הפסקת האש באיראן, שנכנסה לתוקף ביום רביעי (8.4), היום ה־40 למתקפה, הוגדרה מראש כארעית, לפרק זמן של שבועיים, לצורכי מו״מ ישיר בפקיסטן בין משלחות ארה״ב ואיראן. טראמפ כשל בהשגת הסכם מסגרת כתוב עד כה והמשטר בטהראן לא נענה עד כה לתכתיבי וושינגטון להתפרקות מנכסים אסטרטגיים. בעוד ממשל ארה״ב מאיים בחידוש המתקפה הצבאית והחל בצעדים להטלת מצור ימי על איראן, פנה במקביל שלטון נתניהו למתקפת ראווה ברברית בלבנון.

מייד לאחר הכרזת הפסקת האש תקף חיל האוויר הישראלי 100 מטרות ברחבי לבנון בתוך 10 דקות. דווח על למעלה מ־350 הרוגים באחת ההפצצות הקשות ביותר שידעה ביירות בפרט מאז המלחמה בלבנון ב־1982. הבטחת ממשלת פקיסטן שהפסקת האש תחול גם על לבנון קרסה. המו״מ שאמור להיפתח ביום שלישי בוושינגטון בין ישראל ולבנון, בדרג דיפלומטי נמוך, לא ימנע בינתיים את המשך המתקפה וכל שכן, לא סביר שיסתכם בנסיגה מלאה של הצבא הישראלי מלבנון.

הפצצת הראווה בביירות, שהייתה חוליה בשרשרת בלתי פוסקת של מעשי הטבח שביצעה ממשלת המוות של נתניהו במסגרת המערכה הצבאית מאז 7 באוקטובר 23', נועדה במובהק לחיזוק דברי נתניהו: "זו איננה סיומה של המלחמה, אלא תחנה בדרך להשגת כל היעדים". בהמשך חזר גם הרמטכ״ל אייל זמיר על מסר דומה: "צה״ל נמצא במצב של מלחמה, אנחנו לא בהפסקת אש, אנחנו ממשיכים להילחם פה [בלבנון] בגזרה הזאת, זו גזרת הלחימה העיקרית שלנו. באיראן אנחנו בהפסקת אש, ואנחנו יכולים גם שם בכל רגע לחזור ללחימה, ובצורה עוצמתית מאוד". לאחר סיום סבב השיחות באסלאמאבאד הורה זמיר לצבא לעבור "למתכונת כוננות מוגברת".

במתקפה באיראן דווח עד כה על מעל 3,600 הרוגים, בהם לפחות 1,700 אזרחים, כולל כ־250 ילדות וילדים. בלבנון מניין הנספים מאז 2 במרץ נאמד במעל ל־2,000. בתוך כך, בעזה ובגדה המערבית ממשיכים כוחות הכיבוש בתוקפנות רצחנית בלתי פוסקת כלפי פלסטינים. ובמקביל, כפועל יוצא ממהלכי טראמפ ונתניהו, במפרץ ובישראל נהרגו עשרות אזרחים במתקפת־הנגד.

כישלון אסטרטגי של המעצמה החזקה בעולם

מתקפת ארה״ב–ישראל חוללה טלטלה בכלכלה העולמית תלויית הדלקים הפוסיליים, עם זינוק במחירי האנרגיה וסחורות נוספות, ועם הגבלות בחלק מהארצות על צריכת אנרגיה. טראמפ התייחס בביטול לטענות על אינפלציה, אף שמנוף הלחץ של סגירת מצר הורמוז דחק אותו להפסקת אש. קרן המטבע הבינלאומית (IMF) מעריכה כעת שבכל תרחיש, גם אם הפסקת האש תתייצב, הפגיעה בתנאי המחיה ברמה העולמית כתוצאה מסבב המלחמה האחרון תהיה ארוכת טווח.

טראמפ טען שצבא ארה״ב השיג כביכול את כל היעדים שהוצבו לו באיראן ואף מעבר לכך, והתפאר ב"ניצחון מוחלט ומלא, 100%, בלי שאלה בכלל". אלא שהקשקשת הטראמפית הטיפוסית לא משנה עובדות. במציאות, המתקפה שנועדה לשמש מפגן עוצמה ליכולת להשליט תכתיבים פוליטיים בכוח אש אדיר נחשפה כמכה אסטרטגית דרמטית עבור המעצמה האימפריאליסטית החזקה בעולם. זוהי עדות נוספת לכישלון הטראמפיזם במאמציו לבלימת היחלשותו של האימפריאליזם האמריקאי במאזן הכוחות העולמי באמצעות מהלכים אסרטיביים של בריונות צבאית וכלכלית. המתקפה באיראן — נקודת מיפנה עולמית, עם השפעה על משק האנרגיה, על שרשראות האספקה, על יחסים גיאו־פוליטיים, ועל תודעה המונית — סיפקה עוד דחיפה לתהליך ההיחלשות.

