מי מאיתנו לא נחשף בזמן האחרון לפרסומת ה"מרגשת" (גם בטלוויזיה וגם ברדיו — הכסף ששפכו על זה...) שבה רואים אנשים זקנים, חרושי קמטים, ועל הקמטים כתוביות: בנינו את המדינה, הקמנו מפעל, יישוב, בננו נפל במלחמה וכדומה. אחח, כמה מרגש ואיך שזה פורט לנו על המיתרים... כמעט הצלחתי להַפְנים את המסר של התחשבות, אהבה והגנה כלפי זקנינו, עד שנזכרתי בכל הסיפורים שאני שומעת לאחרונה מחָבריי לעבודה, על ה"ויה דולורוזה" שהם והוריהם הזקנים עוברים כאשר — מה לעשות, זה קורה — הם זקוקים ב"שיא חוצפתם" לאישפוז סיעודי או חצי־סיעודי.

ברגעים הקשים האלה של האנשים שהחיים כבר לא לפניהם — איפה ההוקרה, ההתחשבות והכבוד כלפיהם. אותם אנשים שעבדו, שילמו לשלטונות מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות (בשנים האחרונות), קופת חולים ועוד... למה אז, בערוב ימיהם, הם לא זוכים למה שהמדינה מעצם היותה מדינה, חייבת לאזרחיה? דווקא אז — וכמה שזה קל לנצל אנשים בזמנים הקשים להם — שוב הזקנים וגם בני משפחותיהם נהפכים ל"פרה חולבת".

אז רק שתדעו, אם תצטרכו לאשפז את הוריכם היקרים (לא בבית אבות יוקרתי באפעל ודומיהם), תדאגו מראש שהדירה השייכת להם, תעבור על שם אחר (היורשים לדוגמה), תדאגו לזה שחשבונות הבנק יהיו ריקים עד מינימום שלושה חודשים לפני הצורך באישפוז, ועוד כל מיני טריקים מעליבים שאיני יודעת לפרטם. בכל מקרה, ייקחו מההורה את הקיצבאות שלו, כמו פנסיה וביטוח לאומי, ייקחו תשלום בהתאם לסכום הכסף שיש לו/לה בבנק ושווי הדירה. וכמובן לא יחוסו גם עליכם. גם אתם, כבנים/בנות שלהם תצטרכו להוסיף כסף בהתאם להכנסותיכם. לעניין זה כלל לא משנה התשלום שמעבירים הילדים.

בעיני זה מבזה ופוגע, שאדם שהיה עצמאי, עבד, "שילם את חובו לחברה", כשהוא נזקק — הוא נופל נטל שלא מבחירה. זה נושא כואב ומעליב ואולי זה הראי של החברה הזו, שאפילו את זקניה לא מכבדת, אלא אם כן יש להם כמה מאות מיליונים, ואז...