פיצוי עכשיו! לא לכפיית בחירה בין בריאות לפרנסה
קחו מהטייקונים, לא מעובדי המגזר הציבורי!
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
בלי בוסים!
מי אמר שעובדים לא יכולים לנהל מפעל בלי בוס? הדוגמה של עובדי מפעל "זאנון" בארגנטינה, שמפעילים את המפעל בעצמם כבר יותר משנתיים, מוכיחה לא רק שמפעל יכול לעבוד בלי בוסים, הוא גם יכול לעבוד טוב יותר

הדפסה

ב־5 בספטמבר 2001 נעל בעלי מפעל הקרמיקה "זאנון", בעיר נאוקן בדרום ארגנטינה, את דלתות המפעל, בטענה שאין מספיק כסף לשלם את משכורות העובדים, ושלמרות כל הסובסידיות הממשלתיות, המפעל לא רווחי.

עובדי המפעל, שכבר היו בעלי ניסיון במאבק על זכויותיהם (בחודש מאי 2001 הדפו העובדים ניסיון של ההנהלה להפסיק את תשלום המשכורות על בסיס טענה שהתגלתה כשקרית שהמפעל בחובות), הקימו מאהל מחאה מחוץ למפעל, וב־1 באוקטובר פרצו אליו כדי למנוע מהבעלים להוציא את המכונות. מאוחר יותר עלתה ההצעה בקרב העובדים להמשיך את הייצור בעצמם ולשמור על מקום עבודתם.

כך קרה שכבר יותר משנתיים, 300 העובדים בזאנון מנהלים את המפעל בעצמם. את מבנה ההנהלה המקובל הם החליפו באסיפה בה יכול להשתתף כל עובד, כאשר מכל מחלקה נבחר עובד אחד שמעלה את ענייני המחלקה אותה הוא מייצג בפני האסיפה. מבין כל הנציגים נבחרים שניים שעושים את רוב העבודה הניהולית, אך גם כאן דאגו שלא יהיה מרוכז בידיהם כוח דומה לזה שיכלו להשיג במנגנון הישן - — כל ההחלטות שלהם נבחנות על־ידי כל העובדים, וכולן ניתנות לשינוי.

כפי שניתן לראות, בזאנון מיישמים את שני העקרונות החשובים ביותר ליצירת מקום עבודה דמוקרטי (להבדיל מהדיקטטורה של הבוסים): ייצוגיות ושקיפות. מלבד העובדה שהאסיפה פתוחה לכל, בכל רגע נתון, כל עובד יכול לבקש לראות את הדוחות הכספיים של המפעל. אין יותר בוס שיתרץ הורדות שכר ופיטורים בחוסר רווחיות של המפעל — עכשיו המושכות בידיים של העובדים, שיודעים מה באמת קורה מאחורי הקלעים.

הסיפור של זאנון נותן שיעור גם בחשיבותה המכרעת של סולידריות של עובדים. הפתיחות של המפעל לתמיכה מכל הסקטורים והמאבק נגד ממשלה מושחתת, אבטלה ובוסים מפוקפקים הביאו לסולידריות עם עובדים אחרים כבר בשלב מוקדם יחסית של המאבק. איגוד המורים, איגוד עובדי הנפט ורבים אחרים כבר הכריזו שאם הממשלה תחליט על פינוי העובדים מן המפעל (ששוהים בו כעת בצורה "בלתי־חוקית"), הם יכריזו על שביתה כללית במחוז. היחסים הם הדדיים, והמפעל, שכבר הכריז על עצמו כארגון שלא למטרות רווח, תורם באופן קבוע מרצפות לבתי־חולים ומרכזים קהילתיים. בנוסף, המפעל הצליח לספק 90 משרות חדשות למובטלים בקהילה.

למה לא בישראל?

הסיפור של זאנון הוא רק דוגמה אחת מבין סיפורים רבים בארגנטינה של השתלטויות עובדים על מפעליהם שפשטו רגל בשנים האחרונות. מקרים אלה הם מאפיינים מובהקים של תקופה מהפכנית, ואכן הופיעו לאורך ההיסטוריה בכל מהפכה או מצב מהפכני. הלקח שכל הסיפורים האלה מלמדים אותנו הוא שמקום עבודה דמוקרטי יכול להתקיים רק כאשר הוא מנוהל על ידי העובדים. המקרים האלה מלמדים אותנו שהעובדים הם הכוח המניע את הכלכלה. גם לאחר עזיבת הבוסים (או במיוחד לאחר עזיבתם), העסק יכול להתקיים ביעילות, ואף להתחיל לשרת את הצרכים האמיתיים של העובדים והקהילה שבה הם חיים.

את הלקח הזה אפשר וצריך ליישם לא רק בארגנטינה: גם בישראל, שבה מקומות עבודה נסגרים ועובדים מושלכים לרחוב, יכולים העובדים, במקום ללכת הביתה, להתארגן מלמטה ולהשתלט על מקום העבודה. צריך רק לזכור שהשתלטות של עובדים על מקום עבודה חייבת להתבסס על ניהול דמוקרטי וסולידריות עם עובדים אחרים, ולא להסתמך על הנהגת ההסתדרות, בתי־המשפט וכו', שעומדים לצד הבוסים. ההתחברות של מספר גדול של מפעלים ומקומות עבודה בניהול דמוקרטי של העובדים, יחד עם הקמת זרוע פוליטית למאבק בדמות מפלגת עובדים המונית, לוחמנית ודמוקרטית, תיצור את האפשרות להפיל את שלטון ההון ולשנות את החברה מהבסיס.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.