צריך להבין ששרון אינו נציג של רצון טוב ושל שלום. שרון הוא נציג של בעלי ההון. התוכנית היא תוצאה של התמרון שלו בין הלחצים שמגיעים מצדדים שונים. מצד אחד החיילים ומשפחותיהם, שלא מבינים לשם מה הם נשלחים להיהרג בשטחים הכבושים, ומצד שני, בעלי ההון שמעדיפים לעשות עסקים במקום שקט ויציב. הם לא יכולים להרשות לעצמם להשקיע את הונם במקום שאין בו יציבות מדינית־בטחונית. כל אלה, יחד עם הלחצים של הממשל האמריקאי, דוחפים את שרון לצאת מהקיפאון של ולקדם את התוכנית. הסיכוי של תוכנית ההתנתקות לקדם "הסדר שלום" מוגבל מתחילתו, בעיקר מפני שהכלכלה העולמית נמצאת כרגע במשבר, ואין לבעלי ההון אפילו את היכולת לממן חשבונות בנק שווייצריים של שיכבה דקה של מושחתים שלהם ניתן יהיה לקרוא "פרטנר".

אותה האיוולת בשינוי אדרת
מטרתה האמיתית של התוכנית היא לסדר מחדש את הכיבוש. הצבא ייערך מחדש סביב לרצועה וישמור על שליטה ימית ואווירית ישירה (כמו גם נוכחות של הצבא סביב ציר פילדלפי שיורחב ו"רצועת ביטחון" חדשה בצפון הרצועה), בנוסף לשליטה עקיפה באמצעות גורם שלטוני פלסטיני והתערבות של מצרים. אמנם מתוכנן פינוי של ההתנחלויות מרצועת עזה ומאזור קטן בצפון הגדה, אך שאר סעיפי התוכנית מראים בבירור שפעולות הכיבוש והדיכוי עתידות להימשך גם יום אחרי הפינוי.

גם הנוכחות הפיזית של הצבא בתוך הרצועה לא תיפסק. התוכנית מדברת על נקיטת צעדי "מניעה" ו"הגנה" ברצועה. משמעות הדבר היא שלצבא תהיה זכות מלאה להיכנס מעת לעת לפעולות צבאיות ראוותניות בערי עזה כדוגמת מבצע חומת מגן ודומיו. בקיצור, היא נותנת לגיטימציה מלאה לפעולות צבאיות בתוך עזה בכל רגע שהפוליטיקאים ימצאו לנכון להכניס אותנו למרחץ דמים נוסף.

התוכנית כוללת את המשך בניית חומת ההפרדה כחלק בלתי נפרד ממנה. "גדר הביטחון", למרות שמה, לא תוסיף לביטחון. היא פתרון בזבזני ולא יעיל. החומה לא תצליח למנוע פיגועים בתוך ישראל, חדירות והסתננויות יימשכו וקסאמים ימשיכו לעבור בקלות גם מעל חומת בטון בגובה של שמונה מטרים. בנוסף לזאת, הגדר מנשלת עובדים מאדמתם ומפרנסתם (וזאת כאשר האבטלה הרשמית בגדה עומדת על 50%), יוצרת מובלעות ומנתקת את התושבים מבתי הספר, בתי החולים, מרכזי הקניות ושאר המוסדות החיוניים בחיי היומיום שלהם. החומה תיצור נתק בין העובדים, תגביר את השנאה ואת תחושת חוסר האונים ותדחוף עוד ועוד פלסטינים לזרועות ארגוני הטרור.

האבסורד של תוכנית ההתנתקות מתגלה כשקוראים את הסעיפים שלה, לפניכם מספר ציטוטים:

"השלמת התוכנית תשלול את תוקפן של טענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה". ובמילים פשוטות, ישראל תתנער מכל אחריות לגורלם של פלסטינים בתוך הרצועה, העוני והדיכוי יימשכו ואף יחריפו כתוצאה מהתוכנית.

"לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. למרות זאת, באזור יהודה ושומרון יישארו אזורים שיהיו חלק ממדינת ישראל ובתוכם גושים מרכזיים של התיישבות יהודית, יישובים אזרחיים, אזורים ביטחוניים ומקומות בהם למדינת ישראל יהיו אינטרסים נוספים". כמו שאמרנו, המשך הכיבוש תוך היערכות מחדש של הצבא...

"בטווח הארוך ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל". לאמיתו של דבר, הפרספקטיבה של עצמאות כלכלית פלסטינית אינה אפשרית כלל. התשתיות הרוסות עד כדי כך שיידרשו מיליארדי דולרים רק כדי לשקם אותן, ואילו כדי לפתח תעשייה רצינית נדרשת השקעה גדולה הרבה יותר. במצב של הכלכלה העולמית כיום, לא יהיה אף בעל הון שיקפוץ על ההזדמנות לפתח תשתיות בעזה. התוצאה תהיה עוני חריף אף יותר משקיים היום, במציאות שבה 70% מהפלסטינים חיים מפחות משני דולר ליום. הפסקת העסקה של פלסטינים בתוך שטחי ישראל תמנע מקור פרנסה חשוב ועיקרי מההמונים הפלסטינים.

"מדינת ישראל תמשיך, תמורת תשלום מלא, לספק חשמל, מים, גז ודלק לפלסטינים". התרגום: תלות מוחלטת של הפלסטינים בישראל, כשבעלי ההון ממשיך לעשות כסף על הגב של ההמונים הפלסטינים.

תוכנית מועדת לכישלון
התנגדות הפלסטינים לתוכנית והאדישות שחשים כלפיה הפלסטינים הישראלים ברורות. הכיבוש הצבאי יימשך. אין מי שיציע אלטרנטיבה למצב הקיים. האליטה הפלסטינית מפולגת, ויש ואקום שלטוני גדול. המתחים שהתפרצו לפני שלושה חודשים סביב הבחירות לפת״ח עדיין קיימים מתחת לפני השטח. הפלסטינים לא סומכים על האליטה המושחתת שלהם. לא משנה אם היורש של ערפאת יהיה אבו־עלא, דחלאן, אבו־מאזן או כל מועמד אחר שישרת את האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי בשטחים, לאף אחד מהם אין פתרון לעוני, לדיכוי ולכיבוש. המעמד השליט הישראלי ינסה לדחוף מועמד כלשהו שישרת את האינטרסים שלו, אבל זה יביא רק לתוצאה ההפוכה. הסיבה לכך היא שברגע בו מודיעה ישראל או אפילו רומזת על מועמד מועדף מבחינתה, הוא נפסל מיד על ידי ההמונים הפלסטינים.

תוכנית ההתנתקות גרועה אפילו יותר מאוסלו, וסיכוייה להצליח דומים. אם באוסלו הנסיגה של הצבא ממרכזי הערים הסתיימה בפלישה מחודשת כעבור ככמה שנים, הפעם ההפוגה תהיה קצרה בהרבה. תמיכה בנסיגת הצבא ופינוי ההתנחלויות מהרצועה לא מצדיקה אפילו לא תמיכה ביקורתית בתוכנית ההתנתקות, שבאה לייצב את הכיבוש ולא לסיים אותו. תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת גם לפינוי ההתנחלויות המבודדות בשטחים, יחד עם נסיגה מלאה של הצבא מכל הגדה, אבל תוכנית ההתנתקות לא עושה את זה. מי שהצרכים של העובדים ולא המיליונרים חשובים לו לא יכול לתמוך בתוכנית בעלת כל כך הרבה צדדים גרועים, תוכנית שרק מנציחה את הדיכוי, הכיבוש, הפילוג והשנאה הגזענית, שלא תביא שום שיפור לחייהם של ההמונים הפלסטינים, ולכן בטח שלא תביא לעובדים הישראלים שלום וביטחון. כל עוד ימשיכו האליטות המושחתות משני הצדדים לנסות לנהל את המשבר, הן יוכלו להציע לנו רק פתרונות ייאוש ללא מוצא שמעידים על הכישלון שלהן ושל השיטה הקפיטליסטית שלהן. הדרך היחידה החוצה ממעגל הדמים עוברת בפעולה מאוחדת של עובדים ישראלים ופלסטינים, שיוכלו להשיג שלום שלא יהיה מבוסס על ניצול ודיכוי אלא על ייסוד חברה חדשה, שתהיה בנויה כדי לספק את הצרכים החשובים לכולנו: רמת חיים סבירה, חינוך, פרנסה, בריאות ורווחה. העובדים, המובטלים והנוער משני הצדדים חייבים להילחם למען הקמת ישראל סוציאליסטית לצד פלסטין סוציאליסטית, בדרך להחלפת כל המשטרים המושחתים באזור בפדרציה סוציאליסטית של המזרח־התיכון.