לאחר נפילת הסטאליניזם וחומת ברלין, הקפיטליסטים הכריזו על פתיחת תור זהב של שלום ושיגשוג עולמיים. למעשה, בעשר השנים שעברו מאז הקפיטליזם הביא לעולם רק התפשטות של עוני, אי־שוויון, סיכסוכים ומלחמות. נפילת הגוש המזרחי הביאה לאורגיה של חגיגות ניצחון מצד הבורגנות. המצב הזה השפיע על הנהגת מפלגות העובדים והאיגודים המקצועיים, שהפסיקו לדבר על הכנסת רפורמות בשיטה הקפיטליסטית ואימצו את הדגם של השוק החופשי, וכך יכלו בעלי־ההון להגביר את ההתקפות על העובדים עם התנגדות מינימלית. ההתקפות האלה לבשו צורה של הסתערות של גלובליזציה, דרך הפעלת לחץ על ממשלות לבטל הגבלות על סחר וליישם מדיניות כלכלית ניאו־ליברלית.

התוצאה היתה שהרווחים של בעלי־ההון עלו, והפער הכלכלי בין עשירים לעניים התרחב משמעותית, לא על בסיס יצירת עושר חדש על־ידי הקפיטליסטים, אלא דרך הגברת הניצול של מעמד העובדים באמצעות פגיעה בתנאי העבודה, שעות עבודה ארוכות יותר ופירוק מדינת הרווחה.

גם אנחנו בישראל חווינו את הטעם המר של ההסתערות הקפיטליסטית הזאת. אפילו במשך הגיאות של תקופת רבין ופרס, העושר העצום שהצטבר ריפד את כיסיהם של המעסיקים ויצר שיכבה של סופר־עשירים, בזמן שמדינת הרווחה הלכה והתפוררה. התהליך הזה יצר תהום עמוקה בין עשירים לעניים.

היום, בתקופה של מיתון, אנחנו סובלים מהמשך הקיצוצים בהוצאה הציבורית, הפרטה של נכסים ציבוריים, התקפות על העובדים המאורגנים דרך חברות כוח־אדם והעברת מפעלים לארצות כמו ירדן, שבהן כוח העבודה זול בהרבה. כל זה הוביל לעלייה באבטלה, ולמצב שבו 26 אחוז מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני.

הבחירה בממשלות שונות, מרבין דרך נתניהו ועד ברק, לא שינתה דבר, כי כולן מנהלות מדיניות כלכלית זהה, ובסופו של דבר כולן בובות שמופעלות על־ידי החברות הגדולות.

מה צפוי לקפיטליזם העולמי?

המערכת הקפיטליסטית ממשיכה לנוע לעבר משבר, ועכשיו אפילו תעשיית ההיי־טק, שלפי הקפיטליסטים היתה אמורה להיות המנוע שידחוף את הכלכלה העולמית קדימה, הוכיחה שהיא פגיעה ביותר. שערי מניות האינטרנט צנחו בשבועות האחרונים. המעמד הבינוני והעובדים האמריקאים, שמחזיקים 35 אחוז מהחסכונות שלהם בצורת מניות, חוו צלילה חדה של ערך החסכונות, ועכשיו ייאלצו לשים יותר כסף בצד כהפרשה לפנסיה ולהוציא פחות. הירידה הזו של הצריכה תקטין את השוק לסחורות, וצפויה להוביל למשבר של ייצור־יתר, לסופן של עשר שנים של גיאות כלכלית ולמיתון בארצות־הברית. וכשהכלכלה האמריקאית חוטפת הצטננות, הכלכלה העולמית, שתלויה במכירות לשוק האמריקאי, עלולה לחלות בדלקת ריאות.

ההשלכות של מיתון עולמי לגבי ישראל הן עגומות במיוחד. הכלכלה הישראלית קטנה יחסית ונשענת על יצוא. מיתון בארצות־הברית יחסל גם את הסימנים החלשים של התאוששות במשק הישראלי. ההיי־טק, הענף הדינמי והצומח היחיד של הכלכלה והתחום האחד שבו יכולים היום אנשים צעירים לקוות לעבודה הגונה, יימחץ. המיתון שקיים כבר עכשיו יעמיק, ורבים מהעובדים שמועסקים היום ייזרקו לערימת הגרוטאות של האבטלה.

