רבים כעסו על ההשתלחות של שר התחבורה היוצא, ישראל כץ, בגולשים שדרשו בעמוד הפייסבוק שלו להפעיל קווי תחבורה ציבורית בשבת ובחג. כץ, שככל הנראה ימשיך בתפקידו, אף הגדיל לעשות והעלה בערב החג לפייסבוק צילום שלו מטייל בנחל התאומים, שאליו ניתן להגיע בשבת רק ברכב פרטי — וזאת בשעה שמול ביתו התרחשה הפגנה של כמה עשרות אנשים בדרישה לתחבורה ציבורית בשבת ובחג.

כץ לא צריך תחבורה ציבורית בשבת... או בכלל. הוא מושך עשרות אלפי שקלים בחודש מכספי הציבור ונהנה מרכב צמוד. הוא לא היה צריך להצטופף בשנים האחרונות באוטובוס דחוק בדרך לעבודה, או להיתקע ללא יכולת לחזור הביתה רק כי פיספס את האוטובוס האחרון לפני כניסת חג או שבת.

כץ טוען שהתנגדותו להפעלת תחבורה ציבורית בשבת נובעת מהסדרים הנוגעים לדת היהודית שנשמרים במסגרת ה"סטטוס קוו" מאז ימי בן גוריון, אך לא היתה לו בעיה להפר את הסטטוס קוו כשנדרש להרחיב את פעולת "קווי מהדרין" המדירים נשים, בטענה שיש לדאוג לתחבורה ציבורית על פי "ערכי הציבור החרדי". גם לא היתה לו בעיה לבטל קווים שפעלו בעבר בימי שישי מחשש שיחללו שבת. ההסברים של כץ גם מתעלמים במכוון מהסדר שקיים למשל במטרופולין חיפה, שכולל קווי אוטובוס מרכזיים שפועלים בשבת במתכוננת מצומצמת במקביל לסגירה של שכונות עם רוב יהודי־דתי למעבר כלי רכב.

במקביל לדחייה על הסף של הפעלת קווי תחבורה ציבורית בשבת במתכונת כלשהי, כץ התפאר בתגובותיו לגולשים הזועמים ב"עשייה התחבורתית העצומה" של ממשלת הליכוד. אלא שאותה ממשלה מנצחת על מערכת תחבורה ציבורית יקרה, מזהמת ולא נגישה שסובלת מייבוש תקציבי ותת־פיתוח בכל ימות השנה. מסמך משותף של משרדי האוצר והתחבורה מ־2012 מגלה כי ההשקעה לאזרח בתחבורה ציבורית גדולה באירופה פי 7 מזו הנהוגה בישראל. בנוסף, הנהגים שאחראים על הפעלתה סובלים מתנאי עבודה ירודים ושכר נמוך, שמאלץ אותם לעבוד שעות ארוכות ללא הפסקה, תוך סיכון בטיחותם ובטיחות הנוסעים.

רק באוגוסט האחרון הצביעה הממשלה היוצאת בעד קיצוץ של רבע מיליארד שקל בתקציבי הפיתוח של התחבורה הציבורית. במקביל המשיכה הממשלה, מסיבות לאומניות, לסבסד ולהרחיב את קווי התחבורה הציבורית להתנחלויות — שם מחיר כרטיסי הנסיעה הוא מחצית ממחיר הכרטיסים בשאר הארץ. מעבר לכך, המחאה הקונקרטית על הסירוב להפעיל קווי תחבורה ציבורית בשבת מתנגשת עם הרצון של שלטון הליכוד להתחנף לימין הדתי וההתנחלותי כדי לגייס תמיכה.

להרחיב את המחאה

התחבורה הפרטית היא יקרה, מזהמת יותר ובטיחותית פחות מהתחבורה הציבורית, אך ההזנחה התקציבית של התחבורה הציבורית וזמני הפעילות המוגבלים שלה מאלצים משפחות רבות לרכוש רכב פרטי ולהוציא עוד עשרות אלפי שקלים בשנה על אחזקתו. רבים אחרים, בעיקר מבוגרים, נשים, בני נוער, עניים ואנשים בעלי לקויות שונות, נאלצים להסתדר עם התחבורה הציבורית המקרטעת בלית ברירה.

לכן גם ממשלת הימין הקפיטליסטית הבאה עשויה להיתקל במחאה ובזעם על הייבוש התקציבי המתמשך של התחבורה הציבורית, בדומה לשאר השירותים הציבוריים.

החלופה למצב הקיים כיום היא הפעלת תחבורה ציבורית במתכונת מצומצמת ובפאתי שכונות המגורים (שתושביהן הדתיים והחילוניים בהחלט זקוקים ליום של שקט), על צירי תחבורה ראשיים, שפעמים רבות סואנים גם כך בשבת ובחג. כמו כן ניתן להפעיל בשבת קווים מיוחדים לאזורי בילוי, בתי חולים ואתרי טבע ונופש הנמצאים מחוץ לעיר.

בשביל שזה יקרה, ישראל כץ צריך להתחיל לפחד ממשתמשי התחבורה הציבורית. לשם כך יש צורך להתארגן למאבק בשטח ולהרחיב את המחאה הזאת מעבר לנושא החשוב של הפעלת תחבורה בשבת, ולדרוש השקעה ממשלתית מסיבית במערכת תחבורה ציבורית, ירוקה וזולה, שתהיה זמינה ונגישה גם בשבת.

כדי להוסיף עוצמה ושיניים למאבק יש צורך לפנות גם לגורמים אחרים שנפגעים ממדיניותו של כץ, כולל ועדי העובדים בענפי התחבורה השונים. יש לדרוש כי הפעלת קווי תחבורה בשבת לא תפגע בתנאי העבודה של נהגי האוטובוסים והרכבות. יש להתעקש שלא ניתן יהיה לחייב נהגים לעבוד משמרות בשבת, ושמשמרת בשבת תזכה ביום מנוחה חלופי באותו השבוע ובשכר כפול עבור היום, כנהוג בחלק ממקומות העבודה המאוגדים.

הנהגים, שסובלים גם כך משבוע עבודה ארוך מדי כתוצאה מהשכר הנמוך בענף, צריכים לעבוד שבוע עבודה קצר יותר, בשכר גבוה יותר. חשוב לתמוך בדרישה של ארגון כוח לעובדים, המאגד כ־2,500 נהגי תחבורה ציבורית, לשכר מינימום של 40 שקל לשעה בענף.

מעבר לכך, כדי להפוך את התחבורה הציבורית המיובשת והמקרטעת למערכת יעילה, בטוחה ונקייה בשירות הציבור, היא תצטרך לעבור לבעלות ציבורית, ולפיקוח ציבורי דמוקרטי של המועצות ברשויות המקומיות ושל נהגים ונוסעים על הפעלתה ועל התכנון והפיתוח שלה.