ביום שני (22.12) הוחלט באגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב להזמין את מנהיג הימין הקיצוני מיכאל בן־ארי במסגרת "השבוע הפוליטי" שמתוכנן להיערך בקמפוס (11–15 בינואר). ההחלטה התקבלה בתום דיון של שלוש שעות, ברוב של 10 מול 7. נציגה אחת נמנעה בהצבעה ו־12 נציגים לא נכחו בישיבה.

סטודנטים וסטודנטיות שאיתם שוחחתי הביעו סלידה מוחלטת מההחלטה, וחשוב לי לחזק את הקולות שמתנגדים ולספר למה הצבעתי נגד.

אני לא חושבת שהאגודה צריכה — מיוזמתה — לתת במה לבן־ארי ולחבורת הפירומנים שאליה הוא משתייך לקדם את האג׳נדה הגזענית־פשיסטית שלו. בן־ארי מנסה בכל הכוח להבעיר את השטח, לזרוע עוד סכסכנות והפרדה, לקדם טרנספר בכוח ופעולות "תג מחיר", להט״בופוביה ושנאת זרים. הפגנות שהוא אירגן הסתיימו בניפוץ חנויות ובתקיפות אלימות של מבקשי מקלט, והרשימה עוד ארוכה.

האגודה לא צריכה "בשם חופש הביטוי" להזמין את בן־ארי כדי שיסית ויגן על זכותו לדכא את כל מי שלא יהודי. רק באחרונה הציתו פעילים כהניסטים מארגון להב״ה את בית הספר הדו־לשוני בירושלים — מנהיג הארגון בנצי גופשטיין, שנעצר בעקבות ההצתה, מזוהה פוליטית עם מפלגתו של בן־ארי.

בן־ארי והזרם אליו הוא משתייך הם לא רק אויבים של כל מי שאינו יהודי. ההפרדה שהוא מקדם בין אוכלוסיות עניות, בין השאר בירושלים ובדרום תל אביב, פוגעת ומטשטשת את האינטרס המשותף של כולנו להיאבק על הזכות שלנו לביטחון, שלום וצדק חברתי.

מול הגזענות וההסתה האגודה ושאר ארגוני הסטודנטים והסטודנטיות צריכים לקדם מאבק בימין הקיצוני ובגזענות הממוסדת במסדרונות הממשלה.

אמנם אלה שהצביעו בעד הזמנתו של בן־ארי לקמפוס לא עשו זאת מתוך תמיכה בפעילותו. האגודה בשנת הלימודים הקודמת ובשנה הנוכחית לקחה חלק במאבק נגד הגזענות. בשנה שעברה האגודה אירגנה פעולות לתמיכה במאבק מבקשי המקלט, כולל דיון בקמפוס ומשמרת מחאה בדרך נמיר. האגודה גם אירגנה מעורבות בהפגנה נגד טרור ה"תג מחיר" בירושלים, ובמהלך הקיץ על רקע המלחמה פורסמה הצהרה נגד גזענות. אבל ההחלטה להזמין ביוזמת האגודה את בן־ארי, ללא כל הסתייגות, היא גול עצמי ומחלישה את המאמץ החיובי שהאגודה מנסה להוביל נגד הימין הקיצוני.