לאחר חודשים ארוכים של מו״מ ללא תוצאות ושביתת אזהרה בת יום ב־12 בנובמבר (ראשון), ארגון המורים העל־יסודיים מחריף את הצעדים הארגוניים בדרישה לתוספות שכר. ביום שלישי השבוע, 21 בנובמבר, הושבתו כל התיכונים בארץ, וברביעי וחמישי מושבתים התיכונים במספר ערים מרכזיות.

בסוף 2016 הסתיים תוקפו של ההסכם הקיבוצי הקודם, הסכם 'עוז לתמורה'. "אנחנו מנהלים מו״מ כבר יותר מ־10 חודשים מול משרד האוצר, משרד החינוך והשלטון המקומי", הסביר יו״ר ארגון המורים רן ארז במסיבת העיתונאים בתחילת נובמבר, בה הוכרז על הפעלת סכסוך העבודה.

לדברי ארז, "50% מהמורים נוטשים את תפקידם בתוך 4 שנים בגלל השכר הנמוך והתנאים הירודים", ושכרם החודשי של מורים ומורות מתחילים נאמד כיום ב־6,300 שקל ברוטו.

שגיא פרידמן, מורה מחולון, סיפר במסיבת העיתונאים כי מכיוון "שהשכר שלי נמוך ואני גר בשכירות, אני עובד כמלצר בסופי שבוע, מאמן קבוצת ריצה ועושה שיעורים פרטיים".

ארגון המורים דורש בין היתר להעלות את שכרם של מורים ומורות מתחילים ל־8,000 שקל ברוטו לחודש, כמו גם להעלות את תוספות הוותק של המורים והמורות שמלמדים מספר שנים במערכת.

אך אף שהשכר הממוצע של מורים ומורות בישראל נמוך ב־40% מהממוצע במדינות ה־OECD, משרד האוצר הציע ש"בתמורה" להעלאת שכרם של מורים חדשים שיתחילו ללמד, יופחתו תוספות הוותק לכלל המורים. לפי ההצעה, אפילו שיפור השכר המדובר לא יחול על מורות חדשות שכבר מלמדות!

תגובת משרד האוצר לצעדי השביתה הייתה כי "המורים הצעירים במדינת ישראל מרוויחים כשליש ממשכורתם של מורים ותיקים, והפער ממשיך לגדול בכל שנה. מדובר בפער חריג שארגון המורים מסרב לצמצם ובמקום זאת פונה להחרפת הצעדים הארגוניים על גב תלמידי ישראל".

כך פקידי האוצר מנסים לסכסך ולהצטייר כמי שכל דאגתם היא פתאום לזכויות המורים והתלמידים ולשוויון! אכן קיים פער בין שכרם של מורים חדשים למורים ותיקים, והפתרון הוא להעלות באופן משמעותי יותר את שכר המורים והמורות המתחילים, אך מבלי לפגוע בתוספות הוותק גם למורים ולמורות שעובדים עשרות שנים במערכת החינוך וגם שכרם אינו גבוה.

אין כסף?!

משרד האוצר מתלונן שהמורים הציבו דרישות ב"עלות תקציבית גבוהה". אבל זה לא מכיוון שבאמת "אין כסף". יש כסף להעלאה ניכרת של שכר כל המורים והמורות, גם אלה בחטיבות הביניים שגובה שכרם אינו נדון כלל בסכסוך העבודה הנוכחי. בהתחשב במה שדרוש כיום להצלת מערכת החינוך הציבורית — דרישות המורים צנועות ביותר.

פער הציונים בין תלמידים מרקע חברתי־כלכלי שונה בישראל הוא הגדול ביותר במדינות ה־OECD. בנוסף, למרות הבטחותיו של שר החינוך בנט לצמצום מספר התלמידים הממוצע בכיתה, בפועל הנתון אפילו עלה בין 2015 ל־2016 — מ־25.6 ל־25.8 לפי נתוני משרד החינוך — ועדיין חלק גדול מהתלמידים והמורים נאלצים להצטופף כמו סרדינים בכיתות של 40.

נתניהו מתרברב בעודפי תקציב של מיליארדי שקלים, אך מבהיר למעשה שהוא וממשלתו מעדיפים להשקיע את העודפים בעיקר בהטבות לטייקונים על פני העלאת שכר המורים, או העלאת קצבאות הנכות והזיקנה. ניתן גם בהחלט להגדיל את העוגה התקציבית, בעזרת מיסוי אפקטיבי על תאגידי ענק כמו אינטל וטבע, שמקבלים הטבות של מיליארדי שקלים במתנה מהמדינה, או למשל דרך הוצאתם של הבנקים ומשאבי הטבע מידי הטייקונים והלאמתם לטובת הציבור.

להרחיב את השביתה, לחזק את המאבק

התנהלות משרד האוצר והממשלה מבהירה ששום הישג רציני למורים לא יינתן ללא מאבק.

תשובת המורות צריכה להיות הרחבה של השביתה לכלל התיכונים בארץ והתארגנות להפגנות ולפעולות מחאה נוספות. לא פחות חשוב הוא הצורך בדיון דמוקרטי של המורות והמורים על דרישות הארגון וסביב בניית צעדי המאבק. כרגע נראה שהנהגת הארגון מנהלת את המאבק "מלמעלה", ללא אסיפות לדיון והכרעות, וללא התארגנות בשטח לצעדי מאבק. אך ללא מעורבות פעילה של המורות השובתות בהחלטות על צעדי המאבק ותוכן הדרישות, יהיה קל יותר לאוצר ולממשלה לכפות הסכם גרוע ובלתי מספק, כפי שקרה בעבר.

באופן חיובי, יו״ר מועצת התלמידים הארצית יובל חלביה הביע תמיכה במאבק המורים. עם זאת, הוא קרא "להגיע לפתרון מהר" כדי לצמצם פגיעה בתלמידים. תמיכת מועצת התלמידים הכרחית, אך למרבה הצער, אי־אפשר יהיה לשפר את תנאי המורים ללא מאבק חזק. הדרך הטובה ביותר להגיע לפתרון מהר היא להתגייס למען המאבק ולהרחיב אותו, כדי להפעיל לחץ שידחוף את הממשלה להיענות לדרישות. ארגוני התלמידים וההורים יכולים לעזור למאבק הזה לנצח.

החודש לפני עשר שנים, בנובמבר 2007, יצאו 100 אלף לרחובות להפגנת סולידריות עם שביתת המורים הגדולה והלוחמנית שנערכה אז. גם היום, רוב מוחלט של הציבור תומך בדרישות המורות והמורים. ארגון המורים מסוגל בהחלט להשיג את דרישותיו. אך זו יכולה להיות הזדמנות להתחיל לבנות מאבק רחב למען פתרון בעיות עמוקות יותר במערכת החינוך: היעדר תקצוב הולם, גודל הכיתות, תשתיות מיושנות, העסקה קבלנית, הפרטה, אפליה, "הדתה" ועוד. אם הפעם גם הסתדרות המורים וההסתדרות הכללית ישכילו לחבור לארגון המורים ולהציב חזית אחת מול הממשלה, ניתן יהיה להגיע להישגים מרחיקי לכת במאבק להצלת מערכת החינוך הציבורית.