נתניהו וגנץ שוקלים הכרזת מלחמה — למען מי?
מאבק העובדות הסוציאליות מעלה הילוך
X
אוקראינה
"המהפכה הכתומה"
באופן צפוי נבחר לנשיאות אוקראינה נציג ההון האמריקאי והאירופי, ויקטור יושצ׳נקו, שהתמודד מול נציג אוליגרכיית ההון הרוסית, ויקטור ינוקוביץ'. 53% מהמצביעים הצביעו עבורו

הדפסה

הנשיא צ׳אווס בוונצואלה, שיודע דבר או שתיים על התערבויות אימפריאליסטיות, אמר על הבחירות באוקראינה: "משברים כאלה כמעט תמיד נוצרים בגלל התערבויות זרות לנוכח אינטרסים בקנה מידה עולמי. גם אם היו בחירות על המאדים האמריקאיים היו מצליחים להתערב בהן". ואכן, אפילו לפי דיווחים רשמיים, הכסף שבזכותו נערך סיבוב הבחירות השלישי נתרם על־ידי מחלקת המדינה האמריקאית.

הבחירות היו בעצם מאבק פנימי וגם גלובלי על השאלה היכן שוכן עתידה של אוקראינה? באיחוד האירופי או במבנה פדרטיבי כלשהו עם רוסיה. המאבק הפנימי הוא בין נציג ההון האירופי והבורגנות הפרו־מערבית, ויקטור יושצ׳נקו, לבין נציג ההון הרוסי, הממסד והאוליגרכים הגדולים של אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ'. ברמה העולמית מדובר בהמשך המגמה של חלוקת העולם מחדש על־ידי האימפריאליסטים השונים.

תקציר הפרקים הקודמים

הבחירות נערכו באווירה כללית של חשדנות של כולם בכולם וברור היה שמדובר בקרע בין שני חלקים של אוקראינה: זה הדובר רוסית ממזרח וזה הדובר אוקראינית ממערב. בסקרים שנערכו לפני הבחירות על־ידי המכון לדמוקרטיה שממומן על־ידי האיחוד האירופי וארה״ב, שכאמור תומכים ביושצ׳נקו, הוא ניצח "באופן מפתיע" בהפרש של 10% בערך; ואילו על פי ספירת הקולות של מחלקת הבחירות של הממשלה שנתמכת על־ידי הקרמלין נמצא, "באופן מפתיע" לא פחות, מועמד הקרמלין ינוקוביץ' מנצח ביותר מ־4% אחוזים.

מועצת עיר הבירה הודיעה שהיא לא מאמינה לתוצאות הבחירות וקראה גם לפרלמנט לא להכיר בהן, שעה שערים ומחוזות שלמים במערב אוקראינה מצהירים שמבחינתם יושצ׳נקו הוא ראש הממשלה. לעומתם, חצי האי קרים וממשלות כל המחוזות המזרחיים של אוקראינה הזהירו שלא יקבלו שום נשיא פרו־מערבי ומבחינתם ראש הממשלה המכהן, יונקוביץ', הוא הנשיא מהיום והלאה.

מיד בהיוודע התוצאות יצאו מאות אלפים להפגנות בכל רחבי המדינה: בקייב, שיותר מ־70% מאזרחיה הצביעו למועמד האופוזיציה הפרו־מערבי, נאספו מעל 200 אלף מפגינים בכיכר העצמאות, הכיכר המרכזית בעיר. בערים המערביות של אוקראינה, לבוב, ז׳יטומיר וטרנופול, הפועלים של כל בתי החרושת ועובדי מוסדות החינוך הודיעו על שביתה ויצאו להפגנות ענק; 100 אלף יצאו בלבוב, ובסדר הגודל הזה גם בכל שאר ערי המערב. המפגינים שנשאו את דגלי אוקראינה לא היו היחידים ברחובות. בכל רחבי קרים וכל הערים של מזרח המדינה, כמו דיפרופטרובסק ודונייצק, יצאו גם כן עשרות אלפים לרחובות. אלא שהם נשאו את דגלי רוסיה ואמרו שבשבילם כל ניסיון לתפוס את השלטון על־ידי האופוזיציה יחשב להפיכה, בה הם כמובן לא יכירו.

