כבוד גדול לי לעמוד בפניכם הערב, ואם אגמגם, תדעו שזה בגלל שאני מתרגשת.

שמי סיון ואני עובדת כמטפלת בכללית משלימה, סניף ארלוזרוב ת״א. לפני שארחיב ואספר על מאבקינו וסיפור הצלחתנו, אני רוצה לשתף אתכם בחלום שחלמתי. לפני כ־6 שנים כשהתחלתי ללמוד את רזי הרפואה המשלימה, חלמתי להתקבל לעבודה מסודרת ובטוחה בקופת חולים משלימה ובכך לעזור לאנשים בדרך המיוחדת של ה"הוליזם", המדברת על גוף ונפש. כשהגיע היום בו הודיעו לי על כניסתי ל"משפחת כללית", לא הייתה מאושרת ממני.

הוחתמתי על טופס אישי המפרט את חישוב אחוזי השכר (הנמוכים) ונאמר לי שאני מקבלת תשלום פר טיפול. מרוב התרגשותי ממעמד החתימה לא שמתי לב שלא דובר כלל על הזכויות הסוציאליות והמינימאליות שמגיעות לי, על דמי הנסיעות, ימי המחלה, קרן הפנסיה ותעריף החגים, ועל כך שעל כל מטופל שלא מגיע התשלום הוא אפסי. מזל שלהם שאני בחורה אמוציונאלית, אחרת הם לא היו מצליחים לבלבל את חושיי ושיקול דעתי, כפי שכנראה תיכננו.

אני עובדת בכללית משלימה כבר שנתיים, נהנית מאוד וחווה סיפוק רב מהעשייה וממתן העזרה למטופלים הניפלאים, אך לא על זה בלבד נסב חלומי. זוהי לא עבודה מסודרת ובטוחה, בטח שלא כחוק!

כשהוחתמתי על חברותי באיגוד "כוח לעובדים" לא בדיוק הבנתי איך ומה פיתאום. פשוט, כששאלתי את אבי לדעתו הוא ענה לי: "תירשמי, אתם תצליחו".

בהתחלה הכול היה בגדר סוד וכשיצא זה מהמגירה לאוזניהם של פקידות, מינהלניות, מוטי לוי אחד ומישהו בשם עוזי הלפרין, הבנו שלא ברכה בפיהם. להתאגדותנו התייחסו בסלידה וההנהלה — אותה הנהלה שכה כמהתי לעבוד תחתיה — לא הייתה מוכנה אפילו לשבת ולשמוע את דרישותינו ובאמת שלא דרשנו הרים וגבעות.

תשאלו למה לא פנינו להסתדרות? הרי זה מה שנכון ומקובל!

ובכן, "ההסתדרות הכללית החדשה" אפילו לא רצתה לשמוע מאיתנו, ואת העובדה שניגשנו אליה כבר ארבע פעמים בעבר הכחישו נציגיה בפגישה שיזמה [במטרה להקים ועד עובדים מתחרה], בה סיפרה לקומץ העובדים שהואיל להגיע, למה כדאי להצטרף להסתדרות.

דבר לא עזר, וכך בעצם פנינו לתותחים הכבדים. בצעד נחוש ואמיץ פתחנו בשביתה שחלשה על כל מרפאות כללית משלימה ברחבי הארץ.

התחלנו כטוראים צעירים ולא מנוסים, אך עם זאת "מורעלים" וצמאי ניצחון. כבר בתחילת הדרך יזמנו פגישות רבות בהן יוכל כל סניף לעמוד על טעויותיו עד לנקודה זו, וכמו כן, לחזק זה את זה במאבק למען המטרה המשותפת.

מהר מאוד השכלנו לדעת שמאבק זו לא מילה גסה. כך זכינו להכיר אתכם, חברי "תנועת מאבק סוציאליסטי", הפעילים גם ב"כוח לעובדים", חבר׳ה צעירים ונילהבים, סוציאליסטים בנישמתם — הגעתם באופן קבוע למשמרות השביתה שלנו, החזקתם איתנו שלטים, חילקתם איתנו פלאיירים, שרתם איתנו בקולי קולות "זכויות עובדים זה לא אלטרנטיווי" בהפגנות המוניות, ייבשתם לנו את הדמעות ברגעים קשים ונלחמתם את מלחמתנו כאילו הייתה שלכם.

בלעדיכם לא היינו יכולים לצעוד בדרך הזו ובשם כל חברי כללית מושלם אני רוצה לומר תודה.

אני רוצה להוסיף שהיום, שבועיים אחרי תום שביתה של 40 יום, הצלחנו לבסס את מעמדנו על אף השאלה המתנדנדת על יציגותנו. בכול שבוע מתקיימות פגישות משא־ומתן והמאבק להשבת הצדק רחוק מלהסתיים.

כמו כן, עד כה ש.ל.ה חילקה קופוני הנחה למטופליה, הנחות שקוזזו משכרינו החודשי. לא עוד!

אני מגיעה כיום למשמרת בעבודה מבלי לפחד מטיפולי הקופונים שירוששו אותי, כי אני יודעת שהצלחתו הראשונה של מאבקנו הייתה לבטל את ניכוי ההנחה מכיסי כמטפלת וכעת שכרי בעבור טיפול זה יהיה מלא.

אני מתחילה להרגיש שחלומי מתגשם.