את החולשה של וושינגטון מזהים במוסקווה ובבייג׳ינג. לפי המודיעין של ארה״ב, המשטר באיראן נעזר בסבב האחרון ברמה חדשה של אספקה צבאית מסין. פעולות אסרטיביות יותר מצד רוסיה וסין לחיזוק המשטר באיראן מבחינה כלכלית וצבאית הן ניסיונות לניצול מגבלות הכוח של ארה״ב בחתירה ארוכת טווח להטיית מאזן הכוחות האזורי. באופן מהותי יותר, עבור בייג׳ינג תוצאות המתקפה נלקחות בחשבון גם סביב בניית מאזן הכוחות סביב טאיוואן ובים סין הדרומי. ואילו האימפריאליזם הרוסי מרוויח מהזינוק במחירי האנרגיה, אך גם מהחולשה של וושינגטון ביחס ליכולת לאכוף את רצונה במלחמה באוקראינה.

מתקפת ארה״ב–ישראל באיראן לא השיגה אף לא יעד גיאו־אסטרטגי אחד, למרות הגריעה מהיכולות הצבאיות של המשטר בטהראן לטווח קצר ובינוני במלחמה א־סימטרית ביותר. היא נפתחה בתרועה רוויית היבריס עם הצהרות בוטות על כוונה להביא בהתערבות הצבאית להחלפת משטר. המשטר שרד. הניסיון הציני לתמרן את שאיפות השחרור של ההמונים באיראן ממשטר הדיכוי התיאוקרטי בטהראן ולשעבדן לשאיפות האימפריאליסטיות להשלטת משטר ניצול ודיכוי חדש וכנוע לתכתיבים מוושינגטון כשל.

"תסבוכת מצר הורמוז"

הטלטלה במבנה הכוח השלטוני שגררו ההתנקשויות בצמרת קרוב לוודאי חיזקה את האגף הניצי במשטר באיראן, שבהכרח מנסה לשכלל היערכות מערכתית להתמודדות עם סבבי עימות בהמשך דרך למידת נקודות התורפה, לרבות בתשתיות הצבאיות והכלכליות שהותקפו. עוד במהלך המתקפה דווח ש"משמרות המהפכה" (הפסדראן) נכנסו לריק השלטוני כמהלך חירום, ריכזו לידיהם יותר שליטה במערך קבלת ההחלטות, ובודדו משיקולי ביטחון את השליט הפורמלי היורש מוג׳תבא ח׳אמנאי. המשטר מנצל את מצב החירום של המתקפה החיצונית גם לליבוי הלך רוח של אחדות לאומית, ולהמשך קידום צעדי רדיפה רצחנית נגד מתנגדי משטר, כולל הוצאות להורג.

מתקפת־הנגד האיראנית, בתמיכה שקטה של האימפריאליזם הסיני והרוסי, הייתה בנחיתות צבאית ולא בעמדה להכניע ממש את יריביה. אך למרות הממד של תיקו אסטרטגי, המאותת לפוטנציאל לסבבי ההתנגשות הבאים, דווקא הפערים ביחסי הכוחות הצבאיים הופכים את חוסר היכולת של הממשל בוושינגטון להשליט את מרותו לתמונה של תבוסה מבחינה פוליטית. בארה״ב, הפופולריות של טראמפ בנקודת השפל הנמוכה ביותר בשתי כהונותיו כנשיא, הקיטוב בחברה חריף, ומיליונים השתתפו בהפגנות נגדו בסוף החודש שעבר, שכללו גם ביטויי מחאה נגד המלחמה.

