נאבקים בהפרטה עצמה

תוכנית ההפרטה היא גזר דין מוות לעובדים, כל תפקידה היא להוריד את רמת השכר במשק דרך פגיעה הרסנית בזכויותיהם של העובדים המאורגנים. אסור לנו להסכים למשא ומתן על התנאים של ההפרטה, אנחנו מתנגדים לעצם ההפרטה. ההבטחות של האוצר על תנאי ההעסקה ביום שאחרי שוד הנמלים לא שוות את הנייר שעליו נכתבו. כל פשרה שתאפשר את כניסת תוכניות ההפרטה לפועל תחזיר את העובדים בנמלים בפרט ובמשק בכלל לתנאי העסקה של המאה ה־19. הדרך היחידה להבטיח את זכויותינו לאורך זמן היא שביתה לוחמנית שתוכיח לאוצר שהם פשוט לא יוכלו להפריט את הנמלים, לא עכשיו ולא בעתיד.

בשביל לנצח המאבק חייב להתנהל על ידי העובדים

המאבק נגד ההפרטה צריך להתנהל בצורה דמוקרטית תוך שקיפות מלאה ודיווח על בסיס יומי של נציגי העובדים על התנהלות המשא ומתן. האיום בשביתה וההתקפלות המהירה שהתרחשו לפני ימים אחדים הם בגדר סימן מדאיג: ההחלטות על השבתת הנמל ועל ביטול ההשבתה התקבלו על ידי הוועד ללא שיתוף העובדים בקבלת ההחלטות, ואף ללא אסיפת הסברה לקראת השביתה. כדי למנוע מצב של מכירת המאבק תוך חתימה על הסכם פשרה ולאפשר לוועד להתמודד עם גודל המשימות המוטלות עליו בזמן מאבק, יש לבחור ועד שביתה מורחב אשר אליו יצורף עוד עובד מכל מחלקה בנמל שיבחר בצורה דמוקרטית. החלטות על יציאה לשביתה, הפסקת שביתה או חתימה על הסכם חייבות להתקבל בפורום המכיל את כל עובדי הנמל, ורק בהצבעה דמוקרטית.

חייבים להחליף את המנהיגות בהסתדרות

הביורוקרטיה השולטת בהסתדרות בהנהגת עמיר פרץ הוכיחה פעם נוספת בצד של מי היא, כאשר הספיקה לגנות את ההחלטה על תחילת השביתה שבוטלה עוד לפני האוצר. אנחנו לא יכולים לסמוך על הנהגת ההסתדרות שתעשה את מה שמנהיגות צריכה לעשות בשעת מאבק. את החיבור בין המאבקים השונים המתרחשים עכשיו במשק נגד מדיניות האוצר נצטרך לעשות אנו עצמנו, העובדים: הקמת פורום נגד הפרטה שיפגיש בין ועדי עובדים לוחמניים ופעילים במקומות העבודה מכל הענפים במשק, יחד עם ועדי שכונות לוחמניים ותנועות חברתיות, היא צעד חיוני שיקדם בניית אופוזיציה מיליטנטית בהסתדרות ובהמשך גם מפלגת עובדים אמיתית.