ההתקפה על העובדים תהיה חסרת רחמים, והממשלה תשתמש בכל אמצעי שברשותה — המשטרה, בתי המשפט, התקשורת — במלחמת ההפרטה שלה נגד העובדים בחברות הממשלתיות.

משמעות ההפרטה

הפרטה פירושה לא רק אובדן מקומות עבודה וקיצוצים בשכר ובתנאים של העובדים, אלא גם מחירים גבוהים, חוסר יעילות ושירות גרוע יותר לציבור כולו. אם למישהו יש ספק בעניין, מספיק להסתכל על תוצאות ההפרטה במדינות אחרות, כמו המקרה של הפרטת חברות המים והרכבות בבריטניה. ההפרטה הפכה את החברות האלה משירותים ציבוריים למקור רווחים לבעלים. ההשקעה בתשתיות, תחזוקה והוצאות נוספות קוצצה, רמת השירות ירדה והמחירים עלו. הפרטת המים בבריטניה הביאה ל"מחסור" במים ולניתוקי מים באזורים נרחבים במדינה שבה יורד גשם כמעט כל יום. באוסטרליה הביאה ההפרטה של המערכות האחראיות על שמירת איכות המים להרעלת המים שסופקו לסידני.

הדוגמה של בזק בינלאומי מובאת לעתים תכופות כ"הוכחה" לכך שהפרטה פירושה חשבונות נמוכים יותר. אבל כאן מדובר במקרה יוצא דופן. בעבר הממשלה, שהיא הקובעת את מחירי השיחות, עשתה רווחים גדולים מהשיחות הבינלאומיות. כשנתקלה בהתנגדות החזקה של העובדים להפרטה, הממשלה החליטה לוותר על הרווחים האלה כדי לקנות את תמיכת הציבור בהפרטה. הממשלה הפריטה את השיחות הבינלאומיות, הפכה אותן לזולות בעולם, והאשימה את עובדי בזק (שהממשלה אפילו לא נועצה בהם אי־פעם לגבי המחירים) שהם אחראים למחירים הקודמים הגבוהים. הפרטות אחרות לא הביאו לצרכנים אפילו תועלת כזאת: הפרטת הבנקים לא גרמה להוזלת עמלות וחיובים אחרים. התחרות בין קופות החולים לא שיפרה את רמת שירותי הבריאות או פתרה את המשבר בבתי החולים, אלא רק גרמה לקופות לרדוף אחרי הלקוחות הבריאים ולנסות להיפטר מהחולים הכרוניים, הקשישים ואוכלוסיות פגיעות אחרות. גם חברות הטלפונים הסלולריים הפרטיות לא גובות פחות עבור שיחה או מספקות שירות טוב יותר מבזק הציבורית.

אבל החברות הממשלתיות כל־כך מושחתות ולא יעילות, אולי ההפרטה תייעל אותן?

החברות הממשלתיות לא פופולריות בגלל הדרך שבה הן מנוהלות. הן לא יעילות מפני שלעתים קרובות הן משרתות שיכבה ביורוקרטית של מינויים פוליטיים. במקרים רבים המנהלים הם קצינים בכירים בדימוס או ממונים פוליטיים, שרמת הידע שלהם לגבי התעשיות שהם מנהלים מוגבלת במקרה הטוב. האירוניה היא שאותם הפוליטיקאים, שהרסו את החברות הציבוריות על־ידי מינוי אנשי שלומם להנהלה ולדירקטוריונים שלהן, הם עכשיו התומכים הקולניים ביותר של הפרטת אותן החברות.

כיצד אפשר להיאבק נגד ההפרטה?

ישנם מנהיגי עובדים שמדברים על צורה של הפרטה שתשרת את האינטרסים של העובדים או לפחות לא תפגע בהם, אבל זאת פשוט פיקציה. כל המטרה של ההפרטה היא לפלג בין העובדים ולהרוס את התנאים שהשיגו לעצמם במשך שנים של מאבקים, רק כדי להזין את תאוות הבצע של העשירים ממילא. אין אף דוגמה בעולם של הפרטה שהעובדים הרוויחו ממנה. הקפיטליסטים שעומדים להרוויח מההפרטות, באמצעות המשרתת הנאמנה שלהם, העיתונות, מספרים לנו שההפרטה היא בלתי נמנעת. למרבה הצער, כמה ממנהיגי העובדים בוועדים ובאיגודים המקצועיים, שנקנו על־ידי המעסיקים או שמקווים להפוך למנהלים בחברות שיופרטו, חוזרים על הטענה הזו ובכך זורעים תבוסתנות ופוגעים במורל וביכולת ההתנגדות בקרב העובדים. הטענה שההפרטה היא בלתי נמנעת היא מיתוס. לעובדים יש את הכוח למנוע את ההפרטה על־ידי פעולה מאוחדת ושימוש בנשק השביתה. אבל כדי שהמאבק החשוב הזה יצליח, חייבים להחליף מנהיגי עובדים שמסרבים לגייס את מלוא הכוח של העובדים, או נכנעים עוד לפני הקרב המכריע הראשון, במנהיגים שמוכנים ללכת עד הסוף.

האסטרטגיה של העובדים במאבקים

העובדים המאוימים יוכלו להגן על עצמם רק על־ידי ניתוח התוצאות של מאבקים קודמים ותכנון אסטרטגיה יעילה למאבק בהתקפות הממשלה, בצורה שתביא את ציבור העובדים כולו להתייצב מאחורי המאבק.

ניהול דמוקרטי של המאבקים על־ידי העובדים

כדי ששביתות יהיו אפקטיביות, העובדים צריכים לנהל בעצמם את המאבקים שלהם:

• העובדים צריכים לדון באסטרטגיה ובטקטיקה ולהסכים עליהן באופן דמוקרטי, ואז להתגייס כולם לפעילות בהפגנות, דוכני מידע, אסיפות פומביות, איסוף כספים לקרן שביתה וכו'.
• אף הסכם עם ההנהלה אסור שייחתם לפני שכל העובדים דנו בו וקיבלו אותו באופן דמוקרטי, ואין לתת לנושאים ונותנים בשם העובדים צ׳ק פתוח לחתום על כל הסכם שירצו. צעד כזה רק יחזק את עמדתם של מנהיגי השביתה בזמן המשא ומתן עם ההנהלה, מכיוון שההנהלה תדע שההסכם חייב להתקבל גם על דעתם של רוב העובדים.
• יש לדון בהחלטות בכל הרמות, אך מרגע שהחלטה נתקבלה, היא צריכה להיות מחייבת באופן מוחלט עבור הנהגת השביתה. החלטות על יציאה לשביתה צריכות לחייב את כל העובדים, כדי למנוע את שבירת השביתה.
• ועדים של פעילים צריכים להיות מוקמים מתוך העובדים.
• חייבים להחליף מנהיגים שמוכרים את המאבק, מנהיגים הססנים או כאלה שמהווים מכשול בפני העובדים בלוחמים נאמנים ונחושים.

מאבק בשקרים שמפיצה התקשורת והשגת תמיכה ציבורית

סכסוכי העבודה בבזק מראים עד כמה חיוני עבור השובתים להשיג את תמיכת הציבור כולו. העיתונות והטלוויזיה נמצאות בבעלות שלוש משפחות עשירות שלהן אותם אינטרסים כמו לקפיטליסטים. זאת הסיבה לכך שאמצעי התקשורת האלה אף פעם לא מדווחים הצורה הוגנת על סכסוכי עבודה. בנושא ההפרטה הקרטל של משפחות מוזס, נמרודי ושוקן טוען בצביעות בעד שבירת ה"מונופול" של התעשיות הממשלתיות והכנסת "תחרות". גם הרשעת הבעלים בעבירה של ציתות בלתי חוקי לא מונעת מהם להרצות לעובדים בעיתון שלהם על הצורך לציית לחוק. אבל איזו תחרות תביא הפרטה של התעשיות שבבעלות המדינה? האם נוכל לבחור מי יספק לנו מים, חשמל וכו'? כמובן שלא, כי החברות יחלקו את השוק ביניהן על בסיס אזורי. השאיפה לרווח מקסימלי תביא לכך שהתשתיות והתחזוקה יוזנחו, המחירים יעלו, וכמובן שבעלי ההכנסות הנמוכות ייפגעו בצורה הקשה ביותר.

במקום להצדיע לעובדים שהזיעו יום ולילה כדי לבנות את התשתיות במדינה — מערכות המים, החשמל והטלפון — התקשורת מאשימה את העובדים בקבלת משכורות ענק וברדיפת בצע. זהו בסך הכל ניסיון לפלג בין העובדים, ולשסות עובדים לא מאורגנים או עובדים בסקטור הפרטי כנגד העובדים בחברות הציבוריות. כדי לסכל את הניסיון הזה, על כל העובדים להתאחד כנגד האויב המשותף — המעסיקים והשיטה הקפיטליסטית. אסור לעובדים לתת לבוסים לחסל אותם אחד אחד. הם חייבים לעמוד יחד בשביתה כללית שתביס את ההפרטה!

מכיוון שהתקשורת תנסה להסית את הציבור נגד העובדים בחברות הממשלתיות, העובדים חייבים לפתוח בקמפיין הסברה משלהם כדי להביא לידיעת הציבור את סכנות ההפרטה. אסור להם לסמוך על התקשורת שבבעלות המיליונרים, שרק תנסה להשתיק אותם. במקום זאת חייבים לעקוף את התקשורת: להקים דוכני מידע ברחובות, לחלק עלונים, לארגן אסיפות פומביות וכו'. המאבק של העובדים על הפרנסה ותנאי העבודה שלהם יתחזק בצורה אדירה אם יתרחב לכלל מאבק ציבורי נגד ההפרטה.

התנגדות לבתי הדין לעבודה

בתי הדין לעבודה, במקום לפסוק בהגינות, מנסים לעתים קרובות לכבול את ידי העובדים על־ידי איסור על ניתוק אספקה, חסימת כבישים ועוד. אם העובדים רוצים לנהל מאבקים אפקטיביים, הם חייבים לסרב לציית להחלטות בתי הדין כשאלה פוגעות באפקטיביות של המאבק (כמו בשביתת מקורות, כאשר בית הדין לעבודה אסר על ניתוקי מים במשך חודש, עד שהעובדים החליטו על ניתוק בכל מחיר, מה שהביא לוויתור חלקי של בית הדין). בתי הדין הם חסרי אונים כשהם ניצבים בפני הכוח של העובדים, כי כשהעובדים מתאחדים הם יכולים להביא את הכלכלה כולה לעצירה. אם העובדים בכל הענפים במשק יתגייסו יחד כדי להגן על מנהיגי שביתה שנמצאים תחת איום של מאסר, הם יכולים "לכופף את היד" של בתי הדין בהצלחה. המעצר של שלמה שני, ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, הוכיח את הנקודה הזאת בצורה הברורה ביותר. כששני נעצר במהלך השביתה הכללית בדצמבר 1996, התגייסות מהירה והחלטית של העובדים להרחבת השביתה הביאה לשחרורו תוך חמש שעות. כשהעובדים מאוחדים מאחורי הנהגה שמוכנה לפעול בהחלטיות, הם יכולים לעצור את ההתערבות של בתי הדין בשביתות; ואם אפשר לנצח את המעסיקים בנושא הזה, אפשר לנצח גם במאבק נגד ההפרטה.

המסקנות

• המדיניות של "הפרט כפי יכולתך" שנוקטת הממשלה החדשה היא רק חלק מהמתקפה הכוללת של הממשלה על העובדים. העובדים שהצביעו עבור ברק בתקווה מתוך התנגדות להרס הכלכלי והחברתי שהביאה המדיניות של ממשלת נתניהו קיבלו את אותו החרא בלי שרה — המשך הקיצוצים בתשתיות החברתיות, הגדלת הפערים והמשך האבטלה והעוני.
• "הפרטה שלא פוגעת בעובדים" מציאותית הרבה פחות מכל אגדת ילדים, ואפשרית בדיוק כמו אולימפיאדת חורף באילת.
• הפרטה לא רק פוגעת בעובדי החברה המופרטת, אלא גם מורידה את רמת השירות שמקבל הציבור, מעלה את המחירים ומסכנת משאבים לאומיים חיוניים כמו מערכת המים. העובדים חייבים לעזור לציבור להבין את העובדה הזאת, ועל־ידי כך להרחיב ולחזק את המאבק נגד ההפרטה.
• חוסר היעילות בחברות הממשלתיות נובע מהניהול הממשלתי הריכוזי והמינויים הפוליטיים של מנהלים חסרי כישורים על־ידי הפוליטיקאים. הפיתרון הוא לא הפרטה, שרק תגביר את חוסר היעילות והשחיתות, אלא ניהול דמוקרטי על־ידי העובדים.
• המיתוס שמפיצים המעסיקים, הממשלה והתקשורת כאילו ההפרטה היא בלתי נמנעת הוא שיקרי, מגמתי ונועד לגרום לעובדים להתייאש ולהיכנע עוד לפני שהמאבק מתחיל. השליטה של שלוש משפחות של מיליונרים בעיתונות הכתובה והמשודרת מחייבת את העובדים לעקוף את התקשורת על־ידי הסברה עצמאית.
• אסטרטגיה נכונה של מאבק, מנהיגות נאמנה ונחושה ופעולה מאוחדת של כל העובדים — כל אלה הם תנאים הכרחיים להצלחת המאבק, כמו גם התנגדות לדיכוי המאבק על־ידי בתי הדין לעבודה. יחד אפשר להביס את ההפרטה.