ובינתיים התבשרנו על עוד סיבה למסיבה: ההצהרות הנפוחות של ביבי על "יציאה מהמיתון" התגלו כחארטה אחת גדולה, ועכשיו אפילו פקידי האוצר נאלצים להודות בזה כשהם מורידים לאט לאט ובזהירות את תחזיות הצמיחה, בתקווה שלא נשים לב. ביבי הבין שאם הוא נופל יחד עם הממשלה הזו, ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה בזמן הקרוב, ולכן הוא החליט לנסות להציל את כבודו והציב לשרון את הברירה: משאל עם או התפטרות. שלוש קריאות הידד לאביר הדמוקרטיה.
כמובן שעכשיו כש"התרגיל המבריק" נכשל, חזר ביבי כמו ילד טוב לברכיו של סבא אריק כדי להעביר עוד תקציב "חברתי". הפעם החליטו באוצר לחסוך בעלויות המיותרות של בתי החולים הממשלתיים. כמתנה משמים נפלה עליהם עכשיו גסיסתו של ערפאת, שעליה עטה התקשורת של בעלי ההון כמוצאת שלל רב: חי, מת, בתרדמת, לא בתרדמת. מה שבטוח, מסבירים לנו, רק ימות הראיס וכבר יהיה כאן גן־עדן, סוף סוף אפשר יהיה להביא שלום, ואז יבואו משקיעים זרים וגם הכלכלה תתאושש.
ולמה מספרים לנו את כל זה? בעלי ההון יודעים שלמצב שאליו הם הכניסו את עצמם ואותנו אין פתרון במסגרת השיטה הקפיטליסטית שלהם, ולכן הם זקוקים נואשות למשהו אחר שבו נתעסק, רק לא בתקציב הרצחני שהם הולכים להטיל עלינו.
אנחנו אומרים: לא נקנה יותר את הבולשיט הזה. לא שרון, לא ביבי, לא ברק ולא אף פוליטיקאי מושחת אחר יפתרו לנו את הבעיות, אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. רק הקמה של מפלגת עובדים דמוקרטית ובמקביל הקמת אופוזיציה לוחמנית בהסתדרות, שתחזיר אותה לידיים של העובדים, תיתן לנו את הכלים להתחיל במשימה: הפלת השיטה של בעלי ההון והפוליטיקאים והקמת דמוקרטיה סוציאליסטית, שבה כל אחד מאיתנו ישתתף בהחלטות שיקבעו איך ייראו החיים שלנו, לא פעם בארבע שנים אלא יום־יום.
