על רקע סכנת התלקחות במזרח התיכון בגיבוי ממשל ביידן־האריס, טראמפ מאיים לחזור לשלטון
ההיבריס של מלחמת הכיבוש וההשמדה, וקמפיין ה"חיסולים", בדרך לתקיפת ראווה באיראן
דף הבית
מי אנחנו
על מה אנחנו נאבקים.ות
אפשר שאלה על סוציאליזם?
כנס סוציאליזם
דברו איתנו / הצטרפות
תרומת סולידריות
תשלום דמי חברות
התנועה העולמית ISA
ארכיון כתבות
תקנון התנועה
דברו איתנו
תודה רבה!
ההודעה נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
האחד במאי 2012
במאבק לשינוי סוציאליסטי
יום הסולידריות הבינלאומי של העובדים והעובדות — לציין ולחגוג את מאבקי העבר, להיאבק בדרך להישגים וניצחונות חדשים
1,847

1,847

מובאת כאן הצהרת תנועת ה־CWI הבינלאומית, שתנועת מאבק סוציאליסטי היא חלק ממנה. היינו מעורבים בשטח באירועי האחד במאי המרכזיים בארץ ובאירועי מחאה נוספים, כך שהתעכבנו קצת בפרסום ההצהרה הזאת, אבל הנקודות המרכזיות שעולות בה נותרות רלוונטיות הרבה מעבר לציון יום הסולידריות הבינלאומי של העובדים והעובדות...


האחד במאי, יום העובדים והעובדות הבינלאומי, הוא הזדמנות לציין ולחגוג את המסורות האינטרנציונליסטיות הלוחמניות של תנועת מעמד העובדים, עד למאבקים העוצמתיים של ימינו. האחד במאי השנה נותר בהחלט תאריך חשוב על סדר־היום של המאבקים והתנועות המתפתחות. ארגון ה־CWI מאמין שהמאבקים האלה — מיוון לצ׳ילה, מניגריה לתוניסיה — לא מייצגים רק את התגובה המתפרצת והבלתי נמנעת למשבר הנוכחי. הם גם מייצגים את ההתעוררות של כוח חברתי שמסוגל לרסק את תוכניות המעמד הקפיטליסטי השליט ברמה הבינלאומית לרושש את האנשים העובדים ואת הצעירים. מעמד העובדים המאורגן, בהתגייסות למאבק לאלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית, מסוגל לשנות את החברה מקצה לקצה.

בספרד, מוקד המשבר האירופי כיום, יתארגנו סביב האחד במאי אירועי מחאה נגד הקיצוצים ונגד התוכנית להרעת חוקי העבודה ("Reforma Laboral"). בארצות־הברית, תנועת ה־Occupy מתארגנת לקראת עוד יום של מחאת ענק, כולל ניסיונות לכלול צעדים ארגוניים מצד עובדים. באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית, הפגנות האחד במאי השנה יתקיימו על רקע אי־יציבות גוברת. התפשטות ההשפעות של המשבר הכלכלי העולמי, וההשפעה של המהפכות במזרח התיכון ובמגרב, הביאו להתפרצויות חדשות ועקב כך גם להסלמת הדיכוי מצד מנגנוני המדינה, פעמים רבות באופן ברוטלי ועקוב־מדם. אין ספק שהמיאוס הכללי וגם הזעם על אמצעי הדיכוי יקבלו ביטוי שעה שעובדים, צעירים ועניים ייצאו לרחובות באחד במאי.

אירופה — מוקד המשבר הכלכלי, הצנע וההתנגדות

אירופה בשלב הנוכחי היא האזור שבו המשבר הקפיטליסטי העכשווי מתפרץ בצורה המרוכזת ביותר. המצב באירופה חושף את המבוי הסתום שמציעה השיטה הקפיטליסטית לעובדים, למובטלים ולצעירים. הניסיונות החוזרים־ונשנים והנואשים מצד ממשלות אירופה והאליטות הפיננסיות והכלכליות לתחום את הכאוס של משבר החובות בגוש היורו, מעלים חרס בכל פעם מחדש ומסתיימים במהירות במשברים חדשים. מוקד המשבר מתחלף כל הזמן ומתרחב, כעת לעבר ספרד, אך גם יותר ויותר לעבר המדינות שנחשבו עד לאחרונה למדינות הליבה ה"יציבות", כמו צרפת והולנד. חדלות־הפירעון החלקית ו"תוכנית החילוץ" השנייה של יוון, יחד עם התבהרות העובדה שתוכניות חילוץ דומות בפורטוגל ובאירלנד לא הצליחו להשיג את יעדיהן המוצהרים, הן תזכורות זועקות, לא רק מבחינת המעמד השליט אלא מבחינת רוב האנשים, באשר לעומק המשבר הנוכחי. מדינות אירופה שמחוץ לגוש היורו, כמו לדוגמה בריטניה וצ׳כיה, חוות גם הן קיצוצי עתק וניצבות מול סיכון גובר ל"הידבקות" בתסמינים החמורים יותר של המשבר. ברמה העולמית, כל "התאוששות" נכון לעכשיו היא מעורערת ובלתי יציבה. גם באותן המדינות שנחשבות ליוצאות־דופן מבחינת המשבר, כמו סין והודו, ישנה כעת התחלה של האטה בפעילות הכלכלית. צפויות להיות לכך השלכות כלכליות ופוליטיות עמוקות בקנה־מידה עולמי.

אנחנו רואים את "פרמיות הסיכון" מרקיעות שחקים ואת הגישה הדורשת "להכות ללא רחמים" מצד השווקים הפיננסיים והמוסדות הבינלאומיים והאירופיים. הממשלות הקפיטליסטיות מנסות לרצות אותם באמצעות יישום תקציבי צנע ורפורמות הפוגעות בעובדים, והן למעשה דורשות לקצץ עוד בבשר־החי של מדינת הרווחה ושל תנאי המחייה של העובדים. למרות זאת, ועל אף שמובן לחלוטין שקווי מדיניות אלה מעודדים מיתון, הממסד הפוליטי הקפיטליסטי בכללותו דבק בתעמולה לפיה "אין אלטרנטיבה".

אולם הקונצנזוס הנוח הזה נשבר שוב ושוב ברחובות ובמקומות העבודה ברחבי אירופה. עד כה ב־2012 זיעזעו שביתות עוצמתיות את בלגיה, פורטוגל, ספרד ויוון — הן שיתקו את הכלכלות והוציאו מיליוני בני־אדם לרחובות. צעדי השביתה הללו מספקים הצצה לכוח של מעמד העובדים לעצור את ההתקפות עליו בדרך של מאבק רציני וממושך, מחומש רעיונית בחלופות פוליטיות לקיצוצים ולקפיטליזם.

אפילו באותן הארצות שעד כה זכו לשבחים כדוגמה לשקט ויציבות, ה"איום" של מאבק המוני הולך ומרים ראש. אירלנד למשל שימשה כמעט בכל מקום את הממסד הקפיטליסטי כדוגמה לעם שידע לשבת בשקט ו"לבלוע את הגלולה המרה". בימים אלה אירלנד חווה מרד המוני נגד הממשלה ונגד המס על משקי־בית שכפתה ה"טרויקה" (האיחוד האירופי, הבנק האירופי המרכזי וקרן המטבע הבינלאומית). המפלגה הסוציאליסטית באירלנד (CWI) ממלאת תפקיד מוביל בתנועת ההתנגדות הזאת. בצרפת, להפסד הצפוי של סרקוזי יהיו השלכות מרחיקות־לכת בצרפת ובהחלט גם מחוצה לה, עם לפחות ניעור מסוים של סדר־היום שהוביל הציר של "מרקוזי" (מרקל־סרקוזי).

ממשלה בראשות פרנסואה הולנד תעמוד מיידית למבחן תחת לחצי המשבר והמאורעות. מדיניותה, לרבות רפורמות חיוביות שייתכן והיא תעביר, כמו למשל העלאת מסים על העשירים וכדומה, תוגבל בסופו של יום למרבה הצער לאסטרטגיה של צנע כפיתרון למשבר. הניסיון מהממשלה ה"סוציאליסטית" הזאת ידחוף ללא ספק אנשים רבים לחפש מדיניות ותשובות סוציאליסטיות אמיתיות ורציניות, וזאת לאחר כל הניסיונות בתקופה האחרונה לתקוף ולהגחיך את הרעיונות של הסוציאליזם והמרקסיזם, במיוחד בעקבות הניסיון של הממשלות ה"סוציאליסטיות" לכאורה ברחבי העולם אשר המשיכו והעמיקו את יישום המדיניות הניאו־ליבראלית. אי־יציבות פוליטית נמצאת כעת על סדר־היום, עם תהפוכות חשובות בתפיסות הפוליטיות של מיליוני בני־אדם הן ביחס להתארגנויות שמאליות והן ביחס לימניות. עניין זה הודגם באחרונה במישור האלקטורלי ובסקרי דעת־קהל בצרפת וגם בהולנד, שם הממשלה בדיוק נפלה. בהיעדר מפלגות המונים לוחמות, סוציאליסטיות, וארגונים שמסוגלים ללכד כוחות אופוזיציה סביב תוכנית אנטי־קפיטליסטית עקבית, גוברת הסכנה של פילוג מעמיק בחברה ושל הישגים לימין הקיצוני ולכוחות ריאקציוניים. סכנה זו דורשת תגובה רצינית ומאוחדת מצד השמאל ותנועת העובדים והעובדות. פילוגים וסכסוכים מתעוררים גם בקרב ממשלות ומשטרים, כפי שניתן היה לראות באחרונה בקואליציית השמרנים והליברל־דמוקרטים בבריטניה ובפילוג העמוק שהתפתח באליטה השלטת הסינית.

מאבקי העובדים במרבית הארצות נתקלים במכשול שמציבים המנגנונים הביורוקרטיים ה"צהובים", הימניים, בהנהגות של איגודי עובדים רבים. אותן הנהגות אינן מגייסות את שורות האיגודים למאבק למען הישגים מרביים, אלא מיישמות אסטרטגיה של התקפלות בשטח וקווי מדיניות המוגבלים בסך־הכול לריכוך קל של צעדי הצנע שנכפים על העובדים. הכרחי לבנות אופוזיציה המונית מלמטה למנהיגים שכאלה, עם דרישות לבחירות סדירות של המנהיגים, שיהיו כפופים לאפשרות הדחה וששכרם לא יהיה גדול משכר העובדים הממוצע. "רשת ועדי העובדים הארצית" (NSSN) בבריטניה מספקת דוגמה מעוררת השראה לבנייה של ארגון עובדים לוחמני. הארגון הזה היה גורם מפתח במאמצים שהביאו לשביתה כללית במגזר הציבורי בבריטניה ב־30 בנובמבר בשנה שעברה — השביתה המשמעותית ביותר בבריטניה מאז שנת 1926, ופעולה שסביבה ניתן להמשיך לארגן ולחזק את המאבק ולתת פייט נגד הגזרות הכלכליות.

לארגן מחאה בינלאומית! כן לשביתות והפגנות מתואמות ברחבי אירופה

מאפיין מרכזי במהפכות של 2011 ובתנועות המחאה החברתית כגון האינדיגנדוס וה־Occupy היה שהקבלות רבות בין המצבים בארצות שונות הראו את ההיתכנות של התפשטות מאבקים ברמה הבינלאומית. זוהי כעת אפשרות ריאלית גם במקרה של ארצות ה"פריפריה" באירופה, תחת מגף השווקים, סוכנויות האשראי, ה"טרויקה" והממשלות. באופן די מדהים בהיקפו, אותן הסוגיות: של מאבק בגזרות, של שביתה כללית כחלק מאסטרטגיה לניצחון, של הצורך במדיניות חלופית בת־קיימא לקפיטליזם — עולות כולן על סדר־היום בו־זמנית.

שביתות כלליות טילטלו את פורטוגל ולאחר מכן את ספרד באותו השבוע, בין ה־22 ל־29 במרץ. מה בסך־הכול היה נדרש ממנהיגי האיגודים כדי לתאם את אותן השביתות ולארגן אותן במקביל כמפגן עוצמתי וחוצה־גבולות של כוחם של העובדים? המשך צעדי המחאה הסמליים בעיקרם מצד איגודי העובדים הוא בלתי מספק. ארגון ה־CWI ממשיך לדרוש ולהיאבק למען גיבושן הדחוף של תוכניות לשביתות והפגנות מתואמות בארצות הפריפריה ומעבר להן, כצעדים בדרך לשביתה כללית כלל־אירופית. דרישה זו ראויה להד חזק באחד במאי, חג לאינטרנציונליזם של מעמד העובדים. מאבק כזה הוא נקודת ההתחלה למאבק נרחב על אלטרנטיבה סוציאליסטית לאיחוד האירופי הקפיטליסטי.

המזרח התיכון והמגרב: נאבקים בדרך למהפכה שנייה! לא להתערבויות אימפריאליסטיות!

בתוניסיה, שם החל מה שנקרא "האביב הערבי", חגיגות והפגנות האחד במאי יתקיימו כעת לאחר מספר סבבים של דיכוי ברוטלי. הממשלה החדשה שהוקמה לאחר הדחתו של בן־עלי, מנסה מזה זמן לבסס בתקיפות את שלטונה, ומשגרת מסר ברור לשמאל ולתנועת איגודי העובדים לא לעמוד בדרכה. ארגון ה־CWI אירגן, וממשיך לארגן, סולידריות של עובדים ועובדות במילים ובמעשים לתמיכה בתנועות האלה ובאחרות.

בתוניסיה ובמצרים, אופיין הבלתי־גמור של המהפכות הוביל להלך־רוח הולך וגובר שיש צורך ב"מהפכה שנייה" כדי להיפטר מהמערכת הכלכלית ומהמערכת הפוליטית שאחראיות למצוקה ברחבי האזור. בניית הכוחות של המרקסיזם בארצות אלה, במטרה להתארגן סביב תוכנית שמסוגלת להשלים את המהפכה, היא משימת מפתח שארגון ה־CWI משקיע מאמצים לקידומה.

במצבים כאלה ניתן להסתמך רק על כוחם המאורגן של המוני העובדים והעניים ברמה העולמית. בסוריה, כמו בלוב לפני כן, רק ההתגייסות למאבק של כוחות אלה — ולא התערבות אימפריאליסטית — מסוגלת להניח את היסודות לדרך מוצא משפיכות־הדמים, מהדיקטטורה של אסד ומאינטרסים אימפריאליסטיים. מצג־השווא של היחס ה"ידידותי" של האימפריאליזם לעמים בסוריה נחשף דרך הצביעות המדהימה במקרה של בן־בריתו, המשטר הדיקטטורי בבחריין, שזכה רק לכמה "כיפופי ידיים" קלושים מצד האימפריאליזם כשהוא רמס את ההפגנות למען הדמוקרטיה בשנה שעברה. בנוסף, האימפריאליזם גם מפגין יחסים ידידותיים עם הדיקטטורה הרצחנית של נזרבייב בקזחסטן, שחברי ה־CWI ממלאים תפקיד מרכזי במאבק נגדו.

באסיה מתרחשת גם כן החמרה בצעדי הדיכוי מצד המדינה, עם ה"היעלמויות" של פעילים סוציאליסטים מובילים בסרי־לנקה, וגל מעצרים — כולל ההגליה הכפויה של חברים מה־CWI — בסין. שוב, התפתחויות אלו מגיעות לאחר נסיקה במאבק, שעה שמאות מיליוני הפועלים ביבשת הענקית הזאת צועדים קדימה ומארגנים מאבקים שפעמים רבות מצליחים, כפי שניתן היה לראות באחרונה בסרי־לנקה. בפברואר השנה, הודו חוותה שביתה כללית של יותר ממאה מיליון עובדים, שחשפו למעשה את השקרים לגבי הפריחה הכלכלית ב"הודו הזורחת" שמיטיבה לכאורה עם רוב האוכלוסייה.

גם אפריקה חוותה שביתות כלליות — בדרום־אפריקה ובניגריה. פעילי ופעילות ה־CWI מילאו תפקיד מכריע בגיוס של תמיכה לאסטרטגיית מאבק עבור מעמד העובדים והשכבות העניות, המחוברת לתוכנית להיפטר מעול השיטה הקפיטליסטית. באמריקה הלטינית, מפגש הפסגה האחרון של מנהיגי האמריקות, שהתקיים בקולומביה באמצע אפריל, שיקף מחלוקות וחוסר־יציבות אשר הולכים ומעמיקים למרות המאמצים הרבים מצד אובמה ושות'. תנועות ההמונים בצ׳ילה היו סנונית מבשרת למה שצפוי להתרחש ברחבי היבשת. גם במדינות שזכו לשבחים על הצמיחה הכלכלית שלהן, כמו ברזיל וצ׳ילה, ניתן היה לראות התפתחויות רציניות במאבק המעמדי, שחשפו את האופי הבלתי־שוויוני של ה"צמיחה" הקפיטליסטית.

לחזק את תנועות המחאה החברתיות עם עמדות מעמדיות

זהו גם האחד במאי הראשון מאז התנועה המרשימה של האינדיגנדוס שהתפרצה בספרד, ואז ברחבי אירופה והעולם. בארה״ב, שם תנועת ה־Occupy כללה התפרצות נרחבת של זעם אנטי־קפיטליסטי, האחד במאי השנה מצוין על רקע שלב חדש בהתפתחות התנועה הרחבה, שמשקף התקדמויות משמעותיות בכיוון של התבססות התנועה על פעולות עובדים, כולל קריאות לשביתות. בשנה שנשלטת על־ידי הבחירות לנשיאות — דיון ציבורי שבו הדאגות של הרוב העובד ומחוסר־העבודה נותרו ללא קול — התנועה הזאת ממשיכה למלא תפקיד מרכזי. תנועות האינדיגנדוס וה־Occupy קוראות להתגייסות בינלאומית סביב התאריכים 12 ו־15 במאי, שבהם ארגון ה־CWI ימשיך להדגיש את הצורך "לאחד את הדורות" בתנועה מעמדית נגד הקפיטליזם.

יש אלטרנטיבה! לקדם ולארגן את המאבק לעולם סוציאליסטי

אירועי השנה שעברה אישרו שוב ושוב שהאנשים העובדים והעניים לא ישבו רגל־על־רגל בזמן שתנאי המחייה נמצאים תחת מתקפה. הן השנה והן בשנה הבאה, האחד במאי ישקף את התקופה של קרבות מעמדיים ומהפכות, בתגובה לגזירות השיטה הקפיטליסטית. השאלה אם קרבות אלה יסתיימו במוצא מהמשבר של הקפיטליזם, בהתאם לאינטרסים של הרוב המוחלט — ה־99% — תלויה ברמת המוכנות של המעמד שלנו, מבחינה ארגונית ופוליטית. היעדר אלטרנטיבה, שמובנת בהיקף נרחב בחברה, לקפיטליזם ולצנע היא הבעיה המרכזית.

רק בנייתן של מפלגות המונים שינגישו ויפיצו אלטרנטיבה סוציאליסטית של הלאמה תחת פיקוח וניהול דמוקרטיים על־ידי העובדים ומשק סוציאליסטי מתוכנן ברמה העולמית, תהיה מסוגלת לפתור את הבעיה ולסיים את ספירלת המשברים. משימת מפתח כרגע היא להנגיש ולהפיץ מחדש את הרעיונות המקוריים של הסוציאליזם המהפכני — של מרקס, אנגלס, לנין וטרוצקי ושל המהפכה הרוסית (לפני מהפכת־הנגד הסטאליניסטית) — שזכו היסטורית לתמיכה בקרב תנועת מעמד העובדים. זוהי משימה שארגון ה־CWI לוקח על עצמו בהתלהבות. בעקבות כך יכולה להיסלל הדרך לעידן היסטורי חדש, שבו אחרי האסון שעליו ניצחו ממשלות קפיטליסטיות, של המאיון העליון, ממשלות חדשות של ועל־ידי האנשים העובדים יוכלו לפתח את הכלכלה והחברה. ארגון ה־CWI קורא לעובדים, מחוסרי־עבודה, צעירים ועניים ברחבי העולם להצטרף למאבק לבניית ארגונים שכאלה, ולהתחיל להפוך עולם סוציאליסטי לאפשרי.

הצטרפו למאבק!
מול ממשלת הון גזענית, כיבוש וסכסוך ללא סוף באופק, ומול שיטה קפיטליסטית שמנציחה אוליגרכיה מושחתת, אי־שוויון, אפליה, מלחמות והרס סביבתי — נדרש מאבק לשינוי שורשי. מאבק סוציאליסטי היא תנועה של רעיונות בפעולה, עם ניסיון בשטח ועם שותפים ושותפות בעשרות מדינות. אנחנו מעורבים במחאות ובמאבקים, ומקדמים סולידריות והתארגנות במטרה לסייע להם לנצח, כחלק מהמאבק לשינוי סוציאליסטי. הצטרפו אלינו במאבק לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית!


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 125, תל אביב–יפו 6100101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.