גם התגובות בעולם היו לפי מפת מערב־מזרח. כל המי ומי בפוליטיקה הרוסית היום, החל מהנשיא פוטין וכלה באחרון חברי הפרלמנט, היו עסוקים בלהשיג את ינוקוביץ' בשביל לברך אותו על ניצחונו ובכך להבהיר שהפדרציה עומדת - — בכל כובד 250,000 החיילים בחזית המערבית ועשרות ספינות הקרב שמוצבות בחצי האי קרים שנמצא בשטחה של אוקראינה - — מאחורי ינוקוביץ'. הנשיאים של בלרוס, קזחסטאן ושאר מדינות מרכז אסיה הלכו אחרי הקו של מוסקבה. המערב דיבר גם הוא בצורה ברורה. סנטורים אמריקאים ממש יצאו וקראו לאופוזיציה לפעול, הפקחים האירופאים אמרו שהבחירות לא עמדו בשום קריטריון של האיחוד, ושבמזרח המדינה היו זיופים המוניים.

ההמונים שנאספו בכיכר כמובן לא התקיימו מחסדי שמים, בכיכר נתנו בחינם אוכל ושתייה, ובאמת בקור כזה קצת אלכוהול לא יכול להזיק, ומקום לינה. בשביל חסרי הבית הרבים של הבירה היו אלה שבועיים של חגיגה. הם הואכלו, הולבשו וקיבלו לא מעט שתייה. ראש העיר של קייב אף הבטיח לשכן זמנית את כל אלה שיבואו להפגין בבירה. די רק בזה בשביל לאסוף כמה עשרות אלפים באוקראינה לכל מטרה שהיא. מישהו היה צריך לממן את כל זה, כמו גם אוטובוסים, כרטיסי רכבת ואפילו מטוסים ששכרה האופוזיציה, ובטח שאין לשום תנועה או גוף פוליטי כסף כזה, לכן סביר להניח שהוא הגיע מן המערב.

בשביל מרבית האוקראינים לא היו אלה בחירות על השאלה מי מהמועמדים טוב יותר. שניהם מעוררים רגשות שנאה אצל כל אוקראיני מצוי. יושצ׳נקו נחשב לשקרן וגנב בעיני הרוב, הוא גם הספיק לכהן כראש ממשלה וכנגיד הבנק המרכזי. יוליה טימושנקו אחת מראשי המחנה של יושצ׳נקו אפילו הוכנסה לרשימת המבוקשים של האינטרפול, לפני שהמממנים האירופאים שלה הורידו את שמה מהרשימה עוד באותו היום. בן זוגה יושב כיום בבית כלא בארה״ב. ראש הממשלה המכהן ינוקוביץ' נחשב לעבריין שאכן ריצה עונש מאסר פעמיים. בשביל רוב האוקראינים הייתה זאת שאלה של זהות אזורית או לאומית. ינוקוביץ' שילם לראשונה משכורות לכורים במזרח, העלה את הפנסיה ודאג לרמוז ככל שניתן על שותפות כלכלית עם רוסיה הקורצת למזרח. יושצ׳נקו לעומתו מצהיר כי יפתח בשיחות להצטרפות לאיחוד האירופי כמו כל שכנותיה של אוקראינה ממערב ויצרף בסופו של דבר את אוקראינה לנאט״ו ולאיחוד. אין צורך לומר ששתי האלטרנטיבות לא הפיחו תקווה לעתיד טוב יותר במדינה.