עוד לפני שארצות־הברית נכנסת למיתון, הקיום הבסיסי ביותר הופך להיות בלתי אפשרי עבור שכבות רחבות יותר ויותר — לא רק בעולם השלישי, אלא גם בשביל מובטלים בירוחם ובירכא, ואצל עובדים בתל־אביב שלמרות שעות עבודה מתארכות מתקשים לגמור את החודש.

התחלות של מאבק

כבר עכשיו התנאים מאלצים את ההמונים להתחיל להיאבק — בוונזואלה, באקוודור, בבוליביה ובזימבאבווה. המאבקים האלה, יחד עם המחאות ההרואיות שראינו בסיאטל ובוושינגטון, הם רק ראשיתה של תנועת התנגדות עולמית להרס שיוצר הקפיטליזם העולמי.

ככל שהמשבר העולמי יעמיק, המאבקים יתגברו. יותר ויותר אנשים יטילו ספק בהיגיון של החברה הקפיטליסטית ויחפשו אלטרנטיבה. במקומות שבהם אלטרנטיבה סוציאליסטית חסרה, קיימת סכנה של התגברות מתחים אתניים, לאומיים וגזעיים, אפילו כאשר הטבע של המאבקים בתחילתם הוא אנטי־קפיטליסטי מובהק. כניסת מפלגת החופש של היידר לממשלה באוסטריה והסיכסוכים האתניים בבלקן הן שתי דוגמאות מדאיגות לכך.

במאה החדשה הזאת, אנחנו חייבים להעלות את האלטרנטיבה הסוציאליסטית על סדר־היום בנחישות, על־ידי התערבות במאבקים והצגת האינטרסים המשותפים לכל העובדים והצעירים, והחשיבות של עמידה מאוחדת מול הנסיונות של בעלי־הון ופוליטיקאים לפלג בינינו. אנחנו צריכים להצביע בבירור על המערכת הקפיטליסטית כעל האויב האמיתי, ולהציע אסטרטגיה להפלת המערכת הזו ולהחלפתה בחברה סוציאליסטית.

לנוכח העובדה שתהליכי השלום במזרח התיכון נמצאים במצב של קיפאון, ואינם מציעים לעובדים ולצעירים הישראלים והערבים דבר מלבד עוני, אבטלה ודיכוי נוספים, הסיכוי לעימות מחודש באזור הולך וגדל. נגד האיום של עימותים בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילונים, בין עובדים מאורגנים ולא מאורגנים ובין מזרחים לאשכנזים, מאבק סוציאליסטי מניפה את הדגל של מאבק מאוחד של כל העובדים באזור להשלכת האחראים האמיתיים לעוני ולדיכוי — הקפיטליסטים והשיטה שלהם.

במקום גלובליזציה קפיטליסטית, אינטרנציונליזם סוציאליסטי

מאבק סוציאליסטי בונה אלטרנטיבה סוציאליסטית בישראל, אבל מכיוון שהקפיטליזם הוא בעיה בינלאומית, כך גם המאבק להביס אותו והפתרון חייבים להיות בינלאומיים. זו הסיבה לכך שאנחנו חלק מאירגון סוציאליסטי בינלאומי — ה־CWI — שמאחד עובדים ונוער ב־35 מדינות במאבק למען הסוציאליזם. מארצות־הברית לניגריה, משבדיה עד סרי־לנקה, אנחנו מובילים מאבקים של עובדים וצעירים ומשתתפים בהם. בתנאים המשתנים מאוד ממדינה למדינה ומזמן לזמן, ולעתים תחת איום של מאסר, עינויים ומוות, כולנו נלחמים למען האלטרנטיבה הממשית היחידה למערכת הקפיטליסטית — סוציאליזם!

תחת הקפיטליזם, אמצעי הייצור נמצאים בבעלות ובשליטה אנטי־דמוקרטית של קומץ תאגידים רב־לאומיים ובעלי־הון, שמנהלים את העולם ואת הייצור אך ורק למען הרווחים שלהם, והורסים את הסביבה ואת תנאי המחיה של רוב בני־האדם למען אותה מטרה.

בחברה סוציאליסטית, המשאבים הטבעיים של כדור־הארץ ואמצעי הייצור יימצאו בבעלות ההמונים שמנוצלים ומדוכאים היום, שינהלו אותם באופן דמוקרטי כדי לספק את הצרכים של האנושות כולה ולא את תאוות הבצע של מיעוט זעיר. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר תנוצל למען הכלל, והיוזמה, היצירתיות והכישרונות של כל פרט יוכלו לפרוח בחופשיות.

הצטרפו אלינו במאבק למען הסוציאליזם!