האסטרטגים של מכונות המלחמה בארה״ב ובישראל העריכו אומנם מראש שמצר הורמוז — צומת עולמי מרכזי למעבר נפט וגז מונזל — ייחסם, אך הקלו ראש בהשלכות, והוכו הלם. הם לא הניחו שהחסימה, שכללה מיקוש של המצר, תצא לפועל במהירות למרות ההתנקשויות בבכירי המשטר. לאחר הפסקת האש נחשף, באישור רשמי מהצנזורה הצבאית החולשת על העיתונות הישראלית, כי "תסבוכת מצר הורמוז" הביאה לנסיגה מיעדים שסומנו כאסטרטגיים, דוגמת השתלטות על מצבורי האורניום המועשר בדרגה צבאית, שנותרו בידי המשטר בטהראן. גם היעד של עצירת פרויקט הטילים הבליסטיים לא הושג. לא עזרה הטענה שהושמעה בסבב הקודם, ביוני 25', שמחצית מהמשגרים האיראניים חוסלו, ולא עזרה תעמולת המלחמה כעת על חיסול נרחב של יכולות השיגור, שכן עד לרגע הכרזת הפסקת האש, ומעט לאחריה, לא פסקו השיגורים לעבר מדינות המפרץ הערביות ולעבר מדינת ישראל. כך גם, ברית "ציר ההתנגדות" באזור, חרף נסיגה ביכולות צבאיות, המשיכה לפעול בסבב האחרון, ובפרט עם שיגורי טילים מצד חזבאללה ומצד המשטר החות׳י בתימן — שעדיין נמצא בעמדה לחסום נתיבי שיט בים האדום.

יציבות הפסקת האש

גם אם הפסקת האש תתייצב באופן יחסי לחודשים הקרובים, אין כל ודאות כיצד ייראה הסדר חדש לגבי המעבר במצר הורמוז, וכפי שה"ניצחון לדורות" עליו נשבע נתניהו ביוני 25' החזיק 8 חודשים, קיים פוטנציאל קונקרטי לסבב התנגשות צבאית נוסף — שעה שהמשטר בטהראן נערך, בסיוע סיני ורוסי, לשיקום כוח, לרבות שיקום תוכנית הגרעין, ולשיפור יכולת עמידה תחת אש, ושעה שלא רק נתניהו, אלא חוגים נרחבים במעמד השליט בישראל שואפים לקדם, לאורך זמן, החלפת משטר אימפריאליסטית באיראן.

מתקפת ארה״ב–ישראל הסתכמה בשלב זה בכך שלמשטר בטהראן יש שליטה אפקטיבית מוגברת במצר, והוא אף מקדם כעת, בשיתוף עומאן, הטלת אגרת מעבר חסרת־תקדים לכלי שיט. כך, באופן אירוני, כתוצאה מהמתקפה, המשטר בטהראן בונה על הגדלת הכנסות לשיקום כוחו כתוצאה מעליית מחירי נפט, מהשליטה במעבר, ומהמהלך הזמני של ממשל טראמפ להסרת הסנקציות מרכישת נפט איראני.

טראמפ נדחף להיסטריה מוחלטת בימים האחרונים למתקפה, ונבח על מעצמות אירופה, בדגש על בריטניה, על שאינן מתגייסות להרפתקה הצבאית ולא מסייעות לחלצו מ"תסבוכת הורמוז": "תצטרכו להתחיל ללמוד איך להילחם עבור עצמכם. ארה״ב לא תהיה שם עבורכם יותר, בדיוק כפי שלא הייתם שם עבורנו. איראן, מבחינה מהותית, הושמדה. החלק הקשה בוצע. לכו תשיגו נפט משלכם!". המרירות לוותה מאז בחזרה על האיומים בפירוק נאט״ו ובהשתלטות על גרינלנד.

מכיוון שבמציאות המשטר הפוליטי באיראן, מבחינה מהותית, הוסיף לתפקד ולשלוט במצר גם תחת קמפיין ההפצצות, טראמפ עלה טונים ברטוריקה להפעלת לחץ במו״מ לקראת ההכרזה על הפסקת האש, עם האולטימטום ששב ונדחה להפצצת תחנות הכוח — והסתכנות גם בדליפה רדיואקטיבית לדורות — ונופף באיום ג׳נוסיידי: "ציוויליזציה שלמה תמות הלילה, ולא תשוב לעולם". האם יש התבטאות ברורה מזו שממחישה שממשל טראמפ, ושותפיו בממשלת ישראל, הם אויבי ההמונים האיראנים ועוינים את שאיפותיהם לחירות?

נתניהו בעמדה מוחלשת

נתניהו שיחק שוב לפי דיווחים עם הרעיון של בחירות בזק בתחילת המתקפה, רק כדי לגלות שלמרות הגיבוי הפוליטי שקיבל מהממסד הישראלי לפעולותיו הצבאיות, הוא נמצא כעת בעמדה ציבורית מוחלשת עוד יותר. גוש נתניהו מדשדש על כ־51 מנדטים (השקולים פוטנציאלית לכ־40% מהקולות), רק כ־25% בציבור הכללי (יהודים וערבים־פלסטינים) סבורים שארה״ב וישראל ניצחו במלחמה, ולפי 50% נתניהו תפקד "לא טוב" במלחמה ('כאן חדשות', 9.4). במחוזות הצפון, כ־70% בציבור הכללי (יהודים וערבים־פלסטינים) נתנו לממשלה ציון "גרוע", והתמיכה במפלגות הממשלה נחתכה מ־34% בבחירות 22' (נתוני אמת) ל־26% כעת ('חדשות 12', 10.4).