המחאה בכיכר הראשית של קייב נמשכה כשבועיים, בהם באופן "ספונטאני" תוחזקה הנוכחות בכיכר. באותו זמן מיליוני אנשים יצאו לרחובות בערי אוקראינה המזרחית השונות, בדרישה לעצמאות. כל זה שיתק את הכלכלה. האוצר האוקראיני הפסיד מעל 300 מיליון דולר בשבועיים האלה. בסופו של דבר בית המשפט העליון, הנשיא ומרבית הפרלמנט עברו לצד של ההון האמריקאי והחליטו על סיבוב בחירות נוסף. בנוסף, עברה גם הרפורמה החוקתית שבמסגרתה אוקראינה תהפוך לרפובליקה פרלמנטרית לפי המודל האירופי ולא נשיאותית לפי המודל הרוסי והאמריקאי.

כשהקפיטליזם מביא לקריסה מוחלטת של החברה, לעוני ואבטלה בסדרי גודל שלא מוכרים לנו, כשהמעמד השליט מפולג לפלגים יריבים שלא יהססו להרוג זה את זה והמעמד הבינוני נמחק מהמפה כאילו לא היה, מתקיימות שתי אפשרויות: האחת, היא מאבק מהפכני של מעמד הפועלים יחד עם האיכרים וחלק נרחב ממעמד הביניים. אבל בהיעדרו, או בהיעדר מפלגה מהפכנית שתוביל אותו לניצחון, מתקיימת האפשרות השנייה — הריסת כוחות הייצור והידרדרות למלחמות אתניות ושבטיות על משאבי הקיום שנותרו.

העובדה שבכלל הגענו למצב שבו אנחנו נמצאים היום היא כשלעצמה תעודת עניות גדולה לשמאל האוקראיני. אלה שהיו במשך שנים מפלגות האופוזיציה הגדולות — המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה והמפלגה הסוציאליסטית של אוקראינה קיבלו יחד קצת יותר מ־10% מהקולות בסיבוב הראשון. עכשיו הם משלמים את החשבון על כך שלא העזו לתת אלטרנטיבה לשיטה אלא הסתפקו בביקורת בלבד, לא השכילו לפנות לכל שכבות העם האוקראיני אלא ריכזו את מאמציהן במזרח היכן שהיה נוח להן יותר, ועל כך שלא נתנו לעם דבר מלבד הגעגועים לעבר שבו "לפחות ניתן היה לחיות". הרי רק לפני שנתיים הן קיבלו יחד כ־30% מהקולות. הבחירות הבאות לפרלמנט יהיו בשבילן מבחן החיים האחרון. אם, לאור העובדה שיש להן כיום מעל 150 אלף חברים, הן לא תקבלנה לפחות 20% מהקולות הן תמחקנה לעד מהמפה הפוליטית שם.

האינטרסים הזרים

האמריקאים רוצים לפתוח את השוק האוקראיני לסחורות אמריקאיות, ולקבל את השליטה על הפחם האוקראיני, כמו גם לעצור את האימפריאליזם הרוסי המתחדש באמצעות חגורה של מדינות נאט״ו ממזרח. האירופאים רוצים לקבל את כוח העבודה האוקראיני הזול בשביל המפעלים שלהם. מדובר בכוח אדם איכותי, משכיל ברובו ועם אחוזי עובדים מקצועיים גבוהים שמוכן לעבוד בשביל 50$ בחודש (מחצית מאשר ברוסיה).

מכל הסיבות האלה לא הצליחו עד שעות אלה אנשי הממשל הרוסיים לצייר תסריט יותר נורא לאימפריאליזם הרוסי מאשר השתלטות המערב על אוקראינה. עצם העובדה שנאט״ו בכלל התרחבה לא נסכה חיוך בפניהם של אנשי הצבא הרוסיים שנמצאים היום ליד הגה השלטון, אבל צי אמריקאי בקרים? אוניות קרב של נאט״ו באודסה, במרחק של דקות שיט מהערים הגדולות של דרום רוסיה ובעיקר מהקווקז ומצ׳צ׳ניה? לא, הרוסים מוכנים לעשות כמעט הכול כדי שזה לא יקרה. לא סתם התרברב הנשיא פוטין לפני כמה שבועות שרוסיה מפתחת בימים אלו סוג חדש של נשק גרעיני, "כזה שאין לו מקבילים בשום מקום בעולם". גם ההוראה שנתן הצבא הרוסי לכוחות שמוצבים בקרים על אדמת אוקראינה "להראות את עצמם ברחוב במדי הפדרציה" אינה מקרית. בשביל לעזור לינוקוביץ', פוטין הבטיח לאפשר לאוקראינים להחזיק אזרחות רוסית כאזרחות כפולה - — הרי חלק מהצמיחה של הכלכלה הרוסית בא על חשבון הניצול האכזרי של העובדים באוקראינה, מולדביה וארצות מרכז אסיה, וחלק גדול מהצמיחה האוקראינית (13%) בא על חשבון הצמיחה ברוסיה שמהווה את שוק היצוא הכי גדול של אוקראינה והמשקיעה הכי גדולה בה.

האמריקאים גם כן לא יושבים בשקט. האיש שבוש שלח לפקח על הבחירות אמר שבמקרה שמועמד האופוזיציה לא ינצח "יש אפשרות לסנקציות על הממשל האוקראיני הלא חוקי". תחנת הרדיו העצמאית "קול מוסקבה" (שעקב מגבלות מסוימות משדרת מסיביר) שידרה הקלטות של ראיון עם יועצו הפורש של פוטין לענייני אוקראינה שבו הוא מודה שנאמר לו שרוסיה לא תסבול מפלה. בקייב לפני שבועיים נתפסה חוליית חיסול רוסית שהודתה שתכננה לפוצץ את מטה האופוזיציה לפי הוראות של מקור אנונימי במוסקבה.

אוקראינה, מדינה מפולגת

על מסכי הטלוויזיה ניתן היה לראות במהלך תקופת הבחירות את מפת אוקראינה לפי מחוזות הצבעה. כל המזרח כולו הצביע ב־90% ומעלה עבור ינוקוביץ' וכל המערב ב־70% ומעלה ליושצ׳נקו. הם לא הצביעו רק לאיש שלו קואליציה רחבה הכוללת בין השאר את המפלגה הסוציאל־נציונאליסטית — לאומנים אוקראינים קיצוניים, תנועה פופולארית מאוד במערב המדינה — ואת "הבנדרבצים" — תומכי לוחם העצמאות האוקראיני בנדרה שהיה לאומן מאוד, יש אומרים נאצי, וסיפורי זוועות על מעשיו מהלכים אימים על תושבי אוקראינה הרוסים.

מצד שני, בצד של ראש הממשלה היתה תנועה למען עצמאות מזרח אוקראינה והקמת מדינה חדשה — "רוסיה החדשה", תנועה להצטרפות לפדרציה הרוסית של אוקראינה תחת השם — "רוסיה הקטנה" והתנועה להכרזת הרוסית כשפה הרשמית של אוקראינה.

אז החלוקה היא מוחשית לחלוטין ושני הצדדים רואים את אוקראינה באופן מנוגד לחלוטין.

מערב אוקראינה הוא אזור קתולי ברובו, עם תעשייה פחות מפותחת ועם יותר איכרים. מרבית תושביו דוברי אוקראינית, חלק גדול ממנו הפך לאוקראינה לאחר שהכוחות הסובייטיים פלשו לפולין ב־1939 וסיפחו חלק ממנה. לרוב העובדים והאיכרים יש תודעה לאומית אוקראינית חזקה, מרביתם למשל רואים בבנדר ולוחמי העצמאות של אוקראינה לאחר מלחמת העולם השנייה גיבורים, ומעריכים את הלאומן פטלורה, שלחם במלחמת האזרחים בין 1917 ל־1921 למען עצמאות אוקראינה, ואת מאכנו האנרכיסט, שהוביל אוטונומיה אוקראינית עצמאית בזמן המלחמה. מרבית התושבים היו רוצים, לו היה הדבר אפשרי, להתרחק פיזית ככל האפשר מהצל הכבד שמטילה רוסיה על אוקראינה מאחר שהם רואים במוסקבה אשמה במצבה הכלכלי העגום של המדינה, באסון צ׳רנוביל שהרס 8% מאדמתה ובדיכוי השפה והתרבות האוקראינית במשך שנות קיומו של המשטר הסטליניסטי.

מזרח אוקראינה לעומתה תעשייתית יותר. 80% מהתל״ג של אוקראינה מגיע מאזור זה, מרבית משאבי הטבע נמצאים בו גם כן והוא מאוכלס ברובו על־ידי דוברי רוסית. חצי האי קרים למשל נמסר לאוקראינה רק ב־1956 ע״י חרושצ׳וב והוא מהווה רפובליקה אוטונומית. זה אזור פרבוסלבי ברובו, הדגלים על הבתים הם דגלי רוסיה ולא אוקראינה, התושבים קשורים בעשרות קשרי משפחה מעבר לגבול עם רוסיה, ורבים מוצאים בה את פרנסתם. הצבא הרוסי נוכח באמצעות צי הים השחור באזור קרים, ורבים מתושבי האוטונומיה רואים בו מין מגן לעת צרה מול הלאומנות האוקראינית.

בתנאים בהם מצויה אוקראינה יש סכנה למלחמת אזרחים בין שני החלקים שבה יתערבו גם ארה״ב, אירופה ורוסיה.
אם אוקראינה תחולק יהיה זה אסון חברתי־כלכלי לעובדים בה. החלק המערבי של המדינה, כשהוא מנותק ממרבית התעשייה, ישקע בקריסה כלכלית ויפול טרף קל לאימפריאליזם האמריקאי והאירופי, שיהפכו אותו למוקד לניצול מוגבר ע״י החברות שלהם, כמו בפיליפינים או אינדונזיה, ואילו החלק המזרחי יהפוך לשטח חסות רוסי שלא יהיה מסוגל לתפקד בעצמו; ההשקעה הרוסית תרד לאחר שהשליטה שלהם תובטח. אט־אט הרוסים ינתבו את כל רווחי התיירות מאזורי הנופש של הים השחור אליהם, ישתלטו על התעשייה ועל משאבי הטבע ויורידו את השכר והתנאים של העובדים.

אוקראינה מחולקת גם לא תפתור את השאלה הלאומית אלא תהפוך אותה לחדה יותר. קשה לחשוב למשל איך יחלקו ביניהם שני הצדדים את הבירה קייב שנמצאת גיאוגראפית במזרח אבל רוב תושביה הם ממערב. כמו כן תעמוד על הפרק גם שאלת היחסים בין האוקראינים לרוסים במזרח, ככל שהאחיזה של מוסקבה על החבל תלך ותגבר, כך גם שאלת היחסים בין הרוב הרוסי למיעוט הטטארי בקרים.

עוני משווע

בימי ברית המועצות הייתה אוקראינה המרכיב הכלכלי השני בגודלו בברית. יותר מרבע מהאדמות הפוריות של ברית המועצות היו באוקראינה, וחוץ מלספק את צרכיה שלה, אוקראינה גם ייצאה חלב, בשר וירקות לשאר הרפובליקות. כמו כן, הייתה בה תעשייה מגוונת שסיפקה הרבה מרכיבים חיוניים לתעשייה הכללית של בריה״מ. רמת החיים הייתה דומה לזו ברוסיה בסביבות הערים הגדולות ופיגרה קצת מאחור בכפרים ובעיירות. ערי הדרום של אוקראינה וקרים היו בין הערים הכי עשירות בברית המועצות.

מאז החזרת הקפיטליזם ידעה אוקראינה רק עוני, סבל וניצול במימדים שקשה לנו לתאר. בין השאר זה מביא לכך שאוכלוסייתה קטנה מדי שנה, כשאלפים מהגרים בחיפוש אחר עבודה, עשרות נשים נמכרות לזנות ועשרות תינוקות נמכרים להורים מאמצים במערב. התל״ג לנפש באוקראינה היום הוא 970$ לנפש, נתון הגבוה רק מעט יותר מזה של הפלסטינים. תוחלת החיים הממוצעת היא 66 שנים — 61 אצל גברים. התעשייה נהרסה כליל, רבים מהמפעלים שבקו חיים לחלוטין. התוצר התעשייתי ב־1999 היה נמוך ב־40% מזה של 1991, התוצרת החקלאית ירדה לחצי וגם רמת החיים צנחה ב־80%.

בארבע השנים האחרונות צמחה הכלכלה האוקראינית בקצב אדיר. 8% ב־2003 וצמיחה של 13% צפויה ב־2004. מרבית הצמיחה הייתה מבוססת על יצוא לרוסיה, שגם כלכלתה צמחה הודות לעלייה במחירי חומרי הגלם. מפעלים רוסיים ואירופיים החלו לעבור לאוקראינה בגלל כוח האדם הזול והביאו לעלייה בתוצר התעשייתי בשנים האחרונות. זה הביא ליותר תעסוקה וירידה באבטלה עד ל־10%, אבל העובד האוקראיני המשיך לקבל את אותן משכורות הרעב כמו קודם ולא ניראה שהחיים באוקראינה השתפרו הודות לצמיחה. פירות הצמיחה מחולקים באופן לא שוויוני להחריד כשהעשירון התחתון מקבל 3.7% מההון ואילו העשירון העליון — 23.2%. מרבית העובדים חיים ממשכורת של בין 50 ל־100 דולר בחודש. יותר מ־40% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני, ותנאי הדיור ירודים ביותר. הפסקות חשמל, מים או הסקה אינן נדירות. בתנאי עוני קיצוני כאלה פורחת הפשיעה, רבים מידרדרים לסמים, זנות ואלכוהוליזם.

התשובה היחידה לניצול המוגבר של העובדים בכל רחבי ברית המועצות לשעבר היא מאבק מאוחד של העובדים. כל מי שמנסה להפריד בין עובדים דוברי רוסית לעובדים דוברי אוקראינית מביא לאסון עבור מעמד העובדים. יש לאחד את העובדים מכל רחבי ברה״מ לשעבר למאבק משותף נגד האויב הגדול והמשותף — בעלי ההון, בין אם הם רוסים, אמריקאים או אוקראינים. הם אלה שאשמים באסון האנושי שמתרחש באוקראינה, והם צריכים לשלם את המחיר. העתיד של אוקראינה נמצא בידי מעמד העובדים הענק בן 20 מיליון העובדים, מהם 8 מיליון הם פועלי תעשייה. אנחנו תומכים כמובן בחופש תנועה מלא של עובדים ממקום למקום, כולל בין אוקראינה לרוסיה, וכמו כן בשימור התרבות והשפה האוקראינית. לשם כך צריך בין השאר לבנות מערכת חינוך הולמת ולשלם משכורות שניתן לחיות מהם למורים, כדי שכל אחד יוכל לבחור איזו שפה הוא רוצה ללמוד. העובדים הם המעמד היחידי שיכול להביא עתיד טוב יותר לאוקראינה במקום הניצול שמבטיחים שני הצדדים בבחירות. הם אלה שיכולים לנהל את המדינה בצורה דמוקרטית אמיתית. התשובה האמיתית לבעיותיה של אוקראינה כמו כל מקום אחר בעולם היא מהפכה של עובדים.



₪21,320
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2020
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.

תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.