התנאים שיצר המיתון (ביניהם אבטלה גבוהה) כדי להעסיק עובדים בזול יותר שעות ארוכות יותר ותחת עומס גדול יותר. תנאי העסקה אלו גורמים לשחיקה מהירה של העובדים ולתחלופה מהירה של כוח העבודה.

רפורמה בנמלים

לנתניהו, שטרית ושרון יש עוד תוכניות: בתחום הרפורמה בנמלים "אנחנו רוצים להביא למצב שבו יהיו שני מתחרים: נמל אשדוד ונמל חיפה, ובכוונתנו להפריט 49% מהנמלים...". בתחום ההפרטות "אנחנו מקווים בזמן קצר להפריט את בנק דיסקונט, בזק ובז״ן"... "רמת המיסוי בארץ גבוהה מאוד. המע״מ שלנו היה הגבוה בעולם. אנחנו בהחלט שוקלים להוריד את מס החברות" (נתניהו ב־YNET, 1.3.04 ). ההפרטות של הנמלים כמובן יביאו להפסד כספי למדינה, שכן הם מכניסים למדינה מיליארדי שקלים בשנה, כמו גם שאר החברות הנ״ל שהן רווחיות. ההפרטות גם יפגעו בתנאי העובדים בעתיד, למרות שהממשלה מנסה לקנות את הסכמת העובדים הנוכחיים לפגיעה במעמדם ובביטחון התעסוקתי שלהם דרך מענק חד־פעמי. הורדת מס החברות היא סיפור ישן. מס החברות ירד משנת 1986 ועד היום משיעור של 61% ל־36%, מהלך שהעביר מהמדינה למעסיקים עשרות מיליארדי שקלים עד היום. לא, אין מה לדאוג לרווחי המעסיקים הגדולים. המגזין "פורבס" דירג את המיליארדרים העולמיים, וביניהם את שרי אריסון, שהונה צמח השנה מ־2.6 ל־4.6 מיליארד דולר. לאחים עופר, שהשלימו את קניית צים במחיר מציאה מהמדינה ושולטים בחברה־לישראל, 2.7 מיליארד דולר. מלבדם ישנם עוד חמישה מיליארדרים ישראלים "שמייצגים אותנו בכבוד". גם מעסיקים ובעלי הון קטנים יותר נהנו מרווחים השנה תודות לעליית הבורסה, לקיצוצים בשכר העובדים ולצ׳ופרים הממשלתיים.

הבנקים חוגגים

הבנקים גם הם מרוויחים מהמצב. כשאנחנו נכנסים לאוברדראפט, הבנקים גובים שבעה עד עשרה אחוזי ריבית, שקופצים שוב אם חרגנו ממסגרת האשראי שלנו. דרך אגב, כשבעלי ההון חייבים כסף, הבנקים פעמים רבות מוחקים חובות כחובות "מסופקים", כלומר הבנק מניח שאינו יכול לגבות אותם, בניגוד ללקוחות רגילים אליהם ניתן לשלוח את ההוצאה לפועל. פעם אמרו לנו שכדי להרוויח יותר צריך ללמוד, להשיג ניסיון, להתמקצע וגם קצת מזל. כל הדברים האלה נכונים גם היום, אך האפשרות להרוויח טוב תלויה לא רק ביכולות ובהשכלה של העובד עצמו, אלא גם באפשרות של המעסיק לאיים על העובד, "לא רוצה — לך הביתה, יש עוד אלף כמוך", כלומר במאבק המעמדי שבין מעמד העובדים להון. בתנאים החדשים נצטרך להזיע הרבה יותר כדי להרוויח פחות, ורמת החיים שלנו תמשיך לרדת. התשובה לשאלה שבראש המאמר, כיצד מתיישבת האמירה של ביבי שיצאנו מהמיתון עם הנתונים והמצב בשטח, טמונה לא במילה "מיתון", אותה יבדקו רוב הכלכלנים והפרשנים, אלא במילה "יצאנו", כלומר "אנחנו יצאנו"! מי זה ה"אנחנו" הזה שביבי מדבר עליו? בוודאי שלא מדובר ברוב השכירים והשכירות או בעלי העסקים הקטנים שקורסים, ובוודאי שלא המובטלות והמובטלים. מדובר אם כן במיעוט הקטנטן שמצליח לשמר את רווחיו על בסיס ניצול שאר האוכלוסייה.

השאלה היא אם ההפסד הנוכחי שלנו — הניצחון שלהם — יכול להחזיק לאורך זמן רב. האם ניתן באמת לבנות "כלכלה יציבה ומשגשגת" (ללא קריסות או מפולות) על בסיס חברתי רעוע כל כך? האם הניצול העצום והבוטה של רוב האוכלוסייה ישתלם ויחזיק לאורך זמן? שאלות אלו אינן תלויות רק בפרשנים או בהצהרות של נתניהו, אלא בעיקר בהתפתחות של תנועת התנגדות המונית של מעמד העובדים. תחת הקפיטליזם, הגברת הניצול שלנו העובדים לרמות בלתי נסבלות ורמיסת כל ההישגים שהשגנו במאבקים קודמים הן תנאי הכרחי להתאוששות הכלכלה, שגם היא לא תביא בהכרח לשיפור אמיתי במצבנו — המרוויחים העיקריים יהיו כמו תמיד בעלי ההון, שיקטפו את רוב פירות הצמיחה. אבל אם הקפיטליזם מציע לנו רק ירידה נוספת בשכר וברמת החיים, אנחנו לא יכולים לתת לשיטה הזו להמשיך לפעול.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.