האסון לא היה מעשי ידי הטבע בלבד. לו הייתה מוקמת באוקיאנוס ההודי מערכת התראה מהסוג הקיים באוקיאנוס השקט, ניתן היה לראות את רעידת האדמה ולהזהיר על גלי הצונאמי המתקדמים ובכך להציל את עשרות האלפים שהמשיכו לחיות כרגיל, לא מודעים לסכנה הרצחנית המתקרבת אליהם. יותר מכך מרכז ההתראות האמריקאי ידע על רעידת האדמה ומסר את ההתראה לצי האמריקאי, בתגובה לשאלה למה הם לא נתנו התראה לתושבי המדינות שהולכות להיפגע הם אמרו "אין לנו את הטלפון של המדינות האלה". העובדים בכל רחבי העולם הגיבו בסולידאריות ורצון עז לעזור. וזה עומד באופן בולט בניגוד לאדישות של ממשלותיהם. הסכומים שעד עכשיו "תרמו" ממשלות המערב הם מגוחכים בכל קנה מידה, ברור שידרשו מיליארדים של דולרים ולא כמה מיליונים בודדים כדי לשקם את האזורים שנפגעו. העובדים בבריטניה ביום אחד בלבד הכפילו את הסכום שהממשלה שלהם תרמה מכיסם הם ותרמו 30 מיליון פאונד. בשוודיה שסבלה יותר מאלף ארבע מאות הרוגים נתרמו ביום אחד כ־40 מיליון יורו.

החברים של המפלגה־האחות של מאבק סוציאליסטי בסרי־לנקה נפגעו גם הם כמו שאר האוכלוסייה באסון. יש בין החברים שלנו הרבה פצועים, עשרות בני משפחה שנספו באסון. בנוסף לזה המרכז של התנועה בסרי־לנקה הוצף, חברים רבים נמצאים ללא בית וזקוקים לאוכל ומי שתייה. כל זה לא מונע מהם להמשיך גם עכשיו למלא את החובה המהפכנית שלהם, להדריך את מעמד העובדים, לדרוש חלוקת סיוע ללא הבדלי לאום, לדרוש את השליטה הדמוקראטית של העובדים והמוני הנפגעים על חלוקת הסיוע.

הם זקוקים בדחיפות כמו כל שאר האנשים, לאוכל, קורת גג, טיפול רפואי ומים נקיים, אך לצד זה גם לכסף להוצאת העיתון, פליירים ושאר פעילויות ההסברה.

בימים אלו חשוב שיהיה מי שיפקח על כך שחלוקת העזרה נעשית על ידי הנפגעים עצמם ולא מעשירה את חשבונות הבנק של הממשלות.

"מאבק סוציאליסטי" כמו גם מפלגות האחות שלנו ברחבי העולם נרתמת לעזור לחברי התנועה בסרי־לנקה.

אנחנו מבקשים מכל מי שיכול, לתרום כפי יכולתו לעזרת החברים בסרי לנקה. המעוניינים מוזמנים ליצור קשר.