עם צמיחתה של תנועת ה"אוקיופיי", ההתנגדות לסדר הפוליטי והכלכלי הקיים נהפכה לחלק מהמיינסטרים. קשה לדמיין שלאישה עטויית הבנדנה שהופיעה על שער המגזין טיים בסוף השנה שעברה — וייצגה את "אישיות השנה" של המגזין, "המוחה" — יש הרבה דברים טובים להגיד על הקפיטליזם. גם התפוצה האדירה של מסכות גאי פוקס — שנעשו פופולריות בהשפעת הסרט "ונדטה" (2006) — מדגישה עוד יותר עד כמה התפשט בחברה הרעיון של מהפכה.

עם זאת, התמיכה ההולכת וגוברת בשינוי השיטה עדיין לא הביאה עימה דיון ציבורי רציני בשאלה איך אלטרנטיבה לשיטה הקיימת עשויה להיראות. סקר שפורסם ב־28 בדצמבר 2011 הצביע על כך שבקרב הציבור האמריקאי צעירים מתחת לגיל 30 או שחורים מכול הגילאים נוטים יותר לטעון כי הם היו מעדיפים חברה סוציאליסטית על פני חברה קפיטליסטית. אך עובדה זו לא מתייחסת לרעיונות ברורים שייספקו מענה לשאלות: מה זה בעצם סוציאליזם או איך שיטה כלכלית ופוליטית סוציאליסטית תעבוד. אנחנו מציעים את מקבץ "השאלות הנפוצות" הזה כתרומה לדיון.

איך תעבוד כלכלה סוציאליסטית?

תחת הקפיטליזם, מוסדות שמרכזים עושר עצום (תאגידים) הם ששולטים במשק, תוך שהם מנצלים אנשים עובדים במטרה להגדיל את העושר המרוכז בידיהם. המהות של כלכלה סוציאליסטית היא להפוך את היחסים האלה על פיהם, ולהביא למצב שבו האנשים העובדים שולטים במשק, ומתעלים את העושר והפריון הכלכלי העצומים של החברה לטובת שיפור חייהם. כדי לעשות זאת, נצטרך להעביר לבעלות ציבורית ולפיקוח דמוקרטי את כל הבנקים והתאגידים הגדולים ביותר.

העסקת מחוסרי העבודה והקצאה מחדש של תקציבים ומישרות לטובת סדרי־עדיפויות חברתיים — בריאות, חינוך, אנרגיה נקייה וכדומה — ייתנו דחיפה אדירה לפריון הכלכלי ולעושר בחברה. תכנון דמוקרטי של המשק יאפשר לנו להבטיח שלכולם תהיה גישה למזון, דיור, מישרה בשכר נאות, שירותי בריאות ברמה גבוהה, וחינוך והשכלה חינם בכל הרמות. אך אנשים לא יוגבלו רק לצרכיהם הבסיסיים. נוכל לבחור להשקיע בעידוד ובהעצמת יוצרי ויוצרות מוזיקה, אמנות, ספרות, קולנוע ואופנה, ובצורות רבות נוספות של עשייה תרבותית.

שיטה כלכלית מהסוג הזה אמנם תצריך תכנון מודע, אבל במידה רבה הדבר כבר קיים תחת השיטה הקפיטליסטית כיום. הרי תאגידי ענק, הגדולים יותר ממדינות שלמות, מסוגלים לתכנן את רמות הייצור שלהם, את הפצת הסחורות, את תוכניות המחירים וכך הלאה מבלי שיקרסו ויתרסקו, כך שאין סיבה שאנשים עובדים לא יוכלו לעשות זאת.

ההבדל הוא שהתכנון הכלכלי תחת הקפיטליזם הוא מקוטע, לוקה בחסר ובלתי דמוקרטי, ותכליתו היא למקסם רווחים עבור תאגיד זה או אחר. תחת סוציאליזם, נוכל לעצב את האופן בו מושקע העושר העולמי על בסיס תמונה רחבה, הסתכלות ממעוף הציפור על המשק בכללותו, כשהתכלית היא לספק את צורכי האדם, לשמור על הסביבה ולאפשר קיום אנושי חופשי משעבוד.

שיטה כלכלית סוציאליסטית תהיה מוכרחה להישען על אינטגרציה כלכלית ברמה העולמית. זהו גם המקרה כבר כיום תחת הקפיטליזם — אנו חיים בעולם של תלות הדדית גלובלית. נכון לעכשיו, גלובליזציה על בסיס קפיטליסטי פירושה ניצול ברוטלי של הכלכלות החלשות יותר, ומרוץ לתחתית עבור העובדים והעובדות בכל מקום. תחת סוציאליזם, אינטגרציה כלכלית גלובלית תהיה חלק מהתוכנית לשפר ולהעשיר את חיי בני־האדם ברחבי העולם.

כלכלה סוציאליסטית תדאג לסביבה באופן שונה לחלוטין. כיום, לחברות לא אכפת מהעלויות הסביבתיות מכיוון שהן יכולות להפיל אותן על הציבור. העלויות הנובעות מזיהום האוויר ומי השתייה הן אמיתיות, אבל הן אינן מופיעות כמספר אדום במאזנים הכספיים של תאגידי ענק כמו ענקית הכימיקלים מונסנטו. זו הסיבה שאף תאגיד לא ייקח על עצמו לנקוט צעדים הדרושים להצלת הסביבה על בסיס עקרונות "השוק החופשי".

תכנון דמוקרטי של הכלכלה יסלק את מניע הרווח שמאחורי הפלת עלויות הזיהום הסביבתי על הציבור. במקום זאת, יעילות, קיימות סביבתית ומתן מענה לצרכים הבסיסיים של כלל בני־האדם יהיו הקווים המנחים לקבלת החלטות כלכליות. במקום אמצעים הלוקים בחסר, כמו נורות חיסכון ותוכניות להעלאת המודעות למיחזור, כלכלה סוציאליסטית תוכל להשקיע בשינוי מקצה לקצה של הדרך שבה דברים מיוצרים, ולנצל את כל הטכנולוגיות הירוקות החדישות ביותר לטובת קיימות סביבתית מקסימלית ויצירת מיליוני מישרות.

איך תעבוד דמוקרטיה סוציאליסטית?

כפי שרובנו חווים כעת, "דמוקרטיה" מסתכמת בהצבעה אחת לכמה שנים, כדי לבחור לרוב בזהות הפוליטיקאי הקרייריסט האמיד שיקבל את כל ההחלטות עבורנו. ומובן שאין בכך שום דבר דמוקרטי, במיוחד לא כשכספי תאגידים משחיתים את התהליך כולו.

לעומת זאת, דמוקרטיה סוציאליסטית תתקיים יום־יום, שבוע־שבוע, בכל מקום עבודה, בית־ספר וקהילה. משימות ניהוליות יעברו ברוטציה בין עובדים ועובדות, ומנהלים נבחרים יהיו כפופים לאפשרות הדחה והחלפה בכל מקרה שבו העובדים יחליטו שהדבר נחוץ. את כל ההחלטות ניתן יהיה לשנות בהצבעת רוב.

תוכניות הלימודים ומדיניות בתי הספר יצטרכו לזכות להסכמה משותפת של ההורים, המורים והתלמידים, במקום המצב בו הן נכפות על־ידי שלל ביורוקרטים. אסיפות שכונתיות יחליטו על מי להטיל ועל מי לא להטיל סמכויות שיטור קהילתי לביטחון התושבים, וינחו את האחראים הנבחרים כיצד לתעדף את מאמציהם.

כל השקעה תקציבית והחלטה כלכלית אחרת צריכות להתקבל באופן דמוקרטי. אסיפות במקומות עבודה ואסיפות שכונתיות יבחרו נציגים למועצות מקומיות ואזוריות שיורחבו באופן דרסטי. לנציגים נבחרים לא צריכות להיות שום פריווילגיות מיוחדות או שכר הגבוה משל הבוחרים שלהם, והם צריכים להיות כפופים לאפשרות של הליך הדחה מהיר.

במטרה לסייע לתהליך הזה של קבלת החלטות דמוקרטית, יהיה צורך גם בהקצאת זמן במסגרת לוחות־הזמנים הרגילים של העבודה ובתי־הספר לצורך ישיבות ודיונים. התרחבות העושר בחברה תאפשר לקצר את שבוע העבודה ללא פגיעה בשכר כדי לאפשר לאנשים יותר זמן ואנרגיה למעורבות פוליטית, וכמובן גם להתפנות לקידום שאיפותיהם ולעיסוק בענייניהם האחרים בחיים שמעבר לעבודה וללימודים.

האם אליטה ביורוקרטית לא פשוט תשתלט על הכול?

אין כל ספק שבשלבים הראשונים של חברה סוציאליסטית יהיה צורך במאבק בקרייריסטים ובשחיתות. המטען האידיאולוגי הרעיל שהותירו מאות שנים של שלטון מעמדי לא יתפוגג בִּן־לילה. עם זאת, בעזרת העברת המשאבים היצרניים בחברה לבעלות ציבורית, חיסול פריווילגיות והקמת מנגנונים דמוקרטיים של שליטה ובקרה מלמטה, המכשולים שיעמדו בדרכם של ביורוקרטים שישאפו לצבור כוח יהיו עצומים.

הדוגמה העיקרית שמעוררת חששות מהשתלטות ביורוקרטית היא תפיסת השלטון על־ידי סטאלין בברית המועצות כבר בתוך שנים ספורות אחרי המהפכה של מעמד העובדים ברוסיה ב־1917. ההסתאבות הטראגית של המהפכה הרוסית היא עניין שמרקסיסטים ניתחו והתעמתו איתו בספרים רבים. המסקנה הבסיסית שנתמכת על־ידי ניתוח היסטורי רציני היא שההסתאבות הזאת לא הייתה טבעית או בלתי־נמנעת, אלא תולדה של נסיבות מסוימות.

רוסיה הייתה אחת המדינות העניות בעולם בזמן המהפכה. היא הוחרבה עוד יותר כשהשליטים הקפיטליסטים שהודחו, בגיבוי 21 צבאות זרים, ניסו להחזיר לידיהם באלימות את השלטון מידי תנועת העובדים הדמוקרטית, והביאו להתפרצותה של מלחמת אזרחים עקובה מדם. אף שמהפכות התרחשו במקומות נוספים ברחבי אירופה, ובמיוחד בגרמניה, כולן הובסו והותירו את רוסיה מבודדת, מרוששת ומרוסקת.

מצב זה לא היה בסיס בריא שעליו ניתן לבנות סוציאליזם. ביסודו סוציאליזם נשען על קיום של משאבים מספקים שניתן לחלק, אך זה לא היה המצב ברוסיה. זהו ההקשר שבו המסגרות הדמוקרטיות בסובייטים (מועצות העובדים) חדלו מלתפקד. מי רוצה ללכת לפגישות פוליטיות בזמן שאין לך מושג מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלך?

הריק הזה שנוצר בשליטת העובדים מלמטה, אשר ניזון מהבידוד ומהרעבתה הכלכלית של רוסיה, הוא שהוליד את הביורוקרטיזציה של החברה הרוסית ואת עלייתו של סטאלין בתור הרודן שהיה למעשה דמות ייצוגית מטעם הביורוקרטיה. אפילו אז לא הייתה זאת התפתחות טבעית. סטאלין היה צריך לכלוא, לרצוח, להגלות, או במקרים אחרים להכניע בסחיטה מיליוני בני־אדם, שכל פשעם היה עצם דבקותם בעקרונות הדמוקרטיים של מהפכת 1917.

הניסיון הזה ממחיש את החשיבות שבבניית המאבק לסוציאליזם כתנועה עולמית. כתוצאה משוד המשאבים האימפריאליסטי ברחבי העולם, מדינות מסוימות עשויות לסבול מהיעדר בסיס כלכלי יציב לסוציאליזם, והן יצטרכו לקבל סיוע ולסחור עם המדינות העשירות יותר. אם לרוסיה המהפכנית הייתה מצטרפת מהפכה מוצלחת אפילו רק בעוד ארץ נוספת אחת, כמו גרמניה, ההיסטוריה הייתה מתפתחת באופן שונה לחלוטין.

האם לא יהיה פשוט יותר להביא לתיקון הקפיטליזם?

למרבה הצער, בניגוד לגרסאות הרשמיות של הממסד, ההיסטוריה של הקפיטליזם היא לא תהליך של התקדמות מתמדת לעבר פסגות חדשות של דמוקרטיה ושגשוג. במציאות, כל רפורמה רצינית הצריכה מאבק המוני, שפעמים רבות זיעזע את השיטה עד היסוד.

רפורמות לא מגיעות מטוב ליבם של פוליטיקאים בעלי כוונות טובות, אלא מהוות ויתורים שניתנים בחריקת־שיניים בניסיון לפייס או להסיח את תשומת־הלב של תנועות מתעוררות של אנשים עובדים הצמאים לשינוי אמיתי. בין אם מדובר בזכויות אזרח, זכות ההתאגדות, או מנוחה מהעבודה בסופ״ש, כל אחת מהרפורמות האלו הצריכה מלחמה כוללת על עצם ההיגיון המעוות, מונחה־הרווח, של השיטה הקפיטליסטית. אינספור חפים מפשע נרצחו על־ידי אליטות שהיו נואשות לרמוס את אותם המאבקים.

תחת הקפיטליזם, אפילו רפורמות חלקיות כאלה אינן בנות־קיימא. הן אינן מהוות דריסת־רגל או נקודת פתיחה חדשה שממנה ניתן יהיה כבר לפעול להשגת השיפור הבא. כפי שראינו לאורך העשורים האחרונים, בעלי ההון והפוליטיקאים שלהם לא יהססו למסמס ולבטל רפורמות ברגע שנראה להם שיוכלו לעשות זאת מבלי לשלם מחיר של ממש.

שירותים חברתיים שאנשים נלחמו בשיניים להשגתם בעבר מבוטלים או מיובשים כיום באמצעות קיצוצים תקציביים. בארה״ב, לאחר שכמעט חיסלו את איגודי העובדים במגזר הפרטי, הפוליטיקאים של ההון פונים כעת, מדינה אחרי מדינה, לשבור את העבודה המאורגנת במגזר הציבורי.

בסיס יציב לרפורמות מתמשכות יצריך מהאנשים העובדים לקחת מידי בעלי ההון את הכוח הפוליטי ולהחזיק בשלטון בעצמם — כלומר להפיל את השיטה הקפיטליסטית ולהציב במקומה סוציאליזם. אין דרך לעקוף את זה; המאבק לרפורמות והמאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה הם למעשה אותו המאבק.

סוציאליזם נשמע מצוין על הנייר, אבל האם זה מציאותי?

הדבר היחידי שאפשר לומר שהוא קבוע לאורך ההיסטוריה הוא שינוי מתמיד. מחברות העבדים הקדומות דרך אצולות הקרקע הפיאודליות ועד לשיטה הקפיטליסטית הגלובלית של ימינו, אנשים הפילו שוב ושוב שיטות ישנות שנהפכו למכשול המעכב התפתחות פרוגרסיבית. הרעיון שבעיות כמו מלחמות, עוני והרס סביבתי ייפתרו על בסיס השיטה הקפיטליסטית הוא־הוא הרעיון הבלתי מציאותי והאוטופי.

הסוציאליזם הוא אמנם בר־השגה, אבל הוא אינו בלתי־נמנע. הקפיטליזם המשברי אילץ פעם אחר פעם את העובדים והמדוכאים לצאת למאבקים עד כדי התקוממויות מהפכניות. רק בשנה שעברה התרחשו מספר התקוממויות כאלו, כשהבולטות ביותר היו במצרים ובתוניסיה. אולם בעוד שמהפכות רבות מצליחות להפיל ממשלות, מעטות הצליחו להביא לשינוי השיטה. הקפיטליזם תמיד ימצא דרך להיחלץ ממשברים על גבם של העובדים, הצעירים והעניים אם לא נצליח להחליפו במשהו טוב יותר.

זו הנקודה בה סוציאליסטים וסוציאליסטיות נכנסים לתמונה: אנחנו לוקחים ברצינות את הלמידה מההיסטוריה, הן מתבוסות והן מהצלחות של מהפכות ותנועות המונים. אנחנו מכוונים להפיץ את הלקחים האלה באופן נרחב ככל האפשר כדי שהמהפכות בעתיד יצליחו להביא לבנייתה של חברה סוציאליסטית. המשמעות של זה היא לא רק לקרוא הרבה ספרים. המשמעות היא לבנות ולקחת חלק פעיל בתנועות שמתקיימות כרגע, ולשכנע באסרטיביות במסגרתן על רעיונות סוציאליסטיים תוך למידה משותפים אחרים למאבק, במאמץ לגבש יחד את הפתרונות והדרכים להתקדם.