בסופה של מערכת בחירות ארוכה ורוויית מתחים יש לאוקראינה נשיא חדש — ויקטור יושצ׳נקו — שאמור, לפי הצהרותיו, להוביל את המדינה לעידן חדש: עידן דמוקרטי, פרו־מערבי, עם הפנים לאירופה.

אלא שכדי להבין מה באמת מצפה לאוקראינים עלינו להסתכל מעבר להצהרות התקשורתיות ולנתח את האינטרסים השונים שפועלים במדינה, מיהם הכוחות הפועלים ומהם ההקשרים ההיסטוריים שהם פועלים במסגרתם. איך הגיעה אוקראינה למצב בו היא נמצאת, לאן היא הולכת ואיך, אם בכלל, ניתן לשנות את הכיוון הזה?

אוקראינה שאחרי עידן בריה״מ היא מדינה שנשלטת על ידי מספר מצומצם של משפחות הון שמקושרות למאפיה ולאליטת ההון הרוסי המושחתת. השחיתות פושה בכל חלקה במדינה, המשטרה, הצבא, בתי המשפט וכו'. מבחינה כלכלית נפילת בריה״מ הסטליניסטית ועשור וחצי של קפיטליזם עשו למדינה רק רע: אוקראינה היום היא המדינה השנייה ברמת העוני באירופה, מדינה בת 47 מיליון תושבים שהתל״ג שלה דומה לזה של מדינה מערב אירופית עם 10 מיליון תושבים. למרות שבשנים האחרונות רשמה אוקראינה צמיחה מרשימה על הנייר, 40% מתושבי המדינה עדיין חיים מתחת לקו העוני, ורוב העובדים מרוויחים בין 50 ל־100 דולר בחודש.

במצב כזה של משטר מושחת גברו המתחים הלאומיים, והמדינה הגיעה לרמת תסיסה כזו שהיא למעשה מתחלקת לשני מחנות יריבים — המזרח דובר הרוסית ברובו מול המערב דובר האוקראינית. החלק המזרחי מורכב ברובו מערי תעשייה מפותחות שפרחו בתקופת בריה״מ — ערי כורים וערי נמל. רוב תושביו דוברי רוסית ונרתעים מגילויי לאומנות אוקראיניים. רבים מהתושבים גם קשורים בקשרי משפחה ועבודה לרוסיה. מערב המדינה מורכב בעיקרו מחקלאים ועסקים קטנים, ותושביו דוברי האוקראינית מעדיפים להתרחק ככל האפשר מרוסיה, בגלל הדיכוי הלאומי שחוו תחת שלטון בריה״מ. כיום המתחים בין המזרח למערב גדולים מאוד, וקיימת סכנה של מלחמת אזרחים או התפרקות של אוקראינה — מספר ראשי מחוזות במזרח הודיעו כבר לפני הבחירות על כוונתם להכריז על כינון מדינה עצמאית אם יושצ׳נקו יזכה בהן.

על רקע כזה של מתחים לאומיים, עוני ושלטון מושחת הלכה אוקראינה לבחירות, שהיו למעשה מאבק בין שתי אליטות יריבות: ראש הממשלה ינוקוביץ', שמייצג את ההון הרוסי ומשפחות המאפיה ששולטות היום ברוב המדינה, ומולו מועמד האופוזיציה ויקטור יושצ׳נקו, שממומן על ידי הון מערבי ומייצג את האינטרסים של האיחוד האירופי וארה״ב.

הבחירות שפילגו את אוקראינה

נראה כאילו המדינה כולה יצאה לרחוב אחרי הבחירות המקוריות, בהן ניצח לכאורה המועמד הפרו־רוסי ינוקוביץ' בזכות זיופים בקנה מידה גדול. בכל עיר גדולה התקיימו הפגנות המוניות, שביתות מחאה ועצרות. גם אחוזי ההצבעה היו גבוהים מאוד.

