שביתת נהגי האוטובוס של "מטרודן" בבאר שבע נראית כמו סכסוך עבודה רגיל בין מעסיק שרוצה להרוויח יותר לקבוצת עובדים שמבקשת להגן על עצמה ולהתאגד, אך במבט מעמיק יותר היא סיפור גבורה של קבוצת עובדים נחושה נגד התוצאות ההרסניות של ההפרטה. זה גם סיפור על סולידריות של עובדים יהודים וערבים, שיש בכוחו להשפיע על אופי העיר, על שירות התחבורה הציבורית הניתן בה ועל ענף התחבורה הציבורית המופרטת בישראל כולה — סיפור שהוא דוגמה לכל ציבור העובדים הבלתי מאוגדים בישראל.

חברת מטרודן היא גלגול של "החברה העירונית באר שבע". החברה הקודמת, שהיתה בבעלות העירייה, הופרטה בסוף 2003. בתחילה הורידה ההנהלה החדשה את מחירי הנסיעות ב־5%, אך מהורדת מחירים לא גורפים רווחים! מישהו היה חייב לשלם את החשבון, ואלה היו הנהגים.

הסכם העבודה הקיבוצי בוטל, העובדים פוטרו מהחברה הקודמת וכ־130 נהגים (בחלקם עובדי החברה הקודמת) הועסקו בחוזים אישיים. בחברה שררו תנאי העסקה גרועים. המשכורת היתה 19 שקל לשעה, אך עם קבלת המשכורת גילו העובדים ששכרם קוצץ עוד יותר דרך קנסות שהטילה ההנהלה. שאול צפני, ראש ועד נהגי מטרודן, אמר ל"המאבק": "הסיפור היה כזה: ב־10 בחודש קיבל הנהג מעטפה ובה כתוב שב־20 בחודש נתפסת על ידי סמוי של החברה מבצע עבירה. ללא שימוע וללא אזהרה קיבלת קנס. במקרים אחרים נהג שהיה חסר לו סוג של כרטיסייה קיבל קנס של 350 שקל ונהג שירד מהאוטובוס עם חולצה לא מסודרת נקנס ב־200 שקל. נוצר מצב שההנהלה היא גם השוטר, גם השופט וגם המוציא לפועל". העובדים נאלצו לעבוד 10 ו־12 שעות ביום בעבור שכר של 4,000 שקל בחודש. למעשה השירות לא השתפר, יש פחות אוטובוסים בפחות קווים, והעסקת הנהגים בתת־תנאים מסכנת את חיי הנוסעים.

נלחמים על הפרנסה והכבוד

"ב־10 בנובמבר, לאחר עשרה חודשים של עבודה בתנאי עבדות במשכורות עלובות וקנסות, החלטנו להקים ועד. הלכנו להסתדרות בשעה 10 בלילה, 60 נהגים, עשינו בחירות והתפקדנו להסתדרות. ניסינו להגיע למשא ומתן עם ההנהלה ולקבל הכרה בוועד, אך נענינו בשלילה. הכרזנו על סכסוך עבודה, ולאחר 14 יום, מאחר שלא הושגה התקדמות, פתחנו בשביתה". כרגע ישנם כ־100 נהגים שובתים, המקיימים משמרת מחאה מול מטה החברה במסוף התחבורה הציבורית בבאר שבע.
מתחילת השביתה נערכו רק שתי שיחות בין העובדים להנהלה, שלא הובילו להכרה של ההנהלה בוועד. על פי השמועות, ההנהלה מוכנה להעלות את שכר העובדים ל־23 שקל לשעה אך לא להכיר בוועד. העובדים, שהתלבטו אם לקבל את ההצעה, בחרו שלא לקבל אותה והסבירו: "אפשר לקנות בן אדם בכמה שקלים, אך אפשר באותה מידה גם לקחת אותם מאיתנו באותה הקלות. אנחנו רוצים ועד שיגן עלינו".

נכון למועד הכתיבה השביתה נמשכת כבר כחודש וחצי. בתשובה לשאלה מדוע נמשכת השביתה זמן כה רב ענה צפני: "משתי סיבות: 1. ישנם כ־30 נהגים ששוברים שביתה ומקילים על ההנהלה. 2. הממשלה בעזרת שר התחבורה שטרית מגבה את ההנהלה. בראיון לרדיו דרום קרא שטרית לנהגים 'כפויי טובה' וקרא להחליפם בנהגים חדשים". חשוב לציין שלפי סקרים עצמאיים, השביתה זוכה לתמיכה של 70% מתושבי העיר.

ההנהלה מפחדת שניצחון של נהגי "מטרודן" יוביל למאבקים מקבילים גם בחברות התחבורה הציבורית האחרות. קיים פוטנציאל אדיר לחבר את מאבק עובדי "מטרודן" עם מאבקים נוספים בעיר ומאבקי שכונות, כמו גם עם מאבקי עובדים בכל הארץ.

ההסתדרות, שבזמן הפרטת החברה הישנה לא מילאה את תפקידה, ממלאת לפחות את חובותיה הבסיסיות במאבק הזה. היא משלמת לנהגים מקרן השביתה ומספקת גב משפטי מול ההנהלה, שתובעת 24 נהגים על סך 430 אלף שקל. אך הנהגת ההסתדרות לא נותנת לעובדים את האסטרטגיה הנכונה לניצחון. בתחילת השביתה חסמו הנהגים את השער של חניית האוטובוסים, צעד חשוב והכרחי שהשבית לחלוטין את המסוף. ההנהלה פנתה לבית הדין לעבודה כדי להכריח את העובדים להסיר את החסימה. בית הדין לעבודה פסק, כמו שהוא עושה תמיד בשביתות חשובות, לטובת ההנהלה. הנהגת ההסתדרות היתה צריכה להתנגד לפסיקה, להחריף את השביתה ולשבור בזמן קצר את ההנהלה. במקום זה היא הורתה לעובדים לפתוח את שערי החניה ולצמצם את השביתה למשמרת מחאה והפגנות בלבד. התוצאה היתה ניצחון טקטי להנהלה, ומספר שוברי השביתה עלה מחמישה בלבד לשלושים.

חברי מאבק סוציאליסטי מקפידים לבקר ולתמוך בנהגים, להשתתף בפעולות המחאה של השביתה ולהציע לעובדים אסטרטגיה לוחמנית לניצחון. כיום מדובר במלחמת התשה בין העובדים להנהלה. אם העובדים לא יצליחו להרחיב את המאבק, יד ההנהלה תהיה על העליונה משום שיש לה יותר משאבים ותמיכה ממשלתית. התרחבות של המאבק והפיכתו למאבק עירוני שיחבר פעילים חברתיים ועובדים מכל העיר, ובמקביל צירוף של קבוצות עובדים נוספות למאבק למען איגוד מקצועי חזק, כמו עובדי חברות כוח האדם, התחבורה הציבורית וכו', תחזק את כוחם של העובדים. בדרך הזו ניתן יהיה להכניע את ההנהלה ולהשיג ניצחון.