קבוצה של נכים הנהיגה מאבק אמיץ על זכותם להתקיים בכבוד. האומץ שלהם צריך להיות דוגמה לכל העובדים והנוער בארץ, שחוששים היום יותר מתמיד לפרנסה ולעתיד שלהם. מתברר שבמדינה שלנו נכים לא יכולים לחיות כמו אנשים בריאים, אבל מכות משוטרים הם יכולים לקבל כמו כולם.

שיחה עם אתי מישל, חולון:

על מה אתם נאבקים?

אנחנו נאבקים על הזכות שלנו להיות שווים כמו כל אזרח בארץ, למרות המגבלה הקשה שלי שבגללה אני לא יכולה להתרחץ ולהתלבש לבד. יש לי זכות עדיין לחיות ולהיראות כמו אדם עם עבוד גם בכיסא הגלגלים, ולא כמו מסכנה. אני לא מקבלת שירותים מיוחדים, שזה כסף למטפלת, מכיוון שיש לי רכב נכים, והחוק היבש אומר שאם יש לי אוטו שאני נוסעת איתו לבית־חולים ולטיפולים, אסור לי לקבל קיצבת שירותים למטפלת, וזה המאבק שלנו. כל חודש אני מקבלת קיצבת נכות של 1600 ש״ח ו־700 ש״ח ניידות, ולא נשאר לי כסף למטפלת. מטפלת עולה 600 דולר לחודש. יש לי בת בת 23, והיא לא יכולה לעבוד שבוע מלא כי היא מטפלת בי. אין לי חיי חברה, כי היא נמצאת איתי יום ולילה במקום עובד זה. אני כבר ארבע שנים גרושה. במצב הכלכלי הקשה שלי עמידר מבקש ממני עלות של 670 ש״ח לחודש, ומעמידים אותי היום בפני משפטים והוצאות לפועל. העונש שלי כפול. אני לא עובדת, כי אין מקומות עבודה שיקבלו אותי, אז אני נענשת פעמיים.

אריה צודקביץ', בין המארגנים:

היינו פה שלושה שבועות והיו לנו פגישות עם שר האוצר בהתחלה. שר האוצר ביקש שבועיים־שלושה כדי לבדוק את הבעיה וכדי לתת תשובות, למרות שכל החומר היה מצוי במשרדו ואצל פקידיו, וביקש מאיתנו שנלך הביתה ונקבל את התשובות האלה. אנחנו הודענו לו שכל עוד הוא בודק, אנחנו נשארים פה. וככה היה, והחרפנו את המאבק. סגרנו כבישים מרכזיים, שרפנו צמיגים, פרצנו לבניין האוצר והתבצרנו בתוכו, ולא נתנו לפקידים להיכנס ולצאת מהבניין.

הערת המערכת: הראיון נערך בזמן שהמאבק היה עדיין בתחילתו. המאבק הזה הוכיח שגם קבוצה קטנה וחלשה כביכול יכולה לכופף את הממשלה במאבק נחוש ובלתי מתפשר. הוא גם הראה לאילו דרגות של אטימות יכולים להגיע הממשלה החדשה והעומד בראשה, שהשאירו את הנכים להירקב מחוץ לכנסת במשך חודש בגלל עוד 80 מיליון ש״ח שנדרשו כדי למלא את התביעות הצודקות שלהם, ובאותו זמן העניקו למשקיעים בכביש חוצה־ישראל הקלות מס שעשויות להסתכם בלמעלה מ־800 מיליון ש״ח בלי לחשוב פעמיים. חשוב גם לזכור שההישגים המרשימים של המאבק הם בעיקר עבור הנכים המוגדרים כבעלי אחוזי נכות גבוהים, ובשביל רוב הנכים, שאינם שייכים לקבוצה זו, המאבק עדיין לא נגמר. בפברואר 2000 שוב שבתו הנכים מול משרד האוצר, הפעם משום שההסכם שנחתם איתם לא קוים. הנכים המפגינים הסתערו באומץ על המחסומים שמאחוריהם ניצבו עשרות שוטרים ואנשי מג״ב. ראש הממשלה, הנתון למתקפה תקשורתית בשל המצב בלבנון ופרשת העמותות, נאלץ להורות ל"יועצו לעניינים חברתיים", רפי אלול, להיפגש עם מנהיגי המאבק ולהיענות לכל דרישותיהם, לא לפני שבילו לילה שלם באוהל בקור הירושלמי המקפיא.