המצב של הרשויות המקומיות על הפרצוף, אבל אנחנו יודעים שלא ראש עיר נבחר, שבדרך כלל מחפש לנהל את העיר בשקט ובלי כאב ראש, הוא זה שיילחם או שיהיה מסוגל לפתור את הבעיות העיקריות. ברשויות רבות מעכבים שוב ושוב את משכורות העובדים. מבין אלה שמשלמות, לא חסרות כאלו שמשלמות פחות משכר מינימום (במקרה כזה החישוב של הפנסיה מתייחס לשכר המשולם בלי לכלול את השלמת ההכנסה). אז מה אם זה לא חוקי — החוקים הם בשביל העובדים, לא בשביל המדינה... ביהוד, לדוגמה, העובדים לא קיבלו משכורת במשך כמה חודשים ונאלצו לפתוח בעיצומים. בבת־ים העובדים לא הסכימו לשתוק אחרי שלא קיבלו את המשכורת, השביתו את העבודה והתפרצו למשרד ראש העיר עם משרוקיות.

לא רק מינויים מיותרים של מקורבים ושחיתות הם הסיבה לחורים בתקציב. באופן כללי המדינה לא מקצה תקציבים בהתאם לצורכי התושבים בכל רשות. אם זה לא מספיק, תוכנית האוצר עכשיו מדברת על איחוד רשויות, שתאפשר מבחינתו פיטורים של מאות עובדים והקטנה של התקציב. במגזר הדרוזי, שגם ככה מקבל תקציבים מופחתים ואין בו השקעה של ממש בתשתיות, תוכנית האיחוד תפגע קשות ביישובים. הפגנות הדרוזים כנגד התוכנית דוכאו בכוח על ידי המשטרה. יש צורך בהתארגנויות עצמאיות של תושבים פעילי שכונות שישתלטו על המוסדות המקומיים וידאגו שהשלטון המקומי ידאג סוף סוף לתושבים ולא לפוליטיקאים קטנים ומושחתים, לקבלנים ולאינטרסים של המפלגות הגדולות.