פיצוי עכשיו! לא לכפיית בחירה בין בריאות לפרנסה
קחו מהטייקונים, לא מעובדי המגזר הציבורי!
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
הכלכלה העולמית
כמו מגדל קלפים
הסתירות הגלומות בקפיטליזם מובילות את הכלכלה לגלים של גאות ושפל. חיזוק התלות בין הכלכלות המקומיות בעולם כתוצאה מהגלובליזציה הקפיטליסטית והתגברות חוסר האיזון ביניהן, רק מחריפים את המשבר הבא ומקשים על המערכת הקפיטליסטית להתגבר עליו באמצעים שגרתיים.

הדפסה

הצמיחה בכלכלה העולמית נשענת בעיקר על הצריכה האמריקאית ופיתוח התעשייה והייצור בסין — ייצור שנשען בתורו על צריכה אמריקאית. מעולם לא הייתה הכלכלה העולמית תלויה יותר בכלכלה האמריקאית. הצמיחה הנוכחית היא תוצאה של בועת צריכה ובועת נדל״ן שטופחות למימדים שמתחילים להדאיג גם פרשנים כלכליים קפיטליסטים.

הבנק המרכזי של ארה״ב דאג להפחית דראסטית את הריבית מ־6.5% לפני ארבע שנים עד ל־1% השנה, כדי לעודד צריכה במשק. שיעורי הריבית הנמוכים יצרו אשראי זול — בהתחשב באינפלציה, בעצם הריבית לטווח הקצר אפסית או אפילו שלילית. רמות השכר במשק לא יאפשרו החזרתן של הלוואות רבות. מרוץ הצריכה ללא־כיסוי עשוי להיגמר ברעש — וכשהבועה תקרוס, יהיו לכך השפעות נרחבות על תחומים אחרים בכלכלה העולמית.

יו״ר הבנק הפדראלי, אלן גרינספן, הודיע בתחילת מאי על שינוי מגמה במדיניות הריבית ומעבר להעלאה הדרגתית. הבנק יאלץ לקדם את המהלך לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר, משום שהבועה כבר מראה סימני חוסר יציבות, וההשפעות יהיו בכמה כיוונים. קצב הצריכה כנראה יפחת, וחובות יתחילו להתנפח, כשלמשפחות רבות לא תהיה היכולת להחזירם ובקנה מידה גדול יותר הדבר נכון גם לגבי קרנות הגידור. תוצאה נוספת יכולה להיות עלייה בערך הדולר, מה שיסכל את תוכניות האוצר האמריקאי לחזק את הייצוא על חשבון סחורות זרות ובעצם כך לגלגל בנתיים את המשבר למדינות אחרות ובעיקר לאירופה.

הכלכלה האמריקאית נכנסת לתקופה מאוד לא יציבה, או בדבריו של ביל גוס, ממונה ההשקעות הראשי של פימקו, החברה הגדולה בעולם לניהול קרנות איגרות חוב, בראיון ל־Financial Times: "עם כל החוב הצרכני, החוב העסקי, החוב הממשלתי, לתנועות קטנות יותר בשיעורי הריבית יש השפעות מוגדלות... תנועה קטנה יכולה להפוך את הסירה".

אין לאן לברוח

אחרי הרחבת האיחוד האירופי ב־1 במאי השנה, התפארו שליטי המדינות השונות בעתיד המזהיר של המעצמה הכלכלית החדשה. אלא שכניסת עשר המדינות הנוספות לשוק האירופי רק מחריפה את חוסר היציבות הקיים בו. ההצטרפות לא תטיב בשנים הקרובות עם המוני התושבים במזרח אירופה, שעבודתם בכמה ממדינות המערב נחסמה באמצעי חקיקה. תהליך העברתם של מפעלים וחברות מהמערב אל מדינות המזרח במטרה לנצל כוח עבודה זול, רק יחריף את בעיית האבטלה הגוברת במערב. התחזקות האירו כבר החלה לפגוע בייצוא הסחורות וגורמת הפסדים לתאגידים באירופה. בנוסף, ממשלות אירופה נתקלות בהתנגדות המונית שלא מאפשרת להן לקדם בקצב הרצוי להן, ובהתאם ל"אמנת ליסבון", את ההתקפות הניאו־ליברליות — ההפרטות, חיסול מדינות הרווחה וזכויות העובדים (יצירת "גמישות תעסוקתית"). ממשלות האיחוד לא מצליחות לעמוד בהתחייבויותיהן ל"אמנת היציבות" ולהקטין את הגירעונות הממשלתיים לסף ה־3% שנקבע. כל ההתקפות של השנים האחרונות לא הצליחו להוביל אפילו לצמיחה ריאלית זמנית.

