צ׳ה נולד ב־1928 בארגנטינה למשפחה אמידה. ב־1947, לפני שסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה, יצא למספר מסעות ברחבי דרום אמריקה. במסעותיו הוא התוודע לחיי העניים והמדוכאים ביבשת וחווה מראות של רודנות, עוני וסבל אנושי. כל אלה הטביעו חותמם בנפשו וגיבשו את דעותיו הפוליטיות ואת שנאתו לאימפריאליזם ולקפיטליזם. במסעותיו התפרנס מעבודות מזדמנות, התנדבות במקלט מצורעים וכתיבת מאמרים. במסגרת מסעותיו הוא נפגש עם אנשים מרקעים שונים: איכרים עניים, עובדים שובתים ומנהיגים קומוניסטים. לאורך המסעות התגבשה מודעותו הפוליטית והוא אימץ רעיונות סוציאליסטיים.

במקסיקו פגש צ׳ה את ראול קסטרו וביחד עם אחיו פידל ושורה של מהפכנים קובנים, חברי תנועת ה-"26 ביולי", החל לפעול להפלת הדיקטטורה של פלחנסיו בטיסטה בקובה באמצעות לוחמת גרילה. הם הקימו בסיס בהרים ומשם יצאו להתקפות נגד צבאו של בטיסטה. מכיוון שנלחמו בשלטון מסואב, שנוא ומושחת, הצליחו לצרף למיליציה תושבים רבים, בעיקר מהכפרים בפריפריה — אבל צברו תמיכה פסיבית גם בערים.

צ׳ה עלה בסולם הדרגות ועד מהרה פיקד על צבאו של קסטרו ונחשב למפקד מוערך ביותר. כינו אותו ה"חבר" ו"המפקד" (קומנדנטה). המהפכה הקובנית שהפילה את בטיסטה ב־1959, נשענה למעשה על שרשרת של מבצעים צבאיים מוצלחים וכיבוש אזורים, במשך כשנתיים, עד להשתלטות על הבירה הוואנה. יום הכניסה של פלוגות הגרילה לבירה, לווה בשביתה כללית של העובדים הקובנים כנגד המשטר והפך ליום המהפכה הקובנית. על אף התרומה של השביתה הכללית בערים להפלת המשטר, מעמד העובדים לא השתתף במהפכה הקובנית באופן פעיל, ולתפקיד פסיבי זה היו השלכות על האופי הריכוזי של המשטר שהתפתח לאחר סילוק השיטה הקפיטליסטית.

המשטר של קסטרו

השלטון החדש בראשות פידל קסטרו ניסה להוביל את קובה לעצמאות כלכלית ולעמידה בזכות עצמה כדי שתוכל להתנתק מארה״ב. בשנת 1960 הולאמו כל אמצעי הייצור שהיו בידיים זרות (50% היו בידי תאגידים מארה״ב), הונהגה עבודה התנדבותית בתעשייה ובמטעי הסוכר. צ׳ה נתן דוגמא אישית לעבודה התנדבותית בכך שעבד שעות רבות במטעי הסוכר ככל האדם. צ׳ה דחה בזעם כל פריבילגיה שהוצעה לו, גם כשמונה לתפקיד שר התעשייה.

למרות ההישגים הכבירים של המהפכה (הלאמת הכלכלה, כינון כלכלה מתוכננת, מיגור הבערות ועוד) לא התפתחו שם מבנים דמוקרטיים. במהפכה הרוסית, להבדיל, כתוצאה מהתפקיד האקטיבי והמוביל של מעמד העובדים, התפתחו מבנים כאלו (לפני שאלו שותקו על־ידי מלחמת אזרחים עקובה מדם ולאחר מכן רוקנו מתוכן בסוף שנות ה־1920 בצורה רצחנית על־ידי סטאלין). במהפכה הרוסית השתתף המון רב בעל תודעה מעמדית ופוליטית וההחלטות לפעולה התקבלו במועצות לאחר דיון והצבעה דמוקרטית. בקובה, קסטרו נאם בכיכרות וביקש את תמיכת ההמונים והסכמתם, אך ללא דיון והצבעה או ע״י משאלי רחוב.