האופוזיציה הממסדית והעיתונות הממסדית בישראל שהתגייסו כדי לספק גיבוי מוחלט למתקפה האימפריאליסטית וסייעו לנתניהו לבנות תמיכה ציבורית המונית סביב שקרי הדמגוגיה הביטחונית — כאילו אם רק יטבחו ויחריבו עוד קצת באיראן יבוא שלום אזורי — מיהרו להתהפך כמו חביתה. כעת הם מבקרים את נתניהו על אופן ניהול המלחמה, תוצאותיה והשלכותיה — כמובן ללא התנגדות קטגורית לעצם התוקפנות הצבאית, שעה שחלקם גם מנסים לעקוף אותו מימין. הם מפנימים כישלון גיאו־אסטרטגי עבור הקפיטליזם הישראלי במתקפה באיראן, כחלק מהסתבכות גיאו־אסטרטגית מתמשכת במלחמת ההשמדה בעזה ובמערכה הצבאית האזורית מזה שנתיים וחצי. והם מושפעים מהתגברות מחדש של תסכול המוני וזעם על מדיניות הממשלה שהם עצמם קידמו.

יו״ר ה"אופוזיציה" הקפיטליסטית הלאומנית, יאיר לפיד, שב־1.3 הכריז כי במפלגתו "נותנים גיבוי מלא לממשלה", הזדעק על "מפולת אסטרטגית", "שקרים שנמכרו לאמריקאים", ו"אסון מדיני" מעצם העובדה שטראמפ לא טרח לשלב את ישראל במו״מ. הוא פסק כי "נתניהו הפך אותנו למדינת חסות".

בדומה, הגנרל לשעבר יאיר גולן, יו״ר 'הדמוקרטים', שב־24.2 צעק כי "יש הזדמנות שלא תחזור לתקוף באיראן", הביע תמיכה נחרצת במתקפה וצייץ ב־28.2 כי "חיסול ח׳אמנאי הוא צעד דרמטי ומשמעותי", הגדירו כהוכחת "עליונות מודיעינית ויכולת מבצעית מרשימה", והבטיח לעם האיראני כי "נפתחה הזדמנות אמיתית לחירות", חש שהרוח משנה כיוון. ב־8.4 הוא הכריז חגיגית כי: "חיסול ח׳אמנאי היה טעות ולא תרם לביטחון ישראל — לא כל דבר פותרים בכוח צבאי".

אותו גולן ששיבח במהלך המתקפה את הפשיטות של כוחות כיבוש ישראליים בדרום לבנון, עם האמירה השוביניסטית ומוליכת השולל שהמהלך מאפשר לתושבים ישראלים "לחיות בביטחה תוך כדי מלחמה", מזהיר מפני כיבוש ארוך־טווח בדרום לבנון: "לכבוש את לבנון ולשקוע בביצה לבנונית? להסתבך בקרבות של גרילה וטרור מול אוכלוסייה עוינת? עשינו את השטות הזאת 18 שנים [1982–2000], ורוצים לחזור על השטות הזאת פעם נוספת?... ההגדרה של לפרק את חיזבאללה מנשקו לא מציאותית". מפלגתו של גולן מתחפשת לחלופה פוליטית לממשלה, אך ביסודו של דבר היא שותפה לקידום סדר־יום של כיבוש ומלחמות אימפריאליסטיות במעטה דמגוגיה ביטחונית.

אלפים יצאו להפגין בשבת האחרונה במספר מוקדים. קיים כעת פוטנציאל להתרחבות מחדש של התנועה נגד ממשלת המוות של נתניהו, נגד המתקפה האימפריאליסטית גם בלבנון ונגד מלחמת הנצח וכל הכיבושים. תרגום הפוטנציאל לבניית כוח המסוגל לבלום את הקטסטרופה בהובלת נתניהו וטראמפ, לרבות חידוש המתקפה באיראן, דורש לא רק המשך בניית צעדים תקיפים של מחאה ומאבק, אלא גם הצבת חלופה פוליטית של שמאל מעמדי חוצה קהילות, המקדם שינוי סוציאליסטי, כתשובה למכלול סדר־היום של מפלגות המלחמה, הכיבוש ושלטון ההון.