יפאן, שאחרי יותר מעשור של קיפאון כלכלי הראתה סימנים ראשונים של צמיחה (מעל ל־5% בתמ״ג בשני הרבעונים האחרונים בחישוב שנתי). הצמיחה במקרה הזה נשענת על ייצוא מוגבר, בעיקר לסין — כ־70% מהעלייה בייצוא היתה לשוק הסיני.

אבל סין, התקווה הגדולה של הקפיטליסטים, נמצאת בעצמה על סף מיתון, אחרי עשרים שנות צמיחה פראית. התערבות מאסיבית של הממשלה בכלכלה איפשרה התחמקות מכמה משברים בעבר. אבל ההתפתחות המואצת של התעשייה במדינה בשנים האחרונות הובילה לפיטורים המוניים בעקבות כניסה של טכנולוגיה חדשה, מה שמקטין את כוח הקנייה של העובדים. כתוצאה מכך גוברת מגמה של עודף ייצור. כ־90% מסוגי הסחורות מיוצרים הרבה מעבר למה שניתן למכור. הצפת השוק בעודף סחורות מורידה את המחירים וממשיכה ומצמצמת את רווחי התאגידים. ניסיונות להעביר את ההון לתחומים אחרים נתקלים בשווקים רוויים, ורק מחזקים את חוסר היציבות.

ניסיונות לייצא את עודפי הייצור יציפו את השווקים בעולם ויגררו ירידות מחירים. הם גם יגדילו את התלות של הכלכלה הסינית בייצוא, שכיום מהווה רבע מהתוצר המקומי. כלכלות רבות בעולם תלויות ברכיבים סיניים — ולכן גם יכולות להיפגע קשות ממשבר בכלכלה הסינית.

ניסיון להתייחס להודו כגלגל הצלה אחרון בזכות הצמיחה שם בתקופה האחרונה, לא לוקח בחשבון את השבריריות הרבה יותר של הכלכלה ההודית, שהכלכלה הסינית יכולת להתגבר עליה באמצעות השליטה הריכוזית. כמו בסין, הפערים הבין־מעמדיים המתעצמים בהודו כתוצאה מהצמיחה מחזקים את חוסר היציבות ואת חוסר היכולת של השוק הפנימי לקנות את מה שהוא מייצר.

הזהב השחור

הצמיחה בסין ובארה״ב העלתה את הביקושים לנפט — שעדיין מהווה גורם מרכזי בכלכלה העולמית. עליית מחירי הנפט לשיא תקופתי (גם בהשוואה ריאלית) של 40$ לחבית, לא היתה בדיוק התוצאה אליה כיוון האימפריאליזם האמריקאי כשתוכננה הפלישה לעיראק. ההמונים העיראקים מבינים היטב ש"כוחות הקואליציה" לא הגיעו במטרה לשחרר אותם, אלא כדי ליצור מצב חדש באזור שיאפשר להסדיר בצורה נוחה יותר את שוד המשאבים המקומיים. מספר מתקנים שלא נהרסו בהפצצות, נפגעו על־ידי מתנגדים עיראקים ותפוקת הנפט ירדה מרמה של כ־3 מיליון חביות ליום לפני הפלישה לכ־850 אלף חביות ליום. במצב של התנגדות רחבה ואקטיבית, שיקום תשתיות הנפט עוד נראה רחוק.

זוועות הכיבוש בעיראק הוסיפו לזעם ההמוני נגד משטרי הדיכוי של האליטות המושחתות הערביות שנתמכות על־ידי האימפריאליזם המערבי, וחיזקו את תנועות האופוזיציה השונות, שכבר צברו תאוצה על רקע אבטלה המונית ודרדור ניכר ברמת החיים של המוני התושבים בשנים האחרונות.