צ׳ה והמאבק לסוציאליזם ודמוקרטיה

מעבר להיותו לוחם גרילה, צ׳ה היה גם מהפכן ואיש מחשבה. עמדותיו בכל נושא גובשו תוך כדי ניסיון מעשי לפתור בעיות במציאות היומיומית ותוך כדי העשרת ידע ולימוד מתמיד של תיאוריה מרקסיסטית, חברה, כלכלה, חינוך והיסטוריה. למרות שאימץ בתחילת דרכו את הדגם של ברה״מ, עם הזמן נוכח לראות כיצד האינטרסים של השכבה הביורוקרטית הדקה מנוגדים לשאיפה של ההמונים בברה״מ לדמוקרטיה ולסולידריות עם העמים המדוכאים, ועלולים להביא להשבת הקפיטליזם. בזמן ביקורו במוסקבה, צ׳ה נגעל מהיהירות של הביורוקרטיה הסטאליניסטית, ובניגוד לקסטרו, התחיל להבין את הצורך בהשתתפות העובדים בתכנון וניהול הכלכלה.

צ׳ה ניסה לפתח מודל המשלב את היוזמות שהגיעו מלמטה, מהעובדים, ושהיה מבוסס על השקפת העובדים. במילים שלו:

"הכרחי לשים דגש על ההשתתפות הפעילה והמודעת, השתתפות הפרט באופן קולקטיבי בכל שלבי התכנון, בכל מנגנוני הייצור ובכל דרגי הניהול. אנו דוגלים בתכנון הבא לשרת את הצרכים הבסיסיים של האדם ולאו דווקא בתכנון שבו משרת האדם את המנגנון".

אך למרות ניסיונותיו החיוביים של צ׳ה, ההשתתפות הדמוקרטית של העובדים, החיונית בתכנון הכלכלה, מצריכה יותר מאשר "התייעצות עם השטח". היא מצריכה העברה ממשית של השלטון לגופים הדמוקרטיים של מעמד העובדים. חוסר המוכנות של שלטון קסטרו לאפשר דמוקרטיה של העובדים, כמו גם המחסור בארגוני עובדים עצמאיים בקובה בעת המהפכה ולאחריה, הם שהחלישו את המעורבות של ההמונים במוסדות השלטון החדשים שהוקמו. לאורך כל דרכו הפוליטית, לא הצליח צ׳ה להתגבר על החולשה המהותית שאפיינה את מרבית ארגוני הגרילה: חוסר הסתמכותם על הכוח המאורגן של העובדים.

עד לניצחון תמיד

צ׳ה האמין בצדק שלא צריך לחכות בחיבוק ידיים לבואה של המהפכה, אבל טעה בכך שחשב שקבוצה חמושה קטנה יכולה "לקצר תהליכים", ולא הבין את התפקיד המכריע של מעמד העובדים בבניית החברה החדשה. לכן, לאחר שהתייאש מהניסיון להדוף את הביורוקרטיה בקובה, עזב את היבשת כדי לסייע לקבוצות גרילה באלג׳יריה ובקונגו. לאחר כישלונו, המשיך לבוליביה וניהל לוחמת גרילה לפי המודל הקובני, אך גם שם נכשלה המהפכה והוא נתפס והוצא להורג בהוראת ה־CIA, כשהוא רק בן 39.

בתיקו של צ׳ה נמצא ספר של מנהיג המהפכה הרוסית, לאון טרוצקי. טרוצקי הוביל את המאבק נגד שלטון הביורוקרטיה הסטאליניסטי בברה״מ, למען מהפכה פוליטית שתכונן דמוקרטיה של העובדים, ולמען סוציאליזם כלל־עולמי. הטרגדיה הגדולה של צ׳ה היא שהוא נרצח לפני שהצליח להגיע למסקנות הנחוצות ולפתח אלטרנטיבה מגובשת. צ׳ה, שהקריב את חייו במאבק לסוציאליזם, הפך לסמל לאומץ לב, צדק ומהפכה באמריקה־הלטינית ובעולם כולו.