מעבר לכך, עובדים ברחבי עולם המערבי מתקשים היום יותר ויותר לשרוד. כדי לנצל את המשאבים האנושיים הנרחבים והידע הטכנולוגי שלנו לחיסול העוני ולשיפור חיי כולנו, אנחנו זקוקים לשיטה פוליטית וכלכלית יעילה הרבה יותר מהקפיטליזם. זו הסיבה שאנחנו במאבק סוציאליסטי נלחמים למען חברה סוציאליסטית ומאורגנת באופן דמוקרטי, שתספק את צורכי אוכלוסיית העולם ולא את רדיפת הרווחים של מיעוט תאב־בצע.

סוציאליזם זה:

לקחת את השליטה על חיינו — סוציאליזם פירושו שהאנשים העובדים ייקחו את השליטה על משאבי החברה במישור העולמי, אבל גם דמוקרטיה במישור המקומי — לקיחת האחריות על ניהול הקהילות ומקומות העבודה שלנו בעצמנו. החלטות שמתקבלות היום על־ידי מינויים פוליטיים ומנכ״לים בחדרי ישיבות סגורים יתקבלו בדרך של דיון דמוקרטי, שבו יוכלו להשתתף כל תושבי הקהילה או העובדים. בעיות שנוגעות לקהילה מקומית, כמו הצורך בשטחים ציבוריים פתוחים, איסוף אשפה, הדרך שבה מנוהלים בתי־הספר המקומיים וחומר הלימוד בהם, התנאים במקום העבודה והפעלת שיטות הייצור היעילות ביותר יטופלו ברמה המקומית, על־ידי האנשים העובדים, ולא על־ידי ממשלה מרכזית.

כל זה במקום השיטה הנוכחית, שבה "דמוקרטיה" משמעותה הזכות להצביע פעם בארבע שנים עבור המועמד שאנחנו מקווים שיפגע בנו פחות. תחת הקפיטליזם, אנחנו כמעט נטולי שליטה על חיינו. משקיעים מיליונרים והחברות הרב־לאומיות הגדולות משפיעים על הממשלה הרבה יותר מאיתנו. אפילו אם הממשלה בוגדת בנו, אנחנו חייבים לחכות ארבע שנים כדי להיפטר ממנה, וגם אז האלטרנטיבה אינה טובה ממנה במידה משמעותית בדרך כלל.

שליטה דמוקרטית של העובדים על אמצעי הייצור (כולל מפעלים, בתי עסק, תחבורה ציבורית וכו'), באמצעות ועדי עובדים שנבחרו באופן דמוקרטי ונושאים באחריות כלפי העובדים שהם מייצגים, במקום שליטה אנטי־דמוקרטית של קומץ אנשי עסקים מיליונרים.

תכנון דמוקרטי על־ידי העובדים של הייצור והפצת התוצרת, כדי לענות על צורכי האנשים העובדים, במקום ניהול תעשיות לצורך גריפת רווחים. לדוגמה, בחברה סוציאליסטית בנייה למגורים תתוכנן בהתאם לצרכים. לא יהיה צורך שמישהו יישאר חסר־בית, כי בתים ייבנו עבור האנשים שצריכים אותם, ולא כדי שהקבלן יוכל להתעשר. בישראל הקפיטליסטית דירות יוקרה נשארות ריקות בו בזמן שחסרי־בית ישנים ברחוב, והסיבה לכך היא ששיכון אנשים שאין להם כסף אינו רווחי.

ייצור לפי צרכים ולא למטרות רווח פירושו שההתקדמויות הטכנולוגיות ופוטנציאל ייצור העושר העצום של כל התעשיות ינוצלו כדי לחסל את העוני ולשפר את חיי הרוב המוחלט של האנשים.

עוני הוא קרקע פורייה לגידולי פרא כמו מלחמה, גזענות, לאומנות ופונדמנטליזם דתי. לכן, על־ידי חיסול העוני (מטרה שניתן להשיג בקלות בחברה המתקדמת טכנולוגית שבה אנו חיים כיום) נוכל לחסל את אחת הסיבות העיקריות לחוסר יציבות בחברה. ייצור לפי צרכים ולא למטרות רווח משמעותו גם קץ לתופעה הרסנית נוספת — אבטלה. קפיטליזם הוא שיטה בלתי יעילה ביותר שמותירה אנשים מיומנים, מוכשרים וכשירים בגופם בערימת הגרוטאות של האבטלה כדי לשמר את הרווחים. בחברה סוציאליסטית תהיה אספקה בלתי מוגבלת של מישרות — החברה זקוקה נואשות לעוד מורים, רופאים, אחיות, בנאים, מתכנני ערים וכו'. אין סוף לעבודה שצריכה להיעשות כדי לשפר את איכות החיים של כולנו.

סוציאליזם זה לא:

• שליטה ריכוזית וביורוקרטית מלמעלה על חייהם של אנשים, כמו בברית־המועצות הסטליניסטית ובגוש המזרחי.
• חלוקה מחדש של העושר שגורמת לירידה בתנאי החיים של רוב האנשים. במקום זאת, שליטה של העובדים על אמצעי הייצור ועל חלוקת התוצרת תאפשר לנצל את פוטנציאל ייצור העושר של התעשייה באופן מתוכנן כדי לשפר משמעותית את חיי כולנו.
• התנזרות. סוציאליזם לא אומר שצריך לוותר על ההנאות הקטנות בחיים, על המסעדה שאנחנו אוהבים, על הסטריאו או המכונית, סוציאליזם דווקא יעלה את איכות החיים של כולנו.
• חיים שיתופיים אינם תנאי מוקדם לסוציאליזם, וגם לא דרישה הכרחית של חברה סוציאליסטית. בחברה הקפיטליסטית המקום והאופן שבהם חיים אנשים מוכתבים על־ידי אילוצים כלכליים. על־ידי שחרורם מאילוצים אלה, הסוציאליזם ייתן לאנשים חופש גדול בהרבה לבחור את סגנון החיים שלהם — חיים שיתופיים יהיו רק אפשרות אחת.
• ישראל אף פעם לא היתה מדינה סוציאליסטית. בעבר המדינה אולי החזיקה בבעלותה חלקים גדולים של הכלכלה הישראלית, אבל אלה מעולם לא היו תחת שליטה דמוקרטית של העובדים, והייצור היה למטרות רווח ולא לפי הצורך.
• ברית־המועצות לא היתה מדינה סוציאליסטית. היא היתה דיקטטורה ברוטלית, וסוציאליסטים אמיתיים נרדפו בה וחוסלו באשמת היותם "טרוצקיסטים".
• הקיבוצים מעולם לא היו סוציאליסטיים, מפני שהם היו קטנים מכדי לספק את צורכיהם בעצמם. הם נאלצו לסחור עם החברה הקפיטליסטית — למכור את תוצרתם בשוק הקפיטליסטי עבור רווח ולקנות ממנו סחורות אחרות — כדי לשרוד. על מנת להיות רווחיים, החקלאות והתעשייה בקיבוץ נאלצו להתחרות בעסקים קפיטליסטיים, ועל־ידי כך להכפיף את עצמן לנורמות ולשיטות הפעולה של השוק החופשי, כולל העסקת עובדים זרים זולים. מעבר לכך, מתח הרווחים הנמוך התבטא בהכנסות מוגבלות, שמשמעותן סגנון חיים צנוע עבור רוב החברים. סוציאליזם ייתכן רק בקנה מידה לאומי או בינלאומי, אחרת לא יוכל להיות שיטה עצמאית ולמלא את המשימה ההכרחית של העלאה משמעותית של תנאי המחיה של הרוב המוחלט של האנשים.
• קואופרטיבים אינם סוציאליסטיים — הם אולי נשלטים באופן דמוקרטי על־ידי חבריהם, אבל הם מנוהלים במטרה לגרוף רווחים על־ידי העובדים, ולא כחלק משיטה סוציאליסטית מתוכננת שמספקת את צורכי כל האנשים העובדים.

נשמע נהדר, אבל האם אפשר באמת להשיג סוציאליזם?

תחת הקפיטליזם, החברה מנוהלת למען האינטרסים של אנשי עסקים מיליונרים, ובניגוד לאינטרסים של העובדים, הנאלצים לשלם את מחיר המחלה הקפיטליסטית ששמה מיתון. למען מטרות כמו "יעילות" והפיכת ישראל ל"אטרקטיבית עבור משקיעים" מפטרים עובדים, פוגעים בתנאי המחיה שלנו, וההוצאה הציבורית לצורכי בריאות וחינוך מקוצצת. אבל 85 אחוז מאוכלוסיית ישראל הם עובדים ומשפחותיהם, כך שרוב האנשים חיים תחת שיטה שאינה משרתת את האינטרסים שלהם. ככל שהמיתון יחריף, העובדים יסבלו מהתקפות נוספות. כבר עכשיו אנשים מתחילים לדחות את הקפיטליזם ולחפש פתרונות אחרים לבעיות של מאבק הקיום. המשימה שלנו היא לתמוך במאבקים של עובדים ונוער, ולהסביר את הצורך בסוציאליזם. הצטרפו אלינו למשימה ההיסטורית: לאחד את העובדים והנוער במאבק, מאבק למען השגת השליטה על חיינו שלנו ולמען עתיד טוב יותר, עתיד סוציאליסטי, לכולנו.