בסעודיה, בה חוסר היציבות הוא הבולט ביותר, בוצעו גם מספר התקפות נגד מטרות זרות, ובכלל זה פגיעה במתקני נפט ורצח של כמה אזרחים זרים, מה שתרם לעליית המחירים. ארה״ב לא תוכל לסמוך על המשך אספקת הנפט ממדינות ערב בעתיד. גם המשטר הרדיקאלי של צ׳אבס בוונצואלה מסכן את האינטרסים האמריקאים, כמו שהדגימה ההשבתה הארוכה של מתקני הנפט (בניסיון של אילי הנפט להפיל את צ׳אבס) ב־2003, או ההשפעה על עליות מחירי הנפט בעולם. המטרות האסטרטגיות העיקריות של ארה״ב בתוכניות המקוריות שלה במזה״ת כללו הפחתת התלות של הכלכלה האמריקאית באספקת הנפט ממדינות אופ״ק והשגת יותר שליטה ישירה בנפט במזה״ת.

בנתיים הנפט יכול להיות גורם מזרז להעמקת המשבר העולמי. עלייה במחירי הנפט משפיעה על מוצרים ושירותים רבים, בייחוד ב"מדינות העולם השלישי" ו"המדינות המתפתחות" שבהן יותר חלקים בייצור תלויים בנפט בעיקר להפקת אנרגיה. פירוש הדבר הוא ירידה קריטית ברמת החיים של תושבי אותן מדינות המתבוססות בעוני מאסיבי.

בניגריה התקיימה בתחילת יוני שביתה כללית של שלושה ימים, כתגובה להחלטת הממשלה להעלות את מחירי מוצרי הדלק במדינה. זאת השביתה הכללית השלישית בתקופה האחרונה על אותו נושא. מדובר במדינה עשירה מאוד בנפט, שפשוט לא קיימים בה מפעלי זיקוק, ולכן מייבאת את הדלק ממדינות אחרות, על חשבון התושבים.

גם בלבנון היה ניסיון הממשלה ברשות המיליארדר רפיק חרירי להעלות את מחירי הדלק בסוף מאי הקש האחרון בערימת הגזרות הכלכליות בתוכנית האוצר האחרונה, מה שהוציא המוני מפגינים לרחובות ביירות (5 מהם נהרגו מאש המשטרה).

כחלק מההתדרדרות הכללית ברמת החיים במזה״ת, נפגעים מהשפעות המשבר גם ההמונים בישראל ובשטחים הפלסטיניים. בישראל, התרופה של המעמד השליט למשבר היתה שורה של מתקפות תאצ׳ריסטיות כנגד המעמד העובד. אכן, אחרי כמה שנים, הנתונים מצביעים על סופו של המיתון. אבל הבסיס לכך הוא הגדלת הרווחים התפעוליים — פיטורים המוניים, הורדות שכר והורדות נטל המס מהמעבידים. הדבר לא מסוגל להביא לצמיחה רצינית, ועוד פחות מכך כשמדובר באזור מלחמה. הגזרות הכלכליות במסגרת הניאו־ליברליזם ימשכו, במטרה למקסם את רווחי החברות על גב העובדים, שרק ילכו וישתעבדו יותר למקום עבודתם, בלי זכויות, כשכל גורלם נתון לשיקולי הרווח של הבוס. בשטחים, הכלכלה הפלסטינית המקומית נפגעת קשות מהכיבוש הצבאי הישיר, תלויה לחלוטין בכלכלת ישראל, ונמצאת בקריסה של כ־10% בשיעור שנתי (מעל למחצית מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני).

קשה לראות איך הקפיטליזם ייצא מהמשבר הנוכחי, אם בכלל ומתי, אבל בכל מצב המחיר יהיה כבד, ואנחנו כבר יודעים שגם צמיחה זמנית שאולי תבוא אחר כך רק תעשיר קבוצה מיקרוסקופית של מיליארדרים על חשבון העבודה והסבל של מיליארדים. הפיתרון לא נמצא במסגרת הקפיטליזם אלא במאבק להפלה מוחלטת שלו והחלפתו בסוציאליזם — חברה דמוקרטית באמת שבה הכלכלה תתוכנן כדי לספק את הצרכים והרצונות של רוב האנשים בחברה, ולא את הכיסים של קומץ אולטרה־עשירים בחליפות.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.