אותו פרס ואותם המחויטים של מפלגת העבודה ניסו לשחק אותה חברתיים במשך שנה וחצי של קריירות בספסלי האופוזיציה. כזכור, היו אלה בכירי מפלגת העבודה שהאשימו את ממשלת שרון ב"קפיטליזם חזירי" — אותו קפיטליזם שלא היה חזירי בכלל בזמן שחברי המפלגה האבודה ההיא קיצצו את קיצבאות הילדים ואת שכר העובדים כשחיממו את הכיסא בממשלת האחדות הקודמת.

ועוד לא דיברנו על הצמיחה האסטרונומית של השנה האחרונה — 4%. מי שמתפלא למה היקף הארנק שלו לא גדל בצורה דומה, יכול להסתכל בסטטיסטיקה הרשמית, שאומרת שרק העשירון העליון באמת הרוויח מהצמיחה הזאת, או להסתכל על נתוני הרווחים של הבנקים הגדולים. ביבי מנסה לרכוב על הזעם הציבורי כלפי הבנקים ולהציג לנו רפורמה בבנקים. הבנקים שבבעלות המדינה יופרטו וכולנו, לפחות כך הם טוענים, נוכל לקבל מניה מהבנק. הניסיון של ההפרטות שנעשו במזרח אירופה, ושבהן קיבלו כל תושבי המדינה מניות, מלמד שתוך זמן קצר קונים הטייקונים הגדולים את רוב המניות מהציבור, שחייב למכור אותן כדי לגמור את החודש.

משבר בהנהגת העובדים

הנהגת ההסתדרות, שהיתה אמורה להוביל את המאבק בהפרטות, שוב מובילה את העובדים בדרכה הפשרנית הישר אל מכתבי הפיטורים. את המקום של מפלגת עובדים שהתיימרה להיות אופוזיציה למפלגות הממסדיות החליף עמיר פרץ - — שנשבע בעבר לא לשבת באותה ממשלה עם ביבי - — בזחילה בחזרה למפלגת העבודה ובכניסה חלקה לתוך ממשלת האחדות. מעניין לאן יופנו האצבעות של מי שאמורים לייצג את העובדים בהצבעה על התקציב או על שאר החוקים והיוזמות של ממשלת ההון המאוחדת.

על רקע המשבר הזה והשקרים שנחשפים מוצאים את עצמם יותר ויותר עובדים נדחפים למאבק: המורים מתמודדים מול איום בפיטורים של עשרות אלפים; עובדי הבנקים נלחמים גם הם נגד קיצוצים; עובדי הרשויות עדיין לא קיבלו את הכספים שמגיעים להם; ועובדי הנמלים נכנסים בימים אלה לקרב נוסף במלחמה שלהם נגד ההפרטה.

ואסור לשכוח את ההתקפות שבדרך: מיסוי מוגבר על סולר, סיגריות ואלכוהול, הקמת קופת חולים חמישית למטרות רווח והפרטת מקורות, רשות הדואר, הרכבות ושירות התעסוקה. רק חיזוק הקשרים בין העובדים מכל המגזרים והחיבור של כל המאבקים דרך התארגנות משותפת וסולידריות חזקה יוכלו להדוף את ההתקפות הבלתי פוסקות של הממשלה ובעלי ההון.