הסיבה לכך איננה הכריזמה של המועמדים, אלא השאלה שחשובה לרוב האוקראינים — מי יכול לשפר את תנאי החיים הנוראיים שקיימים שם. מצד אחד רוצים רוב תושביה של מזרח אוקראינה לחזק את הקשרים עם רוסיה, ולזכות שוב בחשיבות הכלכלית שהיתה לאוקראינה בתקופת בריה״מ ובתנאי החיים הטובים יותר שמהם נהנו כחלק ממנה. הם חוששים גם מפגיעה נוספות בתנאי חייהם אם אוקראינה תצטרף לאיחוד האירופי. מצד שני מסתכלים רוב תושבי המערב בכמיהה אל האיחוד האירופי, ומוכנים לקבל כל תכתיב למען הסיכוי להצטרף לאיחוד, מתוך אשליה שכך יוכלו להשיג רמת חיים הדומה לזו של מערב אירופה.

אף אחת מהאפשרויות הללו אינה פתרון אמיתי למצוקתם של המוני האוקראינים, שעל חשבונם מתבצע המאבק האימפריאליסטי על אוצרותיה של אוקראינה. צריך לזכור שאוקראינה היא ארץ ענקית, עשירה מאוד במחצבים טבעיים כמו פחם ונפט, בעלת תעשיות כבדות שפותחו בתקופת בריה״מ ועם אדמות פוריות לרוב. כמו כן, העובדים האוקראינים הם עובדים מיומנים, שבמצב הנוכחי מוכרחים לעבוד תמורת משכורות מגוחכות.

אין פלא אם כן שבמאבק בין האימפריאליזם המערבי לאימפריאליזם הרוסי, אוקראינה מהווה קלף כה חשוב. האליטה הרוסית רוצה להמשיך ולנצל את כוח העבודה האוקראיני הזול ולשלוט בתעשיות שלה, ואילו המערב מעוניין ליצור "ניגריה באירופה", מדינה גדולה בה אפשר לנצל את העובדים בצורה מחרידה, כדי להגדיל עוד יותר את רווחי בעלי ההון.

השקר שב"מהפכה הכתומה"

הנשיא הנבחר יושצ׳נקו מבטיח מהפכה דמוקרטית במדינה, שתוביל לפריחה כלכלית שתיטיב עם כולם. אלו למעשה מילים נרדפות לרפורמות ניאו־ליברליות נרחבות, שיפגעו עוד בעובדים האוקראינים וישעבדו אותם לתאגידים בינלאומיים שבסיסם במערב. אין ספק שישנו צורך אמיתי ברפורמות דמוקרטיות בכל בריה״מ לשעבר, אולם לא ניתן לקרוא לצעדיו של יושצ׳נקו מהפכה. צריך לזכור שהוא עצמו מגיע מתוך המערכת ואין לו שום רצון לשנות אותה, רק לדאוג לאינטרסים של הפלג בבורגנות האוקראינית שהוא משרת. גם ההבטחות הפופוליסטיות על שיפור התנאים הסוציאליים שניתנו בתקופת הבחירות התגלו כריקות מתוכן: הרי עד לפני שנתיים יושצ׳נקו היה נגיד הבנק המרכזי וחתם בעצמו על החוק שהורה על הורדת השכר ההמונית, וכשהיה רה״מ היה אחראי לסגירת מכרות במזרח אוקראינה. אז מה פתאום הוא מדבר על העלאת השכר? בסופו של דבר, כמו ב"מהפכה" שהיתה בגרוזיה לפני שנה וחצי, ולא שיפרה במאומה את חייהם של התושבים, גם פה מדובר בעוד ניצחון של ההון האירופי והאמריקאי על האליטה הרוסית, ולא במהפכה דמוקרטית משום סוג.

מהפכה אמיתית יכולה לבוא רק מתוך ההמונים כשהם נלחמים עבור האינטרסים שלהם עצמם, ולא אינטרסים חיצוניים שלא נוגעים להם. רק מפלגת עובדים לוחמת שתייצג את מעמד העובדים האוקראיני כולו, בלי קשר ללאום או שפה, יכולה להוביל מהפכה דמוקרטית וחברתית שתחלץ את אוקראינה מהניצול, הדיכוי, השחיתות והדורסנות שהשיטה הקפיטליסטית כופה עליה.