בחודש מרץ הגיעו כאלפיים עובדי כימיקלים לישראל (כי״ל) מהנגב להפגין במרכז תל אביב מול משרדי ההנהלה שתיכננה לפטר כאלף מהם.

"זהו מאבק של עובדים למען הזכות לעבוד בכבוד... יש פה מאבק של משפחת עופר נגד מדינת ישראל. [הבעלים] לוקח אותנו כבני ערובה כדי להפעיל לחץ על המדינה", כך אמרה אביבה בר־גל, חברת ועד עובדי מפעל תרכובות ברום, בראיון שערכו עימה פעילי מאבק סוציאליסטי שהגיעו לתמוך בהפגנה.

בר־גל הסבירה שבאמצעות הפיטורים מנסה משפחת עופר, הבעלים של כי״ל, להפעיל לחץ על "ועדת ששינסקי 2" לבחינת גובה התמלוגים שמשלמת החברה בתמורה לניצול משאבי הטבע בנגב. כפי שהבהירה בר־גל, לא מדובר ב"איזה קניין רוחני של האחים עופר, זה משאב טבע של מדינת ישראל — ואנחנו העובדים עושים את זה".

"ועדת ששינסקי 2", שהוקמה בעיקר כדי לנסות לפייס זעם ציבורי, הציגה ב־18 במאי את מסקנות הביניים שלה, שכללו המלצה להפחתה בתמלוגים שמשלמת כי״ל על ניצול משאבי הטבע, לצד המלצה להטלת מס "רווחי יתר", שאמור להעלות במידה מסוימת את היקפי המס שנגבים מכי״ל, אך רק משנת 2017 ואילך. אלא שאפילו ההמלצות הסמליות האלו גררו איומים מצד הנהלת כי״ל, שהכריזה שהיא מקפיאה לאלתר תוכניות השקעה ושתפעל לצמצום פעילותה ולפיטורי עובדים אם אכן יאומצו ההמלצות.

מרוויחים ומפטרים

על רקע ירידה של 24% ברווחים כתוצאה מירידה במחיריהם של מוצרי ברום ואשלג בעולם גיבשה ב־2013 הנהלת כי״ל את תוכנית "הצעד הבא קדימה". התוכנית כוללת חיסול של כאלף (!) מישרות מתוך כ־5,000 שמעסיקה החברה בנגב, כשהמטרה המוצהרת היא "שמירה על רווחיות גבוהה גם בעשור הקרוב".

במפעל רותם אמפרט, לאחר שביתה של חודש, הצליחה ההנהלה להשיג את הסכמת ראשי ההסתדרות, בהתאם ל"מתווה עיני־ניסנקורן", לחיסול 115 מישרות, דרך פרישה מוקדמת של עובדים ותיקים בתמורה לפיצויים מוגדלים. כעת שואפת ההנהלה להמשיך בחיסול המישרות ביתר המפעלים.

מדובר במכה קשה עבור הנגב מוכה האבטלה. חשוב להדגיש: כי״ל אפילו לא הפסידה. הרווח הנקי שלה עמד על 2.8 מיליארד שקל ב־2013! רק בחודשים פברואר–מרץ חילקה החברה כ־2 מיליארד שקל כדיבידנד לבעלי המניות, שנהנו בשנים 2011–2013 מדיבידנדים של 9.74 מיליארד שקלים! חמשת המנהלים הבכירים הרוויחו בשנת 2013 בממוצע 9.3 מיליון שקל כל אחד.

בנוסף ממשיכה הנהלת כי״ל לאיים שאם הוועדה לתכנון ולבנייה לא תאפשר לה להתחיל בכרייה בשדה בריר, שדה פוספטים הסמוך לערד, ייסגר רותם אמפרט, על 1,200 עובדיו ו־8,000 המישרות שהוא מספק לקבלי המישנה. ועד פעולה של תושבי ערד והכפרים הבדואיים הסמוכים, ארגוני סביבה ואף משרד הבריאות עצמו מתנגדים לכריית הפוספטים בשדה בריר מכיוון שהיא תוביל לפליטה של חומרים מסרטנים ותסכן את בריאותם של תושבי היישובים הסמוכים.

מנכ״ל כי״ל דשנים דני חן אמר באירוע "שבתרבות" בבאר שבע לפני כשנה: "השנה לצערנו אנחנו מגיעים לנקודת האמת. הרזרבות של הפוספט שעומדות לרשות רותם מסתיימות תוך 8–10 שנים". אלא שלפי נתונים רשמיים של המדינה (תמ״א 14/ג׳, 2012) קיימים 138 מיליון טון פוספטים, שבקצב החציבה הנוכחי אמורים להספיק לכ־20–25 שנה.

סגירת המפעל? הרי גם אם לא יימצאו בישראל בשני העשורים הקרובים מקורות חלופיים ראויים לכריית פוספטים תוכל החברה להמשיך את הייצור, בו עוסקים כ־80% מעובדי החברה, באמצעות יבוא פוספט מחו״ל, כפי שעושה המתחרה שלה חיפה כימיקלים.

לבטל את הפיטורים, להלאים את כי״ל!

הנהלת כי״ל מציבה את תושבי הנגב בפני שתי ברירות גרועות: פיטורים המוניים או פגיעה בסביבה ובבריאות הציבור, וכל זאת בשביל שמשפחת עופר תמשיך למקסם רווחים.

ההסתדרות וועדי העובדים צריכים להבהיר שאין שום מקום לפיטורים, ולהתגייס במלוא כוחם להשבתת כלל פעילות החברה במאבק לביטולם. כמו כן, יש לדרוש לבטל את ההפרטה — להלאים חזרה את כימיקלים לישראל ולהעבירה לניהול ופיקוח דמוקרטיים על־ידי ציבור העובדים, נציגי תושבי הנגב וארגוני בריאות וסביבה, כדי לוודא שמחצבי הנגב משרתים את כלל הציבור.