השיטפון הקטלני בנפאל ממשיך לגבות קורבנות, כאשר דווחו על יותר מ־1,400 הרוגים ויותר מ־5,600 נעדרים, ושיקום התשתיות והשטחים החקלאיים שנהרסו עלול לעלות מיליארדי דולרים. שיטפונות פתאומיים במעיין עיון אום א־רביע במרוקו גרמו להרס רחב באזורי מגורים ותיירות סמוכים.

השיטפונות האלו מצטרפים לשטפונות שנראו בשנה האחרונה בדרום אסיה וצפון אמריקה שהרגו אלפים. בעת גל החום באירופה נרשמו מעל ל־32 אלף מקרי מוות עודפים בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט. תופעת האקלים אל ניניו משתלבת עם ההשלכות של שריפת דלקים מאובנים לשבור שיאי חום שמעולם לא נראו בים וביבשה.

משבר המלחמה האזורי מחריף גם הוא את משבר האקלים העולמי. דליפות הנפט מתקיפות על מיכליות ומאגרים מובילות לזיהום מים ואוויר עם השלכות על תשתיות חיים וסביבה. עמידת האוניות במצר הורמוז בעקבות סגירתו גורמת להצטברות אורגניזמים חיים על האוניות, שצפויה לשנות את האקוסיסטמה הימית בצורה שתפגע קשות בדיג, תחנות כוח וסביבות ימיות.

משבר מתקני ההתפלה

בסוף חודש אוגוסט, רשות המים הודיעה על השבתת חמש מתוך ששת מתקני ההתפלה הגדולים (כולם בבעלות פרטית) הממוקמים על חוף הים התיכון, בשל עכירות חמורה במי הים שנגרמה מפריחת אצות. בוצעו קידוחי מי־תהום חדשים והזרמת מים מהכנרת כדי לחפות על המחסור, ואספקת המים לחקלאות בדרום, לעיריות רבות ולרצועת עזה הופסקה במשך כיומיים.

נכון לעכשיו מתקני ההתפלה שהושבתו חזרו לפעול בקיבולת של 40% עד 50% בלבד, למרות סכנת הזיהום מפריחת האצות. רק שני מתקני ההתפלה הגדולים באילת וחדרה פועלים בקיבולת מלאה. כדי "לתמרץ" את החברות הפרטיות להפעיל את מתקני ההתפלה אחרי השבתתם וכפיצוי עתידי על סיכון אפשרי למתקנים כתוצאה מזיהום האצות, רשות המים העלתה את התעריף המשולם לתאגידי הענק המחזיקים במתקני ההתפלה בכ־50%!

וזאת בהתאם למסקנות ועדת הכנסת שכבר במאי 2024 דנה בסכנה של הצפת מתקני ההתפלה. אותו דיון לא עסק בצעדים למנוע את התרחיש או להקטין את השלכותיו, אלא בהערכת הנזק ובלקבוע מי משלם עליו…

תשתיות אספקת המים לא צריכות להיות צינור להעשרת בעלי ההון, הבעלות הפרטית היא מכשול בפני ההשקעה הנחוצה בתשתיות כדי להכין אותן למציאות של משבר אקלים. נחוץ לבנות מאבק להחזרת מלוא התשתית למימון ממשלתי תחת פיקוח וניהול דמוקרטיים ושקופים.

המסקנה הרווחת בקרב מדעני סביבה היא שהגורם לפריחת האצות הוא עליית טמפרטורת מי הים על רקע משבר האקלים, שאליה מיוחסת גם התפשטות האמבה הקטלנית בכנרת. נוסף על כך, ההשמדה המוחלטת של כלל התשתיות בעזה הובילה לסחף אבק לתוך הים, דבר שתרם משמעותית לפריחת האצות והחריף את הצפת המתקנים.

מה עושה השרה ל-״הגנת״ הסביבה?

בעקבות המשבר במתקני ההתפלה, המשרד להגנת הסביבה אישר לחברת בלוגרין לפזר כימיקלים לתוך הים מול אשקלון כניסוי להשמדת האצות, ללא שום תיעוד של השיקולים, חוות דעת או אפילו איזה כימיקלים פוזרו לתוך הים. ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות של ההחלטה הזאת עדיין לא ידועות — משרד הבריאות המליץ לאסור על דיג באזור — ולציבור לא נמסר מידע על ניטור מי החוף בהם פוזרו הכימיקלים.

ההחלטה הזאת היא רק קצה הקרחון. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן במהלך כהונתה, לצד הפצת רעל לאומני כמו הסיוע ל"תוכנית התנינים" של בן גביר, צינזרה ביוזמת התאחדות התעשיינים אלפי מסמכים(!) הנוגעים בהיתרי פליטה, עסקה בהסתה נגד ארגוני סביבה ושללה תקציבים שנועדו למחקר סביבתי מאותם ארגונים.

במקביל, מינתה סילמן מקורבים לעמדות מפתח במשרד וקידמה תהליכים לתעל כספי ציבור לטובת "הפורום לחשיבה ירוקה", עמותת־קש שעיקר פעילותה רדיפת פלסטינים והפללתם ב"פגיעה בסביבה" — בשעה שהמדינה מזניחה את התשתיות הנחוצות. העמותה משמשת גם צינור העברת כספים לארגון הרדיפה הפוליטית הימני קיצוני "עד כאן". ועדת השרים לענייני אקלים, שהוקמה ביולי 2023 בראשות סילמן, מעולם לא התכנסה, ולא הוגשו יעדי פליטת גזי חממה שאותם המשרד היה אמור להגיש לפני יותר משנה.

גם כשנעשתה עבודה במשרד לטובת הגנה על הסביבה — היא נעשתה מאחורי הגב של סילמן. הפורטל הלאומי לסיכוני אקלים, שהעבודה עליו נמשכה שנים, הועלה לרשת באמצע חודש אוגוסט ללא שום הודעה רשמית, כיוזמה עצמאית של עובדי המשרד בהובלת המדענית הראשית של המשרד לשעבר פרופ' נגה קורנפלד־שחר.

כל המערכת אשמה

בתחילת חודש ספטמבר פרסם האו״ם דו״ח לפיו לא ניתן למנוע את עליית הטמפרטורה הגלובלית מעל לסף ה־1.5 מעלות גבוה מטמפרטורות לפני המהפכה התעשייתית, כתוצאה מזיהום ושריפת דלקים מאובנים. הסף הזה נקבע כיעד בהסכם ועידת פריז ב־2015, מס שפתיים בלתי־מחייב שעליו חתמו כמעט כל מדינות העולם אך כצפוי לא עמדו בהתחייבויות.

משמעות חציית הרף היא שינוי איכותי בהשלכות האסוניות של המשבר, וביכולת לעצור או אף להאט את ההתחממות. אסונות הטבע והפגיעה ביכולת ייצור האוכל יפגעו באופן הקשה ביותר בקהילות הכי עניות ברחבי העולם.

בדו״ח עדיין מופיעים תרחישים של בלימת התהליך ההרסני, אך מובהר גם שהסיכוי שממשלות יקדמו את הצעדים הדרושים קרוב לאפסי. העולם כולו נמצא בסיכון, ולא ניתן לתלות תקוות בממשלות הקפיטליסטיות הנאמנות לשורת הרווח של תאגידי הנפט ושל החברות הגדולות המזהמות.

אין אופק לעתיד האקלים ללא שינוי שורשי סוציאליסטי. דרוש להפקיע את משאבי העתק של אותם תאגידים כדי להתמודד ולתקן את הנזק ולפתח מקורות אנרגיה ברי־קיימא ותעשייה שמייצרת באופן מתוכנן לטובת צורך ולא באופן בזבזני לטובת רווח. נחוצה מערכת עולמית של שיתוף פעולה וחלוקת משאבים הוגנת ומתוכננת במקום עולם של מלחמות אימפריאליסטיות שהורסות את הסביבה.

אלה משימות מרחיקות לכת — הזמן לפעול הוא עכשיו. משבר האקלים חייב להיות על סדר היום של המאבק להעיף את ממשלת המוות ואת כלל המדיניות שלה. סילמן כנראה תעוף, אבל ההתחנפות כלפי התאגידים לא. גם אם הממשלה תפסיד בבחירות, הרע במיעוטו יהיה החלפת הכחשת משבר האקלים הנוכחית, במס שפתיים של "עשייה" במטרה לטרפד התקדמות ממשית — כאשר רוב מועמדי הרשימות ב"גוש השינוי" הם מנכ״לים ואנשי עסקים לשעבר ואין לאף מפלגה התייחסות פומבית לנושא בקמפיין.

הסיבה המרכזית שמאפשרת לפוליטיקה הממסדית להתחמק מהשאלה הבוערת היא היחלשות המחאה כאן ובעולם. כבר במערכת הבחירות וגם מול ממשלת ההון האנטי־סביבתית הבאה הכרחי לבנות את המאבק במשבר האקלים ובמערכת הקפיטליסטית שיצרה ומחריפה אותו: נחוץ להחזיר את פעולות המחאה כולל השביתות בבתי הספר ובקמפוסים, ולדרוש מארגוני העובדים והסטודנטים במערכת החינוך ובכלל לגבות את המאבק ולהוביל אותו ברמה הארצית. נחוץ לבנות־מחדש את ההתארגנויות "נוער/סטודנטים למען אקלים" שפעלו בנושא במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה — והפעם על בסיס חוצה לאומים חזק יותר שיתחסן מפני כל לחץ להפרד־ומשול בין היתר על ידי התנגדות למלחמת־הנצח כחלק מסדר היום הסביבתי, וכחלק ממאבק רחב יותר לשינוי שורשי סוציאליסטי.