כולנו עקבנו אחרי המרד ההרואי של העובדים בבוליביה באוקטובר. מה קורה בבוליביה עכשיו?
מה שקרה הוא שהחלפנו בעל הון עם מבטא אמריקאי בבעל הון עם מבטא בוליביאני. זה הכל, אין שום הבדל אחר בין הממשל של קרלוס מסה (הנשיא הנוכחי, שהיה הסגן של הנשיא שהופל) לזה של גוני. הממשל החדש הבהיר שהוא בעל בריתם הנאמן של הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והממשל האמריקאי, מה שבהכרח אומר שהוא אויבם של העובדים. כדי להוסיף שמן למדורה הממשלה החליטה שוב למכור את הגז הבוליביאני. אחרי שנים של שוד לאור היום על־ידי בעלי ההון והאימפריאליסטים, העם לא מוכן לקבל עוד עסקה רקובה למכירת אוצרות הטבע הלאומיים. נוצר כעס רב ברחוב בקרב העובדים, המובטלים, הסטודנטים, הנוער והאיכרים. באוניברסיטה שלי למשל, באל־אלטו, הסטודנטים יוצאים מהשיעורים המשעממים אחרי הצהריים כל יום ומתאמנים בלוחמת בריקדות, נערים בבתי־ספר לומדים איך להכין רוגטקות, עובדים בכל מפעל ומפעל מתאספים ודורשים מההנהגה לצאת למאבק, מצב הרוח ברחוב היום קרבי מאוד.

מה יהיה הצעד הבא של העובדים בבוליביה?
ההנהגה הכריזה על שביתה כללית החל מהשניים במאי. השביתה תהיה משהו דומה לשביתה הגדולה הקודמת, ותכלול גם כן חסימות דרכים ומצעדים לעבר הבירה. מטרת השביתה היא להביא לביטול עסקאות מכירת הגז ולהלאים את כל אוצרות הטבע של המדינה, לבטל את ההורדות בשכר ואת הקיצוצים בתקציבי הרווחה, הבריאות והפנסיה ולהכריח את הממשלה לבטל את כל ההסכמים עם גופי הסחר החופשי (הבנק העולמי, קרן המטבע הבינ״ל, הסכם הסחר החופשי של האמריקות וכו').

איך תתנהל השביתה?
על השביתה החליטו רוב נציגי העובדים והאיכרים — כל האיגודים להוציא כמה איגודים שהנהגתם נמצאת תחת השפעת המפלגה של אוו מוראלס (מפלגה שבעבר נחשבה לשמאלית־פופוליסטית והיום מובילה את המאבק נגד השביתה) — בוועידה מיוחדת שהתכנסה בקוצ׳במבה. השביתה תנוהל, לפחות באל־אלטו, על־ידי ועדות שכונתיות, יש בערך 600 כאלה, והן מיוצגות בתשע מועצות מרכזיות שמתוכן נבחרת הנהגת העובדים המאוחדת של אל־אלטו. המועצות אוגרות מראש מזון, מים ותרופות למקרה שהצבא יטיל מצור על העיר כמו שהוא ניסה בפעם הקודמת. הסטודנטים והעובדים הצעירים מתארגנים בגדודים לצורך לחימת בריקדות בהתעמתות עם הדיכוי הצבאי שכמעט בטוח שיבוא. אנחנו גם הוצאנו 15,000 כרוזים לחיילים ולשוטרים שמבקשים מהם להפר פקודה ולא לירות על העובדים והאיכרים. ועדות השביתה ומטה המאבק המאוחד מארגנים הפעלה של בתי־חולים, תחנות דלק, אספקת חשמל ומים לשכונות של עובדים. הם (הוועדים) אלה שמחליטים מי יעבור או לא בכל מחסום, והסטודנטים גם מתארגנים להגן על מנהיגי השביתה מפני התנקשות או נסיון מעצר.

נערים בבתי־ספר לומדים איך להכין רוגטקות, עובדים בכל מפעל ומפעלים מתאספים ודורשים מההנהגה לצאת למאבק, מצב הרוח ברחוב היום קרבי מאוד.

אלה ההתפתחויות העיקריות בבוליביה מאז הראיון, שנערך כאמור בסוף אפריל, ועד סגירת הגיליון:
ב־1.5 התקיימו עצרות אחד במאי ההמוניות ביותר בבוליביה מאז ומעולם. יותר ממיליון איש בכל רחבי בוליביה יצאו למחות נגד מדיניות הממשלה ולהזדהות עם השביתה הכללית. ב־2 במאי פתחו העובדים בבוליביה בשביתה כללית ללא הגבלת זמן, וההסתדרות של העובדים בבוליביה יצאה למאבק להפלת השיטה הקפיטליסטית הניאו־ליבראלית. ב־3 במאי האיכרים בכל רחבי בוליביה גירשו את כוחות המשטרה והצבא, שפיקחו על מטעי הקוקה, והכריזו על צעדות לעבר הבירה. ב־5 במאי יצאו עובדי ההוראה והבריאות בכל הערים בבוליביה להפגנות כנגד הכוונה להפריט את המגזרים שלהם ובתמיכה בשביתה הכללית. ב־9 במאי כבשו 270 כורים במכרה שהיה שייך לנשיא לשעבר בדרום המדינה את המכרה שלהם והכריזו על עצמם כבעלים והמנהלים היחידים שלו. 800 כורים במכרה סמוך עשו אותו הדבר וחסמו את הדרכים באזור. גל כיבושי המכרות התפשט במהרה, ובעשרות מכרות גירשו הכורים את ההנהלה הקפיטליסטית. הפעם המעמד השליט נזהר מאוד שלא להביא לכדי הרוגים בהתנגשויות ברחבי המדינה, כדי לא להצית עוד יותר את אש המרד. בימים אלה נערכות צעדות לכיוון הבירה לה־פאס.