מאות, ובהם פעילי מאבק סוציאליסטי, לקחו חלק בהפגנת המחאה הסביבתית שנערכה בחיפה ביום שני השבוע, 23 ביוני, יומיים לאחר שכובתה שריפת הענק, שבערה במשך 9 ימים וכילתה 30,000 מ״ק של פסולת מוצקה מסוגים שונים, כולל פלסטיק באתר פסולת מאולתר ליד מכון טיהור השפכים של המפרץ. לפי המשרד להגנת הסביבה גרמה השריפה לזיהום כבד שעלול לגרום למחלות לב וריאה בקרב התושבים.

לא מדובר באירוע מבודד. בסוף מאי הורגש ריח גופרתי חריף ותלמידים בקריית חיים התלוננו על צריבה בעיניים. בחודש מרץ התרחשה שריפה במתקן של "גדיב" בבתי הזיקוק בה נפלט קסילֶן (גז מסוכן). מעבר לזיהום האוויר החריג, האירוע כמעט הסתיים באסון כשהארובה עצמה החלה להתבקע עקב החום הקיצוני ועמדה לקרוס.

מאות תושבים הפינו מול בז״ן

המפגינים נתקלו באלימות משטרתית. חמישה עוכבו לחקירה, לאחר שקבוצה של מפגינים עברה במעבר חצייה באור ירוק. במשטרת חיפה נטען נגד החמישה כי הם תקפו שוטרים, אך טענה זו מופרכת לחלוטין כפי שניתן לראות בצילומי הווידיאו מהאירוע. המשטרה פעלה במקרה הזה, לא כדי להגן על "הסדר הציבורי", אלא באופן מובהק בשירות הטייקונים האחראים לזיהום והפוליטיקאים שמשרתים אותם וכדי להפריע לתושבים למחות ולהיאבק נגד אותם עבריינים האחראים למחדלים ולפגיעה הקשה בבריאות הציבור.

מארגני ההפגנה, בהם פעילי המחאה החברתית של קיץ 2011 ופעילי מגמה ירוקה גיבשו רשימת דרישות בסיסית:

• עצירה מיידית ומוחלטת של תוכניות הפיתוח התעשיתיות במפרץ חיפה — הרחבת בתי הזיקוק לנפט פי שלושה והקמת הנמל המזרחי — עד שתתבצע חקירה מקפת של אירועי החודשים האחרונים, וייקבעו סטנדרטים ברורים לבלימת הפגיעה המתמשכת בתושבי האזור ובבריאותם.
• הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאיתור ומיצוי הדין עם האחראים והאשמים בזיהומי האוויר והמים החמורים באזור מטרופולין חיפה.
• הטלת קנסות כבדים על המפעלים המזהמים ושלילת רישיון העסק שלהם, עד שיינקטו כל האמצעים למניעת זיהום נוסף.
• ניטור מלא של כל הרעלנים המוכרים הנפלטים לאוויר ולמים באזור המפעלים הפטרוכימיים, שיתבצע על־ידי המדינה ולא על־ידי המפעלים.
• לקיחת אחריות מצד ראש עיריית חיפה, יונה יהב, וטיפול בבעיות זיהום האוויר והתחלואה החריגה בעיר חיפה ובמטרופולין.
• הוצאת מצבורי החומרים המסוכנים מאזור מפרץ חיפה ובראשם מיכל האמוניה, שהוא סכנה בטיחותית וביטחונית כאחד.

הדרישות החשובות האלו מייצגות את האינטרס של הציבור הרחב במפרץ. עם זאת, פתרונות אמיתיים לא יגיעו מגורמי הממסד, ששומרים אמונים לבעלי ההון המחזיקים במפעלים המזהמים. לתושבים רבים ברור שהממשלה וראש העיר עושים יד אחת עם האינטרסים של בעלי ההון להרחבת בתי הזיקוק ולהימנעות מהשקעה בטכנולוגיות מתקדמות למניעת זיהום אוויר והסדרת אתרי פסולת. ממשלת ההון והעירייה נמנעות מלהטיל קנסות משמעותיים ומביטול רישיונות. לגבי תקנות חדשות ותקנים המחייבים טכנולוגיות חדשות, המשרד להגנת הסביבה נוקט מדיניות "גמישה" המאפשרת לבעלי המפעלים זמן הסתגלות כבקשתם. אך לתושבים אין זמן הסתגלות לחומרים המסוכנים.

הכוח המכריע של עובדי המפעלים המזהמים

הטייקונים והממשלה נוקטים טקטיקת "הפרד ומשול" ומנסים לצייר תמונה כוזבת של ניגוד אינטרסים בין הציבור הרחב לבין עובדי המפעלים, ומשתמשים באיומי פיטורים וסגירת מפעלים כדי להחליש את המאבק. אלא שעובדי המפעלים הם אותו חלק מהציבור באזור חיפה שמנוצל במפעלים ושהוא גם הראשון לסבול מחשיפה גבוהה למזהמים. היחידים שמרווחים מהפעילות המזהמת הם בעלי ההון.

הירתמות של ועדי העובדים נחוצה כדי להפעיל כוח ישירות על בעלי המפעלים ואף כדי לבצע אכיפה הרבה יותר יעילה מזו של המשרד להגנת הסביבה. עובדי המפעלים מסוגלים פוטנציאלית לשתק כל פעילות תעשייתית מזהמת או בלתי בטיחותית עד שיינקטו כל האמצעים למניעת זיהום נוסף.

לכן המאבק צריך לאמץ דרישות שיבטיחו גם הגנה על פרנסת עובדי המפעלים, בטיחותם ובריאותם, כמו למשל דרישות לאכיפת תקני הבטיחות המתקדמים ביותר ולהשקעה מצד הנהלות המפעלים באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר למניעת זיהום. כמו כן, יש לדורש הפסקה של ההעסקה הקבלנית ומעבר להעסקה ישירה של כוח עבודה מקצועי, קבוע ובתנאים טובים. במקרים הרלוונטיים יש צורך גם בהסבת מפעלים מזהמים לייצור של אנרגיה ירוקה ומתחדשת, שתשמור על מישרות העובדים ואף תיצור מישרות חדשות.

"המפרץ הוא שלנו"

המאבק נגד הזיהום הקשה במפרץ חיפה נמצא רק בתחילתו. כעת יש לפעול כדי להמשיך ולהרחיבו דרך גיוס תושבים נוספים, אגודות סטודנטים ובעיקר ועדי עובדים מהאזור.

אחת הסיסמאות שבלטה בהפגנה הייתה "המפרץ הוא שלנו", והוא אכן צריך להיות של הציבור ולא של קומץ טייקונים. אולם אם המפרץ, על התעשיות שפועלות בו, היה באמת "שלנו" ומנוהל באופן דמוקרטי על־ידי העובדים והתושבים, ההחלטה להפנות משאבים נרחבים כדי לעצור את קטסטרופת הזיהום והתחלואה היתה החלטה פשוטה.

שמירה אמיתית על הסביבה, על בריאות התושבים ועל בטיחות ופרנסת העובדים תתאפשר רק עם סילוק האינטרסים הצרים של בעלי ההון ממפרץ חיפה דרך הלאמת המפעלים והכפפתם לניהול ולפיקוח דמוקרטיים של נציגי עובדי המפעלים, נציגי תושבי האזור, נציגי ארגוני סביבה ונציגי ציבור.