פנינה, חולת אסטמה קשה, היתה דיירת "עמידר" יותר משלושים שנה בצריף אסבסט. לפני שבע שנים מכרה "עמידר" את השטח שעליו היא גרה לקבלן פרטי שמתכנן לבנות במקום שכונת וילות. הקבלן לא הציע שום חלופה לפנינה, שלא הסכימה להתפנות עד שתקבל פתרון דיור הולם. העניין נגרר בבתי־משפט במשך שנים. הקבלן עם סוללת עורכי־הדין שלו ניצח פעם אחר פעם. בתי־המשפט שיחקו כרגיל לטובת הקבלן, ואף הוציאו צו המורה לפנינה לפצות אותו עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו (!), במטרה להתיש אותה נפשית ולגרום לה לוותר. הקבלן קיבל אישור לעבוד בכל השטח מסביב לבית, סיפח חלקים ממנו, פינה את הצריף שבו התגורר בנה והחרים ציוד. לעובדים שבאו לפנות את הצריף נאמר שהבית נטוש; אחרת, לדבריהם, הם לא היו באים. כל הנוגעים בדבר — העירייה, השוטרים, העובדים וגם חלק מהשכנים — הוסתו נגד פנינה בטענה שהוצע לה פתרון, אך היא סירבה לקבלו מטעמי חמדנות (מה שלא קרה מעולם).

פעילי תנועת מאבק סוציאליסטי עברו מבית לבית וגייסו את השכונה להתנגד לפינוי. דחפור שהגיע אל הבית אולץ להסתובב חזרה בזכות נוכחות ערה של אנשים במקום. אורגנו שתי הפגנות נגד הפינוי, בהן השתתפו גם תושבים רבים מהשכונה. אחת ההפגנות נערכה מול עיריית נס־ציונה, ובמהלכה עבר ראש העיר סמוך למפגינים בהתעלמות מתריסה. התפקיד שלנו הוא להראות לקבלן שלא כדאי לו לפנות את המשפחה בלי להבטיח לה דיור חילופי. הפגנות והתארגנויות של דיירים ותומכים שמעכבים את הבנייה גורמות לקבלן לבזבז כספים ומשאבים, ועשויות לגרום לו להתקפל ולהסכים להסדר פיצויים הוגן. התנגדות של כמה מאות אנשים תוכל לבלום את ניסיונות הפינוי, אפילו אם הם מתבצעים בשליחות שופט.

המאבק הזה הוא גם מאבק שכונתי. תושבי השכונה שהם מפוני מעברות ועולים חדשים חייבים להיאבק יחד, לא רק למען שמירת קורת הגג של אחת התושבות, אלא למען שיפור תנאי חייהם והבטחת דיור הולם לכולם.

הסיפור של פנינה הוא מקרה אחד מתוך ים של מקרים בהם נזרקים מדי יום אנשים מבתיהם, כשהם נאלצים להתמודד מול רשויות שעושות יד אחת עם הקבלנים בעלי הממון. רק שיתוף־פעולה בין התושבים בשכונות מסוגל להשיב